בנין דוד א רפח

אזי אזיל הקב"ה ג"כ בתר הכתיב לא באל"ף, והכה איתא בתנא דב"א רבה פ"א וז"ל אמר הקב"ה לישראל וכו' אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששת ימים שבת יעשה כולי תורה מכאן אמרו ישכים אדם בשבת וילך לביה"כ ולביהמ"ד ויקרא בתורה וכו' עכ"ל, וכ"כ עשו בנ"י במצרים עשו מלאכה כל ששת ימים ובשבת שבתו ממלאכה והי' קורין בתורה כמבואר במדרש, וזש"א פרעה הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל שלא יהי' לו בוא"ו אלא באל"ף כנ"ל ע"י שיבטל את השבת ולא יהי' קורין בתורה בשבת אזי גם השי"ת לא יתנהג עמהם בתר קרי אלא בתר כתיב לא באל"ף ות"ו לא יגאל אותם. והבן: יח) עי"ל המדרש הנ"ל עפי"ד הנ"ל דאם ישמרו בנ"י את השבת ולא יעשו מלאכה ויקראו בתורה אז יתנהג הקב"ה עמהם ג"כ עפ"י הקרי ולא עפ"י הכתיב. דהנה איתא במדרש דישועתם של ישראל שנגאלו ממצרים הי' ע"י שעשו תשובה ונודע ד' הקדמונים דה"ט דמועיל תשובה דהעונש הוא מצד קנס ומודה בקנס במקום דליכא עדים פטור, והכה ראיתי בשם גדול אחד לפ' הפ' הנ"ל אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם עפמ"ש חז"ל דכ' אם לוא יגיד ונשא עונו והקרי לו יגיד דהבע"ד צריך לתבוע העד להעיד וזהו לו יגיד ואז אם לא יגיד ונשא עונו ואם יבוא השטן לקטרג שלא מהני תשובה דשמים וארץ המה עדים שהאדם חטא, א"ל הקב"ה הביא את השמים וארץ להעיד ואין רוצים להעיד כיון שהשי"ת בעצמו אינו תובעם להעיד, וזש"א אני ד' לא שניתי ששניתי את תיבת לא דהכתיב הוא באל"ף לתיבת לו בוא"ו דאזלינן בתר הקרי א"כ מועיל תשובה דמודה בקנס פטור כיון דליכא עדים, ועי"ז ואתם בני יעקב לא כליתם ואגאל אתכם ע"י תשובה עכדפת"ח, וזש"א הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל דלו הוא מושיעם של ישראל דאם אזלינן בתר הקרי לו יגיד א"כ ליכא עדים ומועיל תשובה דהוה מודה בקנס א"כ יגאלו ולז"א לבטל את השבת שיעשו מלאכתם גם בשבת ולא יהי' קוראים בתורה א"כ גם הקב"ה יתנהג עמהם לפי הכתיב לא באל"ף כנ"ל ויהי' שמים וארץ מוכרחים להעיד אע"פ שלא תובעם הקב"ה ולא יועיל תשובה וישארו ח"ו במצרים. והבן: יט) עי"ל המדרש הנ"ל עפי"ד הנ"ל דע"י ששמרו את השבת מלעשות מלאכה הי' להם פנאי לקרות בתורת אזי אזלינן בתר קרי ולא בתר כתיב דהכה אחז"ל דעיקר גאולת ישראל הוא כיון דעמו אנכי בצרה ולתענו יעש ולכאורה הי' מקום לומר דעמו אנכי בצרה היינו בא"י בזמן שביהמ"ק הי' קיים שהי' השראת השכינה בבנ"י לא כן בזמן הגלות אמנם נודע דברי הגה"ק מהר"ש מאסטרפאלי ז"ל לפי המדרש עמו אנכי בצרה אל תקרי בצרה אלא בצירי דהנה הסגול הוא ג' יודי"ן לרמז על ג' קדושות קדושת השם הגדול המתחיל ביו"ד וקדושת ירושלים המתחיל ביו"ד וקדושת ישראל המתחיל ביו"ד אבל צירי הוא שני יודי"ן לרמז כי בזמן הגלות לא כשאר אלא צירי ב' יוד"ן קדושת השם יתברך וקדושת ישראל ולא ירושלים, וזש"א אל תקרי בצרה א"כ נוכל לומר דהשי"ת עמנו רק בזמן שביהמ"ק קיים אלא בצירי אפילו בזמן החורבן בעת הגלות ג"כ הקב"ה עמנו בצרה עכדה"ק דפח"ח, וזש"א המדרש הבה נתחכמה לו לבטל את השבת א"כ אזלינן בתר כתיב ולא בתר קרי ול"א עמו אנכי בצירי א"כ לא יגאלו ע"כ רצה לבטל את השבת. והבן: כ) עיל"פ המדרש הנ"ל ודרש"י הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל, דהנה כ' ולו אנחנו עמו והכתיב הוא לא באל"ף והקרי הוא לו בוא"ו ואם אזלינן בתר הקרי אנו עמו של מלך מהמ"ל הקב"ה ולא עמו של מלכי אוה"ע [כמו שאמר הבנ"י ז"ל לפ' הפ' נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם רצ"ל שזאת הוא נחמה שלנו כי יבוא לכו הישיעה שהשי"ת יאמר לנו עמי שנהי' עמו ולא עם של מלך בו"ד] וזש"א הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל דהלו בוא"ו הוא מושיעם של ישראל, ולכן אמר לבטל את השבת דאז אזלינן בתר הכתיב באל"ף כי לא אנחנו עמו כי אם עם של מלכי אוה"ע. והבן: כא) עיל"פ המדרש ודרש"י ז"ל הנ"ל עפי"מ שראיתי לפ' הפ' אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם דכ' בתהלים קל"ט ימים יוצרו ולא אחד בהם והקרי ולו אחד בהם פרש"י זה יוה"כ שבחר הקב"ה מכל הימים למחילה לכל עונותיהם של ישראל וזש"א אני ד' לא שניתי שלא יהי' לא באל"ף רק לו בוא"ו ועי"ז יבוא ישועתם של ישראל לכפר להם ולכן ואתם בני יעקב לא כליתם עכ"ד, וזש"א הבה נתחכמה לו לישועתם של ישראל דלו בוא"ו היא ישועתם ע"י שנמחל להם עונותיהם ולז"א לבטל את השבת א"כ יהי' לא באל"ף ולא יהי' כפרה לישראל גם ביוה"כ ח"ו: כב) עי"ל דברי המדרש הנ"ל ונקדים לפ' ויאמר הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו, דהנה בקדושת לוי ז"ל כ' לת' קו' חז"ל מה ראתה אסתר שזמנה את המן לסעודה. ותו"ד ע"י הסברת השפתי צדיקים כי המן רשע גדול הי' ולא הי' בו שום ניצוץ טוב לכן הי' כחו גדול כי הס"א. עמדה לימינו וע"י הסעודה שאכל מהסעודה שנעשה על טהרת הקודש