בנין דוד א רצט

המפורשים דלכן אמר מרע"ה דלא יאמינו לי דהקב"ה הבטיח כי בעצמו יגאלם ולא ע"י שליח ובאמת הי' כמו שגואלם השי"ת דשכינה הי' מדברת מתוך גרונו של מרע"ה והיא מחמת ענוה סבר שאין השכינה מדברת מתוך גרונו עכ"ד, והנה מיתת מרע"ה הי' בשביל שהכה לסלע ונודע דברי זקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל דהי' לו התנצלות דאחז"ל יען כי אמר אאע"ה יקח נא מעט מים ע"י שליח לכן שילם לו הקב"ה לבניו ג"כ המים ע"י שליח ולא ע"י עצמו א"כ הי' ההכרח שיכה את הסלע דאם ע"י דיבור הי' ע"י הקב"ה בעצמו דשכינה הי' מדברת מתוך גרונו עי' בחנוכת התורה דפח"ח א"כ ממנ"פ חטא מרע"ה אם סבר דשכינה מדברת מתוך גרונו ולא חטא במי מריבה א"כ חטא שסירב בשליחות, ואם לא חטא בסירובו דסבר דאין השכינה מדברת מתוך גרונו א"כ חטא במי מריבה, וזש"א המדרש בשביל שאמר הן לא יאמינו לי אמר לו הקב"ה הן קרבו ימיך למות דממנ"פ אין לך התנצלות על הסירוב בשליחות ועל הכאת הסלע: סה) ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וכו' ויאמר אליו ד' מה זה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש וכו', וכ"ל דאיתא במדרש הטעם דלא יאמינו לו בכ"י משום שעדיין לא כשלם הזמן שהי' להם להיות במצרים ד' מאות שנים. אמנם בזרע ברך כ' הטעם שיצאו קודם הזמן משום דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות וגבי מ"פ מצינו שמיהר הקב"ה להביא הפורעניות קודם זמנו דהקדים הקב"ה ב' שנים לוכושנתם עאכו"כ שממהר הקב"ה גבי מדה טיבה לגאול קודם הזמן עכ"ד, והנה רבינו בחיי ז"ל כ' כי באות המטה שיהי' לנחש רמז הקב"ה שבידו להחיות את המתים כי המטה עץ יבש כמו מת ונעשה כחש חי ע"ש, ולכאורה יקשה למה הראה הקב"ה הרמז הנ"ל הא איכא הרבה לימודים בדחז"ל דהקב"ה מחי' מתים, אולם יובן הענין דנודע דברי הרמב"ם ז"ל דתחה"מ יהי' רק לנשמה ולא להגוף אמנם נודע שמטת הראב"ד והרמב"ן וסייעתם ז"ל שכולם כאחד ענו ואמרו שגם הגוף יעמוד לתחה"מ, והבאתי [בבנין דוד פ' ויגש אות ל"ב] ראי' לזה דאחז"ל בסנהדרין [צ"א ע"א] דהגוף אומר שהנשמה חטאה והנשמה אומרת שהגוף חטא ע"כ מרכיבם הקב"ה ומחי' את שניהם ודן אותם כמשל דהרכיב חגר על הסומא ע"ש, והרי אם לעונש הקב"ה מחי' את הגוף כש"כ לשכר שיעמוד הגוף בתחה"מ דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות ע"ש, ע"כ שפיר הראה הקב"ה שנעשה מהעץ כחש למען דעת דגם הגוף יעמוד בתחה"מ דלא גרע מעץ יבש, וזש"א ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי יען כי לא נשלם עוד הזמן כנ"ל, ולז"א לו הקב"ה מה זה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש דנשמע מזה דמדה טובה מרובה ממד"פ כנ"ל, לכן יגאל הקב"ה אותם אע"ג שלא כשלם הזמן דמדה טובה מרובה ממד"פ כנ"ל. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: סו) עי"ל עפי"ד הנ"ל דמרע"ה סירב בשליחות דלא יאמינו לו בנ"י דעדיין לא נשלם הזמן אמנם מבואר במדרש דבזכות אבות נגאלו קודם הזמן וכבר כ' הקדמונים הטעם דמועיל זכות אבות דמדה טובה מרובה ממד"פ ובמד"פ כ' פוקד עון אבות על בנים, והנה הבאתי באות הקדום דמזה שנעשה מהמטה נחש נשמע דיש תחה"מ להגוף משום דמדה טובה מרובה ממד"פ כנ"ל, וזש"א ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי דעדיין לא נשלם הזמן ולז"א לו הקב"ה שיהי' מהמטה נחש דנשמע מזה דיש תחה"מ גם להגוף דמדה טובה מרובה ממד"פ כנ"ל, א"כ יגאלו בזכות אבות כנ"ל, דמועיל זכות אבות דמדה טובה מרובה ממד"פ כנ"ל: סז) ולפי הנ"ל באופן א' וב' דלכן יצאו בנ"י ממצרים קודם הזמן דמרובה מדה טובה ממד"פ, יל"פ הפ' תהלים [ק' קי"א] סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר פדות שלח לעמו, דאחז"ל יבמות [ד' ע"א] דדרשינן סמוכים מקרא סמוכים לעד וכו' ע"ש, והנה אחז"ל סנהדרין [צ' ע"ב] מנין לתחה"מ מה"ת דכ' ונתתם את תרומת ד' לאהרן וכי אהרן לעולם קיים מכאן לתחה"מ מה"ת, דבר"י תבא לאהרן כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברים מכאן אמרו שאין נותנין תרומה לכהן ע"ה ע"ש, ועוד איתא לימוד בעה"ט דאין נותנין תרומה לכהן ע"ה מסמיכות פ' זאת חקת התורה לבהרימכם ע"ש, א"כ למאן דדריש סמוכים ונשמע מסמוכים דאין נותנין תרומה לכהן ע"ה לא צריך קרא לאהרן דאין נותנים תרומה לכהן ע"ה ואתי הקרא דיש תחה"מ א"כ עכצ"ל דגם הגופים יעמדו לתחה"מ דאל"כ א"א ליתן לאהרן כמובן, א"כ עכצ"ל דה"ט דיעמדו גם הגופים דמדה טובה מרובה ממד"פ כנ"ל, ע"כ שפיר פדה הקב"ה את עמו ממצרים קודם הזמן כנ"ל, וזש"א סמוכים לעד וכו' דכשמע דדרשינן סמוכים לכן פדות שלח לעמו שיצאו ממצרים אע"ג שלא הי' עוד הזמן. והבן: סח) והי' אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך, וכ"ל עפי"ד כ"ק הגה"ק מהר"ש ממונקאטש הובא בתפארת בנים ז"ל פ' עקב לפ' הפ' פ' בחקותי והי' אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל מצות האלה, דאיתא באבות דר"נ [פ' כ"ו] וז"ל