בנין דוד א ש

ואל תבוא לידי ספק שמא תבוא לידי ודאי עכ"ל והיינו שהזהירות בודאי מצוה או עבירה תלוי אם כזהר בספק, והנה תיבת אם מדבר בלשון ספק ותיבת אלה מדבר לעולם על ודאי אלה הם ולא אחרים דאין לספק בהם, וזש"א אם לא תשמעו היינו כשיהי' לכם ספק בדבר אם הוא עבירה או מצוה ולא תשמעו לי אז עי"ז תביאו ולא תעשו את המצות האלה שהמה ודאי ג"כ לא תשמעו לי עכ"ד דפח"ח, והנה אחז"ל שבת [צ"ז ע"א] דמדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורעניות דאלו במדת פורעניות כ' ויוציא והנה ידו מצרעת ובמדה טובה כ' ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו דמחיקו עוד שבה כבשרו, וכ' זקיני המהרש"א ז"ל שם דה"ט דעשה ד' ככה דהמצרים אמרו על האותות שאינם מעשי השי"ת רק מעשי כישוף ח"ו אבל באות השני שהטובה ממהרת לבוא והפורעניות שוהה לבוא לא כן מעשה הכישוף שהוא ודאי משוה מדותיו לטובה ולפורעניות עכ"ד, א"כ מבואר מדבריו הק' דבאות הראשון שנעשה המטה לנחש הי' עוד מקום ספק שלא ישמעו לקול מרע"ה שהוא מעשי אלקים אלא שח"ו הוא מעשה כשפים לא כן אחר האות האחרון שהוא ודאי מעשי אלקים א"כ נתאמת כי גם הראשון הוא מעשי אלקים והשני האותות המה ודאי אבל כיון שהם לא יאמינו לאות הראשון שהוא ספק אזי לא יאמינו ולא ישמעו לקול מרע"ה גם אח"כ כשיעשה ב' האותות שיהי' ודאי כי המה מעשי אלקים ויאמרו ג"כ שהמה מעשי כשפים כנ"ל, וזש"א והי' אם לא יאמינו שאם לא יאמינו למרע"ה על האות שהוא ספק גם לשני האותות האלה שהמה ודאי לא ישמעו לקולך שהמה מעשי אלקים דאם אינו נזהר על הספק אינו כזהר גם על הודאי כנ"ל. והבן כי נכון הוא בס"ד: סט) ויאמר בי אדוני שלח כא ביד תשלח בחדר פליאה שלח כא ביד תשלח ביד ר"ע ונ"ל עפי"ד המפורשים דלכן סירב מרע"ה לילך למצרים כי ידע שעדיין לא נשלם הזמן והראי' שיהי' מוכרחים בנ"י עוד להמכר לאוה"ע להיות אצלם בגלות לכן חשב שטוב יותר שיהי' במצרים מלהיות במקום אחר עכ"ד וזה נכון לר"א דס"ל בקידושין [י"ח ע"ב] דכיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה א"כ אא"ל דשאר הגליות היו דנמכרו מכירה חדשה בשביל שחטאו מחדש וע"כ דנמכרו להשלים הזמן לכן טוב יותר להשלים הזמן במצרים אבל לר"ע דס"ל שם דאף שבגד בה רשאי למוכרה א"כ שפיר י"ל דכבר נשלם הזמן לצאת ממצרים והא דיהי', נמכרים להיות בגלות אצל שאר אוה"ע הוא בשביל שחטאו ע"כ נמכרו מכירה חדשה, וזש"א שלח כא ביד ר"ע דס"ל דנשלם הזמן ואפ"ה יהי' עוד בגלות בשביל שחטאו ויהי' מכירה חדשה. ודו"ק: ע) עי"ל איתא בירושלמי סוכה [פ"ד ה"ג] דישראל עבדו ע"ז במצרים דכ' אשר פדית וכו' גוים ואלקיו אר"ע אתה עושה קודש חול אלא מלמד שגם השכינה היתה במצרים ע"ש, והטעם להשלים הד' מאות שנים כנודע, ואחז"ל דלכן סירב מרע"ה בשליחות דלא כשלם הזמן, וזש"א שלח נא ביד ר"ע דס"ל דהשכינה היתה במצרים ונשלים הזמן: עא) עי"ל עפי"ד מדרש ילקוט דהקב"ה גאל אותנו ממצרים להיות לו עבדים כמד"א דגאולת קרובים לשיעבוד ולא כמד"א לשחרר והקב"ה נקרא קרוב ע"ש, והכה מבואר בקידושין [ט"ו ע"ב] דר"ע ס"ל גאולת קרובים לשיעבוד, וזש"א שלח נא ביד ר"ע: עב) עיל"פ דהראשונים הקשו איך נגאלו ממצרים קודם זמנם. וכ' בצפנת פענח ערך גלות אופן ג' לת' לפי"ד חז"ל דעבד שברח מחו"ל לא"י אין מחזירין אותו לכן נגאלו קודם זמנם דנגאלו לילך לא"י הו"ל כעבד שברח תוך זמנו לא"י דאין מחזירין אותו ע"ש, והנה השלה"ק ז"ל הקשה איך אפשר ליקח א"י מאוה"ע הא הקב"ה נתן להם ואיך יכול לחזור, ותי' דכיון דבה"א נברא עולם כמחז"ל בהבראם בה"א נברא וה"א הוא לשון קלילא דלית בי' ממשא כמבואר במדרש לכן יכול הקב"ה לחזור [עי' בדברינו פ' לך אות מ"ו ולעיל אות כ"ז מזה] א"כ עכצ"ל בהברא"ם דבה"א נברא עולם ול"א בהבראם בזכות אברהם נברא עולם אלא דנברא עולם בזכות משה כמחז"ל בראשית ברא וכו' בשביל משה שנקרא ראשית נברא עולם דמרע"ה הי' מבחר היצירים הוא הי' תרומתו של עולם דאין תורמין אלא מן היפה ולכן הי' חי ק"כ שנים לפי מדה בינונית אחד מחמישים דשית אלפי שנין הוה עלמא כמש"כ האר"י הק' ז"ל והנה בשמנה לחמו כ' דלמד"א שית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרב עכצ"ל דמשה הי' תרומתו של עולם דעל אלף השביעי א"צ לתרום דהוא שביעית ופטורה מתרומה אבל למד"א שית אלפי שנין הוה עלמא ותרי חרב א"כ איכא שבעה אלפי שנין דהוה עלמא הרי אא"ל דמרע"ה הי' תרומתו של עולם ועכצ"ל דאאע"ה הי' תרומתו של עולם לפי מדת עין יפה א' מארבעים שעולה קע"ה לכן הי' חי קע"ה שנים ע"ש, והנה איתא בר"ה [ל"א ע"א] תניא ר"י אומר משום ר"ע וכו' בשביעי הי' אמרים מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת א"ר נחמי' מה ראה ר"ע לחלק בין הפרקים וכו' ומסיק שם הש"ס דר"ע ס"ל דשית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב ולא תרי חרוב ע"ש, ולפי"ז מובן