בנין דוד א רצו

נב) ויאמר ד' ראה ראיתי וכו' וארד להצילו במדרש אמר לו הקב"ה משה אתה רואה ראייה אחת ואני רואה שתי ראיות אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי ואני רואה איתן מקבלין תורתי זהו ראה, ראיתי זו ראיית מעשה העגל עכ"ל והמפורשים תמהו דהא משה סירב בשליחות כי אין זכות לישראל לגאלם א"כ למה אמר לו הקב"ה שהיא רואה ג"כ מעשה עגל להקטין זכותם, וכ"ל עפי"ד קדושת לוי ז"ל לפ' פ' תשא וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם דאחז"ל ברכות [ל"ב ע"ב] גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני דהנה זכות קבלת התורה גדול מאוד אולם המקטרג ימצא מקום להקטין הזכות שלא הי' ע"י בחירתם רק מכח קדושת אבותם קבלו את התורה אמנם בראות שעשו העגל אע"פ שהמה בני אברהם יצחק ויעקב זה מורה שקבלת התורה הי' ע"י בחירתם וזש"א גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל שלא לענוש אותם אבל אנכי זה מעשה סיני בעת שאזכור להם זכות קבלת התורה לא אשכחך מעשה עגל כדי להגדיל זכותם וזש"א ביום פקדי היינו לטובה ופקדתי עליהם חטאתם זה מעשה עגל להגדיל זכותם עכדה"ק דפח"ח, וזש"א אתה רואה ראייה אחת קבלת התורה ואין זכותם גדול כ"כ לא כן אנכי רואה שתי ראיות קבלת התורה ומעשה עגל דע"י מעשה העגל נגדל זכות קבלת התורה וראוים להגאל. והבן: נג) ולפי ד' הקדושת לוי ז"ל הנ"ל יל"פ המדרש פ' תשא העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל הדד"כ זה ישפיל וזה ירים, דאחז"ל דהשקלים באים לכפר על מעשה העגל ע"כ לא רצה הקב"ה שיתנו שקל שלם לכפר שלא יזכר עוד דא"כ יהי' חסרון להקטין זכות קבלת התורה, ע"כ צוה הקב"ה לתת מחצית השקל להורה לנו כי מעשה העגל נשכח לחצאין דהיינו לענין עונש לא יזכר מעשה העגל אבל לענין זכות להגדיל זכותם יזכר מעשה עגל כדברי הקדושת לוי ז"ל הנ"ל, ולכאורה הי' מקום לומר דמזה שצוה הקב"ה ליתן רק מחצית השקל ולא שקל שלם השפיל ח"ו כבוד ישראל שמעשה העגל אינו נשכח לגמרי דאל"כ למה לא צוה ליתן שקל שלם אבל באמת זה השפלה הוא לרומם את בנ"י שע"י שלא נשכח לגמרי מעשה העגל הגדיל זכותם בקבלת התורה וזש"א העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל הדד"כ זה ישפיל רצ"ל זאת שנותנים רק מחצית השקל לרמז כי לא נשכח לגמרי מעשה העגל באמת זה ירים שנתרומם עי"ז כבוד ישראל שקבלו התורה ע"י בחירתם הטוב ולא ע"י קדושת אבותם כנ"ל. והבן והדבר נכון בס"ד. כד) ועתה הנה צעקת בנ"י בא אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם ועתה לכה וכו' והוצא את עמי בנ"י ממצרים, ונ"ל עפי"מ שראיתי לפ' הפ' פ' מקץ מש"א אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת, דיש אדם שחושב שהוא בעת צרה אבל אצל חבירו אינו צרה כלל לכן אינו עומד לעזרתו וכ"ז אם אינו מבקש עזרתו אבל אם מבקש עזרתו השכל מחייב למלאות שאלתו, אבל אם חבירו ג"כ מכיר שחבירו עומד בעת צרה אזי השכל מחייב לעזור לו אע"פ שאינו מבקש עזרה ומכש"כ אם גם חבירו רואה בהצרה אשר קרה לחבירו וגם חבירו מבקש עזרה בודאי חוב קדוש לעמוד לעזרתו, וזש"א אשר ראינו צרת נפשו שגם אצלינו לצרה יחשב וגם בהתחננו אלינו שהי' מבקש עזרה ואפ"ה ולא שמענו בקולו ע"כ בא אלינו הצרה הזאת ודפח"ח, וזש"א הנה צעקת בנ"י בא אלי וגם ראיתי הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם דבנ"י צועקים אלי לעמוד בעזרה בעת צרתם ולא כי הצרה הוא בעיניהם ולא בעיני ולז"א וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם שגם בעיני לצרה יחשב א"כ חוב קדוש לעמוד לעזרתם וע"כ אמר לכה וכו' והוצא את עמי בנ"י ממצרים: נה) ויאמר וכו' וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ונ"ל דאחז"ל כל הנביאים התנבאו בכה ומשה התנבא בזה דהיתה השכינה מדברת מתוך גרונו ודבריו הי' דברי שכינה ע"ש, והנה כ"ק דו"ז הגה"ק בעמק חכמה ז"ל הביא קו' הגה"צ מזמיגראד ז"ל איך שלח הקב"ה את מרע"ה לומר הדברים לפרעה הא קיימ"ל דמילי לא מימסרי לשליח ע"ש דפח"ח, אמנם באמת לק"מ דהא השכינה הי' מדברת מתוך גרונו של משה ודבריו דברי שכינה א"כ ל"ה מרע"ה כשליח ולא שייך לומר דמילי ל"מ לשליח, וזש"א ויאמר וכו' וזה לך כי רק אתה תתנבא בזה ולא בכה האות רצ"ל דהאות והראי' שכן הוא כי אנכי שלחתיך ואם לא היית מתנבא בזה לא הי' מועיל השליחות דהי' מילי דלא מימסרי לשליח: נו) ויאמר משה אל הא' הנה אנכי בא אל בנ"י וכו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליאם ויאמר א' אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר לבנ"י ויאמר עוד אלקים למשה וכו' זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור, ונ"ל עפיד"ק של קדוש ישראל מרוזין ז"ל שהקשה וכי לא ידעו בנ"י שם ד' שישאלו מה שמו ואמר דבאמת ידעו וחש"א ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם רצ"ל שהם יקדימו לומר לי