בנין דוד א שד

את יתרו ליתר ממנו ע"כ הי' יכול להתיר לו שבועתו. והבן ונכון בס"ד: פז) עי"ל המדרש הנ"ל וילך משה וישב אל יתר חותנו וכו' הלך אצל יתרו להתיר לו שבועתו, דהנה החיד"א בפני דוד ז"ל הביא דברי הגאון מהר"ש ז"ל לפ' מחז"ל גבי יפתח ופנחס כי יפתח אמר אני ראש וקצין אלך לפנחס ופנחס אמר הוא צריך לי להתיר נדרו ואני אלך אצלו שתמוה על פנחס שהקפיד על כבוד, ואמר לפ' עפי"ד הכלי יקר הנ"ל דלכן החכם מתיר נדר ושבועה שהוא השליט והמושל על הנידר ע"כ אמר פנחס הוא צריך לי להתיר נדרו א"כ עכצ"ל שאני גדול מחכו ואם אני אלך אצלו לא יהי' מועיל התרה כלל עכ"ד דפח"ח, והכה לכאורה יקשה הלא מרע"ה הי' גדול מיתרו ומדוע הלך הוא ליתרו הי' לו לבקש שיבוא יתרו אצלו, אמנם להנ"ל א"ש דאם הי' יתרו בא אליו ל"ה מועיל התרה וזש"א וילך משה וישב אל יתר חותנו דיקשה מדוע לא בא יתרו אצלו ולז"א הלך אצל יתרו להתיר לו שבועתו ע"כ הי' הכרח שילך מרע"ה ליתרו ולא יתרו אליו: פח) ויאמר ד' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, וכ"ל דהח"ס ז"ל כ' דהשבועה שלא ילך למצרים היתה מעיקרא לבטל המצוה לראות אבותיו אלא שהי' בלא"ה פטור מפני סכנ"פ שהי' אנשים מבקשים נפשו אמנם עתה אמר לו הקב"ה כי מתו כל האנשים וממילא חזר מצות כיבוד אבותיו לקדמותו ובטלה השבועה וא"צ היתר לאותה שבועה עכ"ד דפח"ח, והנה המפורשים כ' דלכן שלח יאע"ה את יהודה גושנה לישב שם ולא במצרים דנהג כמהר"ם מרוטנבורג ז"ל [מובא ביו"ד סי' ר"א ס"ז] שמיום שעלה לגדולה לא רצה להתראות עם אביו שלא יקל בכבוד אביו לכן שלח את יהודה להכין דירתם בגושן ולא במצרים שלא יהי' ביחד עם יוסף בנו שהי' מלך [עי' בדברינו פ' ויגש אות נ"ט] א"כ עכצ"ל שלא הי' לו למרע"ה אז עוד דין מלך דאי הי' לו דין מלך א"כ ל"ה כשבע לבטל את המצוה שמצוה לראות את אביי הא בכה"ג מהנכון שלא להתראות עם אביו כנ"ל, והנה איתא בתוספתא דכלאים איסי הבבלי אומר אסור לרכוב על הפרדה מקו"ח וכו' ועי' ברשב"א סי' תצ"א מזה, ומבואר בילקוט מלכים סי' א' וז"ל איסי הבבלי אומר אסור לרכוב על הפרדה מקו"ח וכו' א"ל והא כ' וירכבה ואיש על פרדו וינוסו א"ל אין למדים מן המלכות עכ"ל, הרי מבואר דמלכות שרי לרכוב על הפרדה כדרך המלכים ועי' בשמנה לחמו דרוש לר"ה הטעם, וזש"א ויאמר ד' וכו' כי מתו כל האנשים וכו' והוה נשבע לבטל את המצוה דמצוה להתראות עם אבותיו ע"כ ראה מרע"ה שאין לו דין מלך א"כ אסור לו לרכוב על הפרדה, ולז"א וירכיבם על החמור כי ל"ה יכול לרכוב על הפרדה כדרך המלכים לרכוב על הפרדה. והבן ונחמד בס"ד: פט) ואמרת אל פרעה כה אמר ד' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בכי וכו' ובמדרש הובא ברש"י כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו ע"ש, וכ"ל דהראשונים הקשו איך קנה יאע"ה הבכורה הא הוה דשלבל"ע וכ' הריב"ש סי' רכ"ח לת' דקודם מתן תורה הי' מועיל קנין אף בדשבל"ע ע"ש, והסברא מבואר בישועות מלכו דהא אחז"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית שאם לא יקבלו התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו א"כ קודם קבלת התורה כל הבריאה הי' עוד כדבר שלבל"ע ודבר שאינו קבוע דתלוי הכל בקבלת התורה לכן גם דשלבל"ע בר קנין הוא ודפח"ח [עי' בדברינו פ' תולדות ובכמ"ק מזה] והנה חמז"ל הקשו מאחר שמכר הקב"ה על ד' מאות שנים את בכ"י לפרעה א"כ למה הפקיע זכותו שישלח את העם קודם זמנם [עי' בצפ"ע ערך גלות מזה] אמנם לפי"ד חז"ל הנ"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית שאם ישראל לא יקבלו את התורה יחזיר את העולם לתו"ב ונודע דאז כבר הי' זמן קבלת התורה רלא יכלו להתמהמה יותר א"כ הרי זה שישארו בנ"י עוד במצרים אינו טובתו של פרעה דא"כ יהי' העולם תוהו ובוהו הרי אדרבה זה הוא טובתו שישלח את בנ"י, וזש"א כה אמר ד' בני בכורי ישראל דיעקב קנה הבכורה דתנאי התנה הקב"ה דיחזיר העולם לתו"ב שאם ישראל לא יקבלו את התורה ולז"א ואומר אליך שלח את בני דאע"ג שלא כשלם הזמן הרי זה טובתו שלא יחזיר העולם לתו"ב. והבן כי נכון בס"ד: צ) ואמרת אל פרעה כה אמר ד' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו, ונקדים לפ' הפ' תהלים ק"ה ויוציאם, בכסף ובזהב ואין בשבטיו כושל שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם, דהנה בתפארת יהונתן פ' בא כ' הטעם שיצאו בנ"י ממצרים עם רכוש דאוה"ע הוציאו קול לבזות את ישראל כי פרעה לא שלח אותם מחמת פחד אלקים רק מעצמו שלחם ושמח בצאתם כי הם עם שפל ובזוי כושל שבאומות ועי' ביוסיפון לרומים שכ' כנגד אפיאנו ימ"ש כי הוא כתב כזה אמנם בצאתם עם רכוש גדול א"א לומר שגירשם דא"כ איך לא נטלו מהם את שלהם ע"ש, וזש"א