בנין דוד א רצ

אבל למד"א דו פרצופים נבראו שוב אמרינן דמזרע אב אם מזריע תחילה נעשה זכר ומזרע אשה המזרעת תחילה נולדה נקיבה ע"ש, ולפי"ז מובן דברי המדרש הנ"ל ולא יקשה קו' החוט המשולש הנ"ל למה לו לומר הטעם דשפיר אמר הטעם למען הצדיק פרעה את דבריו להרוג הזכרים ולהחיות הנקיבות, הי' מוכרח לומר הטעם של הסימן דזכר פניו למטה כדרך בריאותו ונקיבה פני' למעלה כמד"א מצלע נבראת ולא כמד"א דו פרצופים נבראו, א"כ כיון דאמרינן דמצלע נבראת א"כ אמרינן דאשה מזרעת תחילה יולדת זכר ואם האיש מזריע תחילה יולדת נקיבה לכן אמר שפיר להרוג הזכרים ולהחיות הנקיבות ולא להיפך כי הזכרים המה מישראל והנקיבות המה מהמצרים. ודו"ק ונכון בס"ד: כז) ולפי"ד הח"ס ז"ל הנ"ל יהי' נכון לת' קו' המפורשים על המדרש עה"פ ויצו פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכהו כל הבת תחיון, ובמדרש מה צורך פרעה לקיים הנקיבות וכו' והקשו למה לא הקדים המדרש להקשות קושיא זו אמה שצוה בתחילה אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת הוא וחיה, ולפי"ד הח"ס ז"ל א"ש דמתחילה לא הי' מקום להקשות למה צוה להחיות הנקבות דהא הגזירה לא הי' רק להרוג בני העברים ולא בני מצרים לכן שפיר אמר להחיות הנקיבות דהמה בטח בנות מצרים כיון דהוא הזריע תחילה כנ"ל, אבל הגזרה השני' דהי' הגזרה להרוג גם בני המצרים כמחז"ל לכן שפיר הקשה המדרש למה צוה להחיות הנקבות דאע"ג דהמה בכות מצריות הא הגזירה היתה גם על בני מצרים. והבן: כח) עיל"פ המדרש הנ"ל באות כ"ו דאיתא במדרש אמר המן שוטה הי' פרעה שגזר להמית הזכרים ולהחיות הנקיבות שאם ישאר זכר א' הרבה נקבות יכולין להתעבר ממנו, ומבואר בנפתלי שבע רצון פ' תזריע דלכן עשה כן פרעה דאחז"ל ב"ב [ס' ע"ב] דמיום שאומות העולם גוזרין עלינו גזירות בדין הוא שלא לישא נשים וכ' התוס' היינו לאחר שקיים מצוות פו"ר ע"ש, ופרעה סבר דאשה אינה מצווה על פו"ר לכן צוה להחיות הנקיבות דהנשים לא ירצו לישא לאנשים עבור הגזירה להרוג את הזכרים ע"ש, והנה מבואר בקדמונים דמד"א מצלע נבראת אשה אינה מצווה על פו"ר דלאדם נאמר פו"ר ולא לחוה ולמד"א דו פרצופין נבראו ס"ל דאשה ג"כ מצווה על פו"ר דהא ביחד נבראו ולשניהם כאמר פו"ר ע"ש דפח"ח, וזש"א המדרש כמד"א מצלע נבראת א"כ אשה אינה מצווה על פו"ר לכן אינו שוטה שצוה להחיות הנקיבות דלא ירצה הנשים לישה לאיש מפני הגזירה. והבן והדבר נכון בס"ד: כט) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וכו' וראיתם על האבנים אם בן הוא והתיתן אותו, ומקשים המפורשים למה כ' תואר מלך ולא כ' ויאמר פרעה, ונ"ל עפי"ד הקדמונים דלכן אמר להעבריות וראיתם על האבנים ולא אמר להנכריות דקיימ"ל דב"כ מצווה על העוברין ולא ישראל לכן אמר להעבריות להמיתן על האבנים קודם שיצאו לאור עולם שלא יהי' לו עונש עכ"ד, אולם יקשה הא קיימ"ל דאשלד"ע א"כ אפילו אם הי' צוה לנכריות הי' ג"כ פטור מעונש, אמנם הד"ר דהא מבואר במדרש דגבי ב"נ אמרינן דישלד"ע מקרא שופך דם האדם באדם היינו ע"י שליח דמו של המשלח ישפך ע"ש ביפ"ת לכן שפיר אמר להעבריות ולא לנכריות, אולם יש להעיר לפי"מ דמבואר בסנהדרין [נ"ז ע"ב] דה"ט דב"כ חייב על העוברין דכ' שופך דם האדם באדם ישפך איזה הוא אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמן ע"ש, א"כ יקשה למה אמר להעבריות הלא הי' יכול לומר להנכריות דממנ"פ יהי' פטור מעונש דאי נימא דקרא דשופך וכו' אתי דב"כ חייב על העוברין א"כ שוב אמרינן דגם בב"כ אשלד"ע ויהי' פטור מעונש ואי נימא דקרא אתי דבב"נ אמרינן דיש שלד"ע א"כ שוב גם ב"כ אינו מצווה על העוברין ולא עובדי אסירא גם מילדות הנכריות והיא הערה נכונה. אמנם הדבר נכון לפי"ד הרד"ק שמואל ב' [י"ב ט'] דאם המלך צוה לעשות עבירה אמרינן דיש שלד"ע דצריך לשמוע למלך בע"כ [עי' נוב"י אה"ע ס' ע"ה ובחלה"ר ע' ב"נ ובשו"ת ת' ח"ב סי' סיט שהאריך בד' הרד"ק ואכמ"ל] ע"כ שפיר אמר פרעה דייקא למילדות העבריות וראיתם על האבנים אם בן והמיתן אותו ולא אמר כן למילדות הנכריות דהי' ירא מעונש דב"כ מצווה על העוברין ואין לומר כנ"ל דא"כ ליכא קרא דבב"נ אמרינן יש שלד"ע ואמרינן דאין שלד"ע זה אינו דהא במלך אמרינן דיש שלד"ע, וזש"א ויאמר מלך מצרים יען שהאומר הי' מלך ע"כ הי' מוכרח לצוות רק למילדות העבריות וראיתם על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ולא הי' יכול לצוות כן למילדות הנכריות דירא מעונש. ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: ל) ויאמר וכו' וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו, ונ"ל עפי"ד הרבינו בחיי ז"ל וז"ל ומלת האבנים יש להבין בו ה"א בנים ומזה דרשו ז"ל ששה בכרס אחד עכ"ל, והנה ראיתי בשם כ"ק הגה"ק מאסטראווצי ז"ל הטעם דהי' יולדו ו' בכרס א' דבילקוט איתא דישראל לא נשתעבדו במצרים רק שעה א' שעה של הקב"ה ויומו אלף שנים ובאמת