בנין דוד א רצד

במצרים ובאמת גם המצריים הי' גרים כמותם כדכ' כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם היינו שהמצרים המה ג"כ גרים א"כ מגיע לבנ"י ג"כ חלק במצרים ע"כ לקחו הרכוש [עי' בריח דודאים מזקיני הגאון שה"ת ז"ל] והנה הגאון מוהרש"ק הקשה איך הרג מרע"ה את המצרי הרי דינא דמ"ד וכ' לת' דבכה"ג שלא הי' הגזירה על כל בני מלכותו רק על בכ"י ולא על המצריים ל"א דינא דמ"ד, אמנם יש להעיר לפימש"כ הג' הנ"ל בחכמת שלמה בחו"מ סי' שס"ט דהא דכ' הפוסקים דאם המלך אינו גוזר על כולם ל"א דדמ"ד זה הוי רק אם כולם בני תושבים אבל אם גוזר רק על הגרים אע"ג דאינו גוזר על התושבים בכה"ג אמרינן דינא דמ"ד ודבריו נכונים ע"ש, א"כ הרי בנ"י הי' גרים כדכ' כי גר יהי' זרעך והמצריים הי' תושבים בכה"ג אמרינן דדמ"ד אע"פ שאין הגזירה על כולם א"כ הדרא קו' הג' מוהרש"ק לדוכתא, אמנם לפי הנ"ל דגם המצריים הי' גרים ולא תושבים ע"כ שפיר ל"א דינא דמ"ד כיון דל"ה הגזירה על כולם דגם המצריים אינם תושבים, וזש"א ויגדל משה שהי' קומתו י' אמות שיהי' יכול לשאת את הארון דכל העם יתעסקו בבזה דלא הי' גזל כיון דגם המצריים המה גרים כנ"ל א"כ בכה"ג ל"א דינא דמיד כנ"ל ולכן כאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו וכו' ויך את המצרי. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: מג) במדרש ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם והי' נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן וכו' לפיכך וירא אליו אלקים מתוך הסנה [וכו' וארד להצילו מיד מצרים] ונ"ל עפי"ד כ"ק הגה"ק מהרי"ד מבעלזא ז"ל לפ' הפ' פ' תשא ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ויאמר ד' אל משה מי אשר חטא לי אמחנו דהנה אחז"ל דג' ספרים יש לפני הקב"ה א) עבור הצדיקים ב) עבור בינונים ג) עבור הרשעים ואמר הקב"ה למשה כל כלל ישראל שחטאו אכתבם בספר ג' ואותך לבדך בספר א' ואמר מרע"ה להקב"ה כי הוא איני רוצה להיות לבדו רק עם כלל ישראל ביחד בספר ג' וזהו שאמר שאם תשא חטאתם יתכתבם בספר א' עמדי מה טוב ואם אין מחני נא מספרך הראשון אשר כתבת אותי כי אני רוצה להתאחד עם כלל ישראל וכיון שראה הקב"ה גודל אהבתו של מרע"ה לכלל ישראל שרוצה להיות ביחד עם כלל ישראל אפילו בעת צרה מלהיות בפני עצמו לכן אמר הקב"ה למשה לא אותך אתן בספר ג' רק להיפך מי אשר חטא לי אמחנו מספר ג' ואעמידם אצלך בספרן של צדיקים לטוב להם ג"כ כדי שתהי' עמהם ביחד ודפח"ח ושפ"י וזש"א המדרש ויצא אל אחיו וירא בסבלותם שהי' נותן כתיפיו ומסייע לכל או"א מהן שרצה מרע"ה להיות ביחד עם כלל ישראל אפילו בעת צרה מלהיות לפני עצמו לפיכך וירא אליו אלקים מתוך הסנה ואמר וארד להצילו מיד מצרים כדי שיהי' הכלל ישראל עמך ביחד אע"פ שאינם כדאי להוציאם ממצרים רק כדי שתוכל להיות עמהם ביחד. והבן: מד) עי"ל עפ"י הנ"ל ויגדל משה שהי' גבהי י' אמות שיהי' יכול לשאת את ארונו של יוסף והנה הקדמונים הקשו איך טימא עצמו בעצמות יוסף למד"א בזבחים [ק"א ע"ב] ובמדרש ויקרא פי"א שמרע"ה שימש בכהונה גדולה מ' שנה ותי' דעכצ"ל כמד"א שלא הי' כהן רק לוי, והנה במדרש איתא במה הרגו משה להמצרי ר"א אומר באגרוף, והקשה המתנה לוי איך טימא את עצמו הא במגע ומשא גם עכו"ם מטמא ותי' דצ"ל דאתיא כמד"א שהי' לוי, וזש"א ויגדל משה כדי לשאת ארונו של יוסף א"כ עכצ"ל דס"ל דמרע"ה הי' לוי כנ"ל, לכן ויך את המצרי שהי' מותר לי להרוג באגרוף. והבן: מה) ולפי"ד המחנה לוי הנ"ל יל"פ ההמשך ותקרא שמו משה וכו' ויך את המצרי, דנודע דמרע"ה הי' מלך כדכ' לא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה ושילה בגימטריא משה, ונודע ד' הירושלמי דאין מושחין כהונה למלכים א"כ עכצ"ל דכיון שהי' מרע"ה מלך ל"ה כהן רק לוי ושפיר הרג להמצרי באגרוף דל"ה כהן והי' מותר לו לטמאות א"ע כנ"ל, וזש"א ותקרא שמו משה א"כ הי' מלך ולא כהן אלא לוי ולכן ויך את המצרי שהרגו באגרוף. והבן: מו) עיל"פ ויגדל משה וכו' ויך את המצרי דהנה אחז"ל שהרגו ע"י שם המפורש ונודע ד' הירושלמי והמדרש פ' נשא דחד בר נש אתא לקמי' דר' חנינא בעי דימסור לי' שם המפורש אמר לי' שקלית מן בר כש מידי א"ל כהנא אנא ונטלי מתנות כהונה לא בעי ממהר לי' ע"ש, א"כ מרע"ה שהי' כהן ומקבל מתנות כהונה איך נמסר לו שם המפורש אמנם הדבר נכון דהא אחז"ל דבאדם גדול וחשוב בהאי הכאה דמקבל מיני' הוה כמו שנתן לו א"כ ה"ה מרע"ה דאחז"ל ויגדל משה שעלה לגדולה והי' אדם חשוב לא נחשב כמקבל אלא כנותן, וזש"א ויגדל משה ואחז"ל שעלה לגדולה ושפיר נמסר לי' שם המפורש ע"כ ויך את המצרי ע"י שם המפורש. והבן: מז) וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו וכו' ויך את המצרי ויצא ביום השני וכו' ויאמר לרשע למה תכה רעך,ונ"ל דכ' בפ' ראה הנה