בנין דוד א רצא

היום בלבד אינו מחזיק אלף שנים רק היום עם אשמורה אחת כמ"ש כי אלף שנים בעינך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה ואשמורה הוא ג' שעות והיום נחשב לי"ב שעות כנודע א"כ אם ט"ו שעות הוי אלף שנה שעה הוי ס"ו שנים וח' חדשים, ולהילקוט דישראל עבדו במצרים שעה והוא ס"ו שכה וח' חדשים, אולם באמת הגזירה הי' ת' שנים רק ריבוי העם השלים לשיעיר שיעבוד. ולפ"ז הוצרכו לרבית ששה על אחד שבזה יושלם הת' שנה כי ו' פעמים ס"ו וח' חדשים במכוון ת' שנים עכ"ד דפח"ח, ונודע ד' הקדמונים דה"ט דשכר מצוה בה"ע ליכא אע"ג דכ' ביומו תתן שכרו משום דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים, והכה בכזה"ק פ' תולדות כ' בשם הקדמונים דה"ט דצדיק מושל ביראת אלקים והקב"ה גוזר והצדיק מבטל דכיון דשכר מבה"ע ליכא והוי כביכול כאלו זוקף השכר ועבד לוה לאיש מלוה [עי' לעיל פ ויצא אות נ"ב מזה] ואיתא בדברי חז"ל דלכן ציה פרעה להרוג הזכרים כי ראה שיולד בן המושיע לבנ"י לבטל הגזירה להיות אצלו ד' מאית שנים, וזש"א ויאמר וכו' וראיתן על האבנים שיולדת ששה בכרס א' כנ"ל, כדי להשלים הת' שנים לפי חשבון דיומי של הקב"ה היא אלף שנים כנ"ל, א"כ שכר מצוה בה"ע ליכא וע"כ צדיק מבטל הגזירה כנ"ל, ולז"א אם בן הוא והמיתן אותו שלא יבטל הגזירה. ודו"ק כי נכון הוא בס"ד: לא) אם בן הוא והמיתן אותי ואם בת היא וחיה ותיראן המילדות וכו', ונ"ל עפי"ד כ"ק מוחז"ל הגאון ז"ל בסוף ת' עטרת חכמים לפ' המגיד שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל דתמוה וכי רצה להקטין רשעת פרעה, וכ' לת' שכבר אחז"ל כי השי"ת הבטיח לכו שלא יעשה עמנו כלה, ולז"א להגדיל רשעת פרעה שלא גזר רק על הזכרים ולא על הנקיבות לעקר את הכל כי לא תתקיים הגזירה לכן צוה רק על הפרט הזכרים ולא על הנקיבות ע"ש ודפח"ח, א"כ אם הי' גוזר פרעה גם על הנקיבות לא הי' שום מורא להמילדות דהי' יודעים שהגזירה תתבטל, אבל כיון שלא גזר רק על הזכרים לכן הי' מוראתם שלא תתקיים הגזירה, וזש"א אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה לכן ותיראן המילדות הי' להם מורא שלא תתקיים הגזירה: לב) ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא וכו' ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור, וכ"ל דאחז"ל סוטה [י"ב ע"א] הובא ברש"י כי טוב הוא שנתמלא הבית כולו אורה ע"ש, והכה אמחז"ל חולין [קל"ט ע"ב] משה מה"ת מכיון שנאמר בשגם הוא בשר והי' ימיו מאה ועשרים שנה וכ' הח"ס ז"ל לפ' דהרי אחז"ל ותרא אותו כי טוב הוא שנתמלא הבית כולו אורה כנ"ל, דאחז"ל דפני משה כפני החמה היינו האור של החמה דלע"ל שיהי' שבעתים שהם שבעה פעמים שבעה פעמים ז' כדאיתא בתרגום יונתן פ' שופטים סי' ה' פ' ל"א שעולה שמ"ג כמנין שגם ולזה שפיר אחז"ל בשגם זה משה שהי' עולה אורו שמ"ג כמנין שגם ע"ש ודפח"ח, א"כ מבואר ממה שראתה שנתמלא הבית אורה דבשגם קאי על מרע"ה ויחי' ק"כ דכ' ויהי' ימיו מאה ועשרים שנה, ונודע דברי האר"י הק' ז"ל דה"ט דחי ק"כ שנים שהי' תרומתו של עולם דשית אלפי שנין הוה עלמא ומדת הקב"ה לחשוב לפי מדה בינונית הוא א' מחמשים עכדה"ק, והנה מבואר בשמכה לחמו דרוש ט' להספד דה"ט דא"י מחזיק ת' פרסי על ת' פרסי ודהמע"ה הוסיף לה עוד ס' פרסי ס"ה ת"ס פרסי על ת"ס פרסי משום שהי' מרע"ה בהר מ' יום לקבלת התורה וששה ימים בענן כדכ' ויכסהו הענן ששה ימים ומהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות וא"י ניתן לישראל בעבור התירה כדכ' ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ע"כ מחזיק א"י ת"ס פרסי כנגד המ"ו יום שהי' משה בהר ובענן כי דרכו של הקב"ה לחשוב הכל לפי מדה בינונית ומדת אדם בינונית לילך עשרה פרסאות ביום ע"ש, והנה איתא ביומא [ד' ע"ב] דפליגי ר"י ור"ע אי ויכסהו הענן קאי על משה אי על ההר דמד"א בששה בסיון ניתנה התורה ס"ל דקאי על משה ומד"א בז' ניתנה התורה ס"ל דקאי על ההר ע"ש, והנה מבואר באלשיך הק' ז"ל ובי"מ מכ"ק מוחז"ל דה"ט דהצפינו ג' ירחים ולא יכלה עוד הצפינו דאיתא במדרש דאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שעתיד לקבל התורה ביום זה היינו ששה בסיון זה ילקה ביום זה במים לכן ניצול ע"ש, ולכן הצפינו במכוון ג' ירחים ולא יותר אף יום אחד כל ידעה שיום זה אחר כלות השלשה ירחים שהוא ו' סיון דבז' אדר נולד מרע"ה יגן עליו שבו ביום יקבל התורה ע"כ תצפנהו ג' ירחים במכוון עכ"ד דפח"ח, ולפי"ז מובן המקרא קודש ותרא אותו כי טוב הוא שנתמלא הבית כולו אורה א"כ אמרינן דבשגם הוא בשר קאי על מרע"ה וימיו מאה ועשרים שנה לפי מדה בינונית דדרכו של הקב"ה לחשוב לפי מדה בינונית כנ"ל א"כ שפיר י"ל דמש"ה מחזיק א"י ת"ס פרסי כפי מהלך אדם בינוני במ"ו ימים דויכסהו הענן קאי על מרע"ה ולא על ההר כנ"ל א"כ עכצ"ל דבששה בסיון ניתנה התורה ולא בז' בסיון כנ"ל ולזה אמר ותצפנהו ג' ירחים ולא יכלה