בנין דוד א רצז

מה שמו היינו שם הוי"ה ב"ה וב"ש אבל מה אומר אליהם איזה חידוש אודיע להם מה שלא ידעו מקודם ויאמר אהי' אשר אהי' כה תאמר לבנ"י דאהי' בגימטריא כ"א א"כ אהי' אשר אהי' היינו כ"א פעמים כ"א וכ"א פעמים כ"א עולה תמ"א כמנין תיבת אמת דשמו הוא אמת דכן הוא חותמו עכדה"ק ודפח"ח, והכה הבכ"י ז"ל כ' לפ' הפ' שפת אמת תכון לעד דנודע דהטעם דשמו של הקב"ה הוא אמת דאמת במספר קטן ט' והכה ט' אם תכפול כ"פ יהי' בכל פעם ט' דב"פ ט' הוא י"ח ג"כ במס"ק ט' וכן ג"פ ס' הוא כ"ז ג"כ במס"ק ט' וכן עד לעולם לדעת כי זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור, וזש"א שפת אמת דלכן נקרא הקב"ה בשפת אמת למען דעת תכון לעד ששמו הוא לעולם ודפת"ח וזש"א ויאמר משה אל הא' וכו' ואמרו לי מה שמו שידעו את שם ה' מה אומר אליהם דבר חידוש ולז"א הקב"ה אהי' אשר אהי' כה תאמר לבנ"י שהגמטריא אמת ששמו של הקב"ה הוא אמת כנ"ל ולמען דעת למה נקרא שמו אמת ולז"א ויאמר עוד אלקים למשה וכו' זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור דלכן נקרא שמי אמת דכמו שאמת עולה לעולם במס"ק ט' כ"כ שמי הוא לעולם כנ"ל. והבן והדבר נכון בס"ד: נז) ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר לבנ"י וכו' ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וכו' אל ארץ זבת חלב ודבש, ונ"ל עפי"ד קדוש ישראל מרוזין ז"ל הנ"ל דאהי' בגימטריא כ"א וזש"א אהי' דבגימטריא כ"א אשר אהי' היינו כ"א פעמים כ"א עולה אמת כשמו של הקב"ה אשר חותמו אמת וזאת יאמר להם אשר לא ידעו מזה כנ"ל, והנה איתא במדרש דלכן חותמו של הקב"ה אמת לרמז כמו דאות א' הוא הראשון מהאותיות ומ"ם הוא האמצעי והתי"ו הוא האחרונה כן הקב"ה הוא הי' הוה ויהי' וכ' בתפארת יהונתן דמזה נשמע דאותיות מנצפ"ך הוא ג"כ הלכה לממ"ס דאל"כ הרי ליכא רק כ"ב אותיות ואז המ"ם אינו אמצעי ע"ש בפ' בראשית, והנה י"ל דכיין דמנצפ"ך המה הללממ"ס עכצ"ל דבן מ"ח שנים הכיר אאע"ה את בוראו ולא בן ג' הכיר את בוראו דהנה כ' ואברם בן חמש שנים ושבעים שכה ואת הנפש אשר עשו [שהכניסם תחת כנפי השכינה] וכ' בנזה"ק פל"ט סי' ט' דמבואר בזוה"ק פ' נשא דהבא לתקן אחרים צריך לתקן עצמו מקודם בתכלית השלימות ע"ש, ולמד"א בן מ"ח שנים הכיר אאע"ה את בוראו א"כ ממ"ח שנים עד ע"ה שנים הוא כ"ז שנים שתיקן בכ"ז שנים כ"ז אתוון דמנצפ"ך המה ג"כ הללממ"ס לכן הי' לו כח להכניס אחרים תחת כנפי השכינה ע"ש דפח"ח, וכבר כ' הקדמונים דאי נימא דבן ג' שנים הכיר אאע"ה את בוראו שפיר י"ל בהברא"ם אל תקרי בהברא"ם אלא באברהם דבשבילו נברא העולם, אבל אי נימא דבן מ"ח שנים הכיר את בוראו עכצ"ל דהעולם נברא בשביל מרע"ה שהוא הכיר מיד את בוראו והא דכ' בהברא"ם לומר בה"א נברא העולם עכ"ד, והנה ברש"י ריש בראשית כ' שאם יאמרו אוה"ע לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"ש, והנה השל"ה הק' ז"ל הקשה וכי דינא הכא שאם א' נותן מתנה ליטלו ממנו, וכ' לת' דאחז"ל בהברא"ם בה"א נברא העולם וה"א הוא לשון קלילא דלית בי' ממשא כמבואר במדרש והוה כדבר שאין בו ממש ע"כ יכול הקב"ה לחזור [עי' בדברינו פ' לך אות מ"ו מזה] וזש"א ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר לבנ"י דחותם של הקב"ה הוא תיבת אמת לרמז שהקב"ה הוא הי' הוה ויהי' דהמ"ם היא אמצעי דמנצפ"ך המה הללממ"ס כנ"ל, א"כ שפיר נשמע דבן מ"ח שנים הכיר אאע"ה את בוראו ולא מקודם דלכן עשה את הנפש אשר בחרן בהיותו ע"ה שנים כנ"ל, ואז עכצ"ל דבשביל מרע"ה נברא העולם ולא בשביל אאע"ה כנ"ל, וא"כ בהברא"ם היינו דבה"א נברא העולם א"כ שפיר יכול הקב"ה ליקח את א"י מהאוה"ע ולתת לנו כנ"ל, ולז"א אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וכו' דהארץ של הקב"ה היא והוא נתנה לאוה"ע והוא נטלה מהם דיכול לחזור כיון דבה"א נברא העולם כני"ל. ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: נח) ולפי הנ"ל יל"פ המדרש פליאה מנצפ"ך צופים אומרים הללממ"ס זה שאמר הכ' ד' מלך ד' מלך ד' ימלך לעולם ועד [הובא בפרדס] דהכא איתא במדרש בראשית ברא אלקים אר"ס בשם ריב"ל מנצפ"ך צופים אומרים הללממ"ס וכ' בתפ"י וכ"כ המפורשים לפ' דאיתא במדרש בראשית ברא אלקים סו"ת אמת הוא חותמו של הקב"ה, והטעם דאמת הוא חותמו של הקב"ה איתא במדרש משום דאות א' הוא הראשון מהאותיות ומ"ם הוא האמצעי והתי"ו הוא האחרונה לרמז שהשי"ת הוא הי' הוה ויהי' היינו ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד, ולכאורה הרי מ"ם אין האמצעי מן הכ"ב אותיות, אמנם נכון דמנצפ"ך הוא ג"כ הללממ"ס א"כ איכא כ"ז אותיות הרי המ"ם הוא האמצעי, וזש"א בראשית ברא אלקים לרמז דסו"ת אמת דהמ"ם הוא האמצעי כנ"ל, מזה נשמע דמנצפ"ך