בנין דוד א שה

ויוציאם בכסף ובזהב עי"ז נודע ואין בשבטיו כושל היינו לומר שהמה הכושל שבאומות ולא רצה פרעה להניחם ואדרבה שמח מצרים בצאתם דהא ע"י הרכוש נודע שלא כן הוא רק לכן הוציאם. כי נפל פחדם עליהם. והבן כי נכון הוא בס"ד: ולפי"ז יבואר הפ' הנ"ל ואמרת וכו' שלח את בני ויעבדני. ותמאן לשלחו הכוונה דהקב"ה חשש בכבודם של ישראל כי כאשר יראה פרעה שהוא מוכרח לשלוח את ישראל לא יאמר דשולח אותם ע"י הכרח אלא יאמר שהוא מגרש אותם שאינו רוצה להחזיק אותם כי המה אומה שפילה, ולז"א שלח את בני דלכן תשלח אותם ויעבדני כדי לעבוד אותי אבל באמת ותמאן לשלחו לא הי' רצונך לשלחם. והבן: צא) כה אמר ד' בני בכורי ישראל וכו' הכה אנכי הורג את בנך בכורך ונ"ל עפי"ד החן טוב דלכן הרג הקב"ה בעצמו בכורי מצרים ולא הרג אותם ע"י מלאך המשחית דהמצרים הי' מטמינים הבכורים בביתם של ישראל וישראל נקראים בכורים כש"כ בני בכורי ישראל וכיון שנתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין ישראל למצרי לכן הרג הקב"ה אותם בעצמו עכ"ד, וזש"א בני בכורי ישראל וכיון שנקראים בכור לכן אנכי בעצמי הורג את בנך בכורך כנ"ל: צב) עיל"פ דבמטה אהרן הקשה אמאי הרג הקב"ה בעצמו את הבכורים הא אין זה כבוד המלך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אמנם י"ל דהקב"ה רצה להראות שהוא בתואר אב ובכ"י בנים למקום ואב שמחל ע"כ כ"מ וזש"א כה אמר ד' בני בכורי ישראל שהמה לי לבנים ואב שמחל ע"כ כבודו מחול, לכן אנכי בעצמי הורג את בנך בכורך: צג) עי"ל עפי"ד המדרש דלכן נקראים ישראל קדושים דכ' בני בכורי ישראל שיש להם קדושת בכור, והנה איתא בירושלמי ששאל ההוא מינא דכ' אלקים קדושים לשון רבים דמשמע שיש ח"ו ב' רשויות ובמתנות כהונה כ' לתרץ דקדושים לא קאי על אלקים רק קאי על ישראל וה"פ אלקים שהשי"ת הוא אלקים על ישראל שנקראים קדושים הובא בדברינו [פ' וישב אות כ"ג ע"ש] והנה במטה אהרן על הגדה כ' לפ' הפ' ועברתי בארץ מצרים וכו' והכיתי כל בכור וכו' אני ד' אני הוא ולא אחר דיקשה איך הרג הקב"ה בעצמו את הבכורים הא אין זה כבודו של מלך ומלך שמחל על כבודו אכ"מ, וכ' לת' דהא אחז"ל בקידושין [ל"ב ע"א] שאני הקב"ה דכ"ע דילי' דליכא ב' רשויות לכן יכול למחול ע"ש, וזש"א ועברתי בארץ מצרים וכו' והכתי כל בכור אני ד' אני הוא ולא אחר דליכא ב' רשויות ע"כ יכול למחול ודפח"ח וזש"א בני בכורי ישראל א"כ נקראים ישראל קדושים ואלקים קדושים קאי קדושים על ישראל כנ"ל, וליכא ח"ו ב' רשויות א"כ יכול הקב"ה למחול ע"כ כנ"ל, ולז"א הכה אנכי הורג את בנך בכורך דיכול למחול על כבודו. והבן: צד) ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך ונ"ל עפי"מ ששמעתי בשם רב אחד לפ' מה שהשיבו לאחשורוש על שאלתו מה כעשה יקר וגדולה למרדכי על זה ואמרו לא כעשה עמו דבר הכוונה שדי לאיש יהודי היושב בין העמים השונאים אותו שיש לי מנוחה ולא הכיהו לפצעים, וזש"א לא נעשה עמו דבה לא טוב ולא לרע זה הוא גמול גדול לאיש זר איש יהודי עכ"ד, וזש"א ויצעקו אל פרעה לאמר למה כה תעשה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו וכי זה תשלום גמול לעבדיך הלא די והותר בזה והנה עבדיך מכים שהמה נלקים בזה וחטאת מלשון חסרון שחסר להם הזכות עמך שיהי' בכלל עמך להטיב עמהם ולא להתאכזר עליהם להכות אותם לעשות לבנים בלא תבן: צה) למה זה שלחתני אמר משה נטלתי ספר בראשית וקריתי בו וכו' קובל אני למה זה שלחתנו, ונ"ל דאחז"ל דמשה סירב בשליחות כי אהרן גדול ממנו. והנה בשמנה לחמו פ"א כ' דאי נימא דשית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב י"ל דמשה הי' תרומתו של עולם כנגד שית אלפי שנין לכן הי' חי ק"כ שנים לפי מדה בינונית א' מחמישים ומהאלף השביעי אין תורמין שהוא שמיטה א"כ משה גדול מאהרן אבל א"נ דתרי חרוב א"כ אא"ל דמשה הי' תרומתו של עולם דהא תורמין מאלף השמיני ועכצ"ל דאהרן הי' תרומתו ש"ע ולכן הי' חי קכ"ג שנים ונ"ב שנים של שמואל הנביא דנתגלגל אהרן בשמואל כמש"כ בע"מ הרי קע"ה שנים לפי מדת עין יפה משבעה אלפים שהוא א' מארבעים שעולה קע"ה שנים א"כ אהרן גדול ממשה ע"ש דפח"ח, והנה איתא בילקוט דלכן כ' בהפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ז' תיבות ששה באלפ"ן וחד בלא אל"ף לרמז דשית אלפי שנין הוה עלמא דאל"ף במלואו הוא אלף וחד חרוב [עי' בדברינו פ' בראשית אות ד'] והנה איתא בסוכה [מ"ט ע"א] תדב"ר ישמעאל בראשית אל תקרא בראשית אלא ברא שית דשיתין מששת ימי בראשית כבראו ע"ש, א"כ לפי"ד התדב"ר ישמעאל איכא ב' תיבות בלא אל"ף דהא בראשית המה ב' תיבות ברא