בנין דוד א רצח

המה הללממ"ס ודפח"ח, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל מנצפ"ך צופים אמרום הללממ"ס א"כ המ"ם הוא אמצע ושפיר אמרינן דחותם של הקב"ה הוא אמת לרמז שהוא הי' הוה ויהי' היינו ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד כמו אותיות אמת דאל"ף הוא ראשון והמ"ם הוא אמצעי והתי"ו הוא האחרונה. ולז"א זה שאמר הכ' ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם יעד דכיון דמנצפ"ך המה הללממ"ס שפיר נשמע מחותמו של הקב"ה, שד' מלך ד' מלך ד' ימליך לעולם ועד. והבן: נט) לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וכו' לאמור פקוד פקדתי אתכם וכו' וכ' בבעה"ט פקוד פקדתי שיחסור כמנין פקו"ד היינו ק"ץ שנים שלא יהי' בגלות אלא רד"ו שנים ע"ש, ונ"ל עפי"ד זקיני מאור הגולה מליסא ז"ל [הובא בפ' לך אות י"ז] ותו"ד כי לפי דעה הנפסדה של האפיקורסים כמו שהחומר כלה ונפסד לאחר שמת כ"כ הנפש שאין השארת הנפש ח"ו א"כ הצעיר חשוב יותר מהזקן שיחי' עוד שנים יותר מהזקן לא כן בנ"י המאמינים בהשארת הנפש הזקן מכובד תותר כי עד מהרה יבוא לשלימות לחסות בנועם ד' כי הנפש כשאר חי וקיים ע"ש דפח"ח, והכה אחז"ל דבנ"י לא האמינו שיצאו ממצרים דהי' חסר עוד כמנין ק"ץ שנים להשלים הד' מאות שנים, והטעם שיצאו באמת מקודם, כ' הקדמונים דכיון שיש השארת הנפש ונצטערו גם האבות הק' בצער בניהם ע"כ השלימו המה הזמן, וזש"א לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם, אליהם לא' להצעיר דהזקן חשוב יותר כיון שיש השארת הנפש כנ"ל, א"כ שפיר ישלימו האבות את הזמן ויחסר ק"ץ שנים כמנין פקו"ד כנ"ל, ועי"ז יאמינו לך שתהא תוכל לאמור פקוד פקדתי אתכם שיחסר כמנין פקו"ד. והבן והדבר נכון בס"ד: ס) והי' כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה וכו' במסורה לא תלכו אחרי אלקים אחרים, ונ"ל דנודע דלכן יצאו ברכוש בשביל קישוי השיעבוד דל"ה צריכים הקישוי שיעבוד להשלים הד' מאות שנים דהשכינה השלימה כי השכינה שורה בישראל והיתה עמהם בגלות, והנה האלשיך הק' ז"ל כ' דלכן אסור לילך אחר אלקים אחרים ולא' אמרינן דמגדלות עבד ניכר גדלות רבו יען כי השכינה עמנו ובפני הרב אין רשות לכבד את העבד, וזש"א והי' וכו' ל"ת ריקם א"כ נשמע מזה דהשכינה עמנו ולכן לא תלכו אחרי אלקים אחרים דבפני הרב אסור לכבד העבד. והבן: סא) עיל"פ המסורה הנ"ל דהמפורשים הקשו למה כ' כאן ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה ובפ' בא כ' וישאלו וכו' ואשה מאת רעותה וכ' לת' דהא אחז"ל רעהו ולא של עכו"ם דעכו"ם לא נקרא רעהו וכבר אחז"ל דישראל במצרים הי' עובדי עבידה זרה וזה הי' קודם קרבן פסח ודם מילה אבל אח"כ משכו מע"ז כמ"ש משכו וקחו משכו מע"ז אזי נעשו ישראל ברי' חדשה, לכן בציוי הי' ישראל דומין למצרים כ' ושאלו איש מאת רעהו המצרי ואשה מאת רעותה המצרית אבל כאן שאמר הקב"ה למשה מה שיהי' אח"כ אחר מצות פסח ומילה שאז לא יהי' בנ"י דומין למצרים אמר משכנתה ותגרת ביתה ולא אמר רעותה דעכו"ם לא מקרי רעהו של ישראל שאינו הולך אחרי אלקים אחרים ודפח"ח, וזש"א המסורה לא הלכו ריקם ישאנה אשה משכנתה ומגרת ביתה, ושנא מקשה לך למה לא כ' מרעותה, ולז"א המסורה לא תלך אחרי אלקים אחרים שלא יהי' עוד עובדי ע"ז לכן לא כ' רעותה דעכו"ם לא נקרא רעהו של ישראל. ונכון בס"ד: סב) עיל"פ עפי"ד הטוטו"ד קמא סי' קפ"ט דאם עושה מעשה לילך בתיקות עכו"ם ללבוש בגדי עכו"ם הוי בזה כמותר לכל התירה וכעובד ע"ז ע"ש, והנה בס' טעמי המנהגים ח"ב כ' דלכן כ' ושמתם על בניכם ועל בנותיכם דלא רצו ללבוש לבושים של המצרים והי' צריכים לתפור מחדש כדרך שישראל נושאים ועי"ז יתקטנו המלבושים ואין ראוים רק לקטנים. ולז"א ושמתם על בניכם ועל בנותיכם, וזש"א המסירה לא תלכו ריקם ושאלה וכו' ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם ולא ללבוש מלבושי מצרים כנ"ל. כדי לא תלכו אחרי אלוקים אחרים כי ההולך בבגדי עכו"ם הרי הוא כעובד ע"ז ע"כ עשו את המלבושים לבניהם: סג) ושאלה וכו' כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם, ונ"ל עפיד"ק של הגה"ק מראפשיטץ ז"ל דלכן אמר הקב"ה ושאלה דלכאורה יקשה הא שואל צריך לה חזיר מה דשאל דצפה הקב"ה שיהי' בניהם ובנותיהם של ישראל עוד בגלות ועתידין להחזיר כל הרכיש להציל נפשם מיד הקמים עליהם לכלותם ולז"א ושאלה כי הבנים יתנו הכל בחזרה עכדה"ק, וזש"א ושאלה וכו' ושלא יקשה הא השואל חייב להחזיר מה שלקח ולז"א ושמתם רצ"ל השבת השאלה על בניכם ועל בנותיכם שהמה יחזירו הרכוש של השאלה בגלות הבאים לפדות נפשם: סד) ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי במדרש בשביל שאמר והן לא יאמינו לי וכו' אמר לו הקב"ה הן קרבו ימיך למות ונ"ל עפי"ד