בנין דוד א כט

ערב ויהי בוקר יום שביעי דבשבת בראשית לא שקעה שמשה והי' ערב שבת ושבת כיומא חדא והטעם מבואר בשמנה לחמו משום שהי' הגזירה על אדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות ואדם כולד בערב שבת וחטא אז א"כ לא הי' יכול לכנס לשבת שכבר חל עליו הגזירה ביום אכלך ממנו מות תמות אבל מחסדי השי"ת לקבל השבים אליו וידע כי בשבת יעשה תשובה דהזמן גרמא לתשובה לכן עשה הקב"ה שלא שקעה שמשה א"כ ערב שבת ושבת כיומא חדא ויכול לנכנס להשבת וכאשר יעשה תשובה יועיל לו התשובה שהגזירה ביום אכלך וכו' לא יחשב יומו של אדם אלא יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים והטעם דבשבת הוא הזמן גרמא לעשות תשובה משום דאז תש כחו של היצה"ר דנטבע בעומקא דתהום רבא כנודע דברי האר"י ה"ק ז"ל לתרץ קו' התוס' שבת [פ"ח ע"ב] ששאל השטן תורה היכן הוא הלא כל העולם חלו בשעת מתן תורה ואיך לא ידע ואמר האר"י הק' ז"ל לתרץ דכיון דבשבת ניתנה תורה ומפאת גודל קדושת היום כטבע בעומקא דתהום רבא ע"כ לא ידע כלל ממתן תורה עכדה"ק ומבואר באות הקדים דברי היער"ד ז"ל דמש"ה כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש אף דעשירי הוא כקו' חז"ל, אולם משום דלא שקעה שמשה בשבת בראשית א"כ הגם שהי' יוה"כ בעשרה לחודש אבל למנין ימות החמה הי' רק תשעה לחודש, דהא לא שקעה שמשה והי' ערב שבת ושבת כיומא חדא לכן נקראת ג"כ בתשעה לחודש ולפי"ז מובן המדרש ויאמר וכו' למינהו דמזה נשמע דאין האדם חוטא רק מפאת יצרו ולא מפאת חומרו כנ"ל א"כ שבת הוא הזמן המוכשר לתשובה דתש כחו של היצה"ר ולכן לא שקעה שמשה בשבת בראשית כנ"ל וממילא למספר ימות החמה יוה"כ הוא בתשעה לחודש ושפיר אמרו חז"ל הדד"כ ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש ודו"ק: מה) עויל"פ ד' המדרש הנ"ל ויאמר א' תדשא הארץ דשא וכו' הדד"כ ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש, ונקדים מדרש פליאה כשעלה משה למרום וראה שהקב"ה כותב תדשא הארץ דשא בכה על חורבן ביהמ"ק, ואיתא בשם הגאון הרבי ר' יונתן ז"ל לתרץ דאיתא בפ"א על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילת חסדים וגם איתא שם רשב"ג אומר על ג' דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום, ופירוש רבינו יונה ז"ל דבזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' העולם עומד על התורה עבודה וגמילת חסדים אבל לאחר החורבן נתמעטה התורה ועבודה וגמילת חסדים העולם עומד על האמת והדין והשלום ודשא ר"ת אמת דין שלום וז"כ המדרש כשראה שהקב"ה כותב דשא וזהו בזמן שאין ביהמ"ק קיים ע"כ בכה על חורבן ביהמ"ק ודפח"ח. ונודע דבחז"ל הובא בפר"ד ד' ח' שאם הי' משה רבינו נכנס לא"י לא הי' כחרב ביהמ"ק והנה אומרים בזמירות שבת קודש המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא דלכאורה הי' מהנכון לומר הממהרים לבוא ומאחרים לצאת דעש"ק הוא קודם מוצש"ק, ואיתא בסה"ק לתרץ בדב"כ דהרי אחז"ל נסתלק משה נסתלקו ענניי הכבוד א"כ כ"ז שהי' משה קיים לא הי' צריכים להוסיף מחול על הקודש דידעי עי' הענני' הכבוד מתי הוא יום ומתי לילה והי' נכנסים לש"ק כחוט השערה, כדאיתא במד' הקב"ה שיודע עתיו א"צ להוסיף מחול על הקודש אמנם לאחר שמת מרע"ה ונסתלקו ענני הכבוד הי' צריכים להוסיף מחול על הקודש ואחז"ל שמרע"ה מת בשבת א"כ בע"ש לא הי' צריכים להוסיף מחול על הקודש רק במצש"ק הי' צריכים להוסיף לכן נאמר המאוחרים לצאת דהי' מקודם ואח"כ וממהרים לבוא עכ"ד הנכונים והנה בר"ה [ט' ע"א] פריך לה הש"ס דכתיב ועניתם וכו' בתשעה והלא בעשרה מתענים ומשני דמוסיפים מחול על הקודש ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא ר"ת אמת דין שלום ומוכח מכאן דביהמ"ק עתיד ליחרב א"כ יסתלק ג"כ מרע"ה ויסתלקו ענני הכבוד א"כ צריכים להוסיף מחול על הקודש ע"כ אמר הדד"כ ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש דצריכים להוסיף מחול על הקודש ודו"ק: מו) ויאמר מר אלקים יהי מארת ברקיע השמים וכו' והי' למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ וכו' ויעש א' את שני המאורת הגדולים את המאור הגדול ואת המאור הקטן וכ"ל ההמשך דבש"ס חולין [ס' ע"ב] רמי כתיב את המאורת הגדולים ואח"כ כתיב המאור הקטן. וכ' בברית שלום לתרץ עפי"ד הש"ס ב"מ [י"ב ע"ב] לא קטן קטן ממש אלא כל שסמוך על שלחן אביו אע"פ שהוא גדול מקרי נמי קטן ונודע דהלבנה אין לה אור מעצמה רק מקבלת אורה מהשמש א"כ הלבנה סמוכה על שלחן החמה לכן אע"פ שהוא גדול מקרי נמי קטן ולכן כתיב ואת המאור הקטן עכ"ד, והנה בתפארת יונתן כ' לתרץ מדוע כתיב יהי מארת חסר ויו ואח"כ כ' והי' למאורת מלא דידוע דלמעלה בשמים נראה כדור הלבנה כמו כדור הארץ דאין לה אור מעצמו רק מקבלת אורה מהחמה ורק בארץ כראה אור הלבנה כמו שהי' לה אור מעצמה ולכן שפיר כתיב יהי מארת ברקיע השמים חסר, כי בשמים כראה רק אור אחד אור החמה אבל כשאמרה