בנין דוד א רפז

או"א הי' שקול כשבעים נפש ודינו כרבים דאין הכשפים שולטים בו. והבן: יא) ולפי"ז יל"פ הפ' פ' מקץ ויאמר פרעה אל יוסף אכי פרעה [ופרש"י אני אהי' מלך וכו'] ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, הכוונה דאם הי' יוסף מלך ודינו כרבים אשר אין כשפים שולטים בו ולא הי' צריך פרעה לשנות את שם יוסף אבל כיון שאמר אליו פרעה שהוא המלך ולא יוסף א"כ יש לחוש לכשפים ע"כ העלים את שמו ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. והבן יב) עי"ל עפ"י קו' הנ"ל למה נקראו בשמם ולא חשו לכשפים, דהנה אחז"ל דמעשה כשפים שולטים בחול ולא בשבת [ובפנ"י כ' דמה"ט עשה מרע"ה האותות במצרים בשבת שלא יאמרו דהם מעשה כשפים] והנה בנחלת יעקב כ' דלכן כ' שבעים נפש דלכאורה נפש כמיותר אלא לומר דהי' להם גם בימי החול הנשמה יתירה שנקראת נפש כמחז"ל כיון ששבת אומר וי אבדה נפש וימי החול הי' אצלם ג"כ כשבת כמבואר בזוה"ק ע"ש, וזש"א ואלה שמות וכו' ראובן שמעון וכו' ושלא יקשה לך איך לא חשו לכשפים ולז"א ויהי כל נפש וכו' שבעים נפש דגם ימי החול הי' אצלם כשבת דאין כשפים שולטים בשבת. והבן: יג) ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב וכו', ונ"ל דבברית שלום הקשה הובא דבריו בקצרה בי"ת לכ"ק מוחז"ל איך באו בנ"י מא"י למצרים הלא איתא במדרש שדעת אוה"ע דישראל בטלין ברוב לגבייהו אמנם אם יושבין בא"י במקומם הי"ל קבוע ולא בטלין אבל כשבאו למצרים ל"ה קבוע ויתבטלו ברוב ע"ש דפח"ח, אמנם הדבר נכון דהא אחז"ל חולין [צ"א ע"ב] עה"פ הארץ אשר שוכב עלי' וכו' מלמד שקפלה הקב"ה לכל א"י והניחה תחת יעקב אבינו ע"ש ונודע דברי הבעש"ט הק' ז"ל בזה שכל א"י יהי' תחת יעקב אבינו בכל מקום שיהי' יהי' להמקום קדושת א"י עכדה"ק, א"כ הרי יעקב בא ג"כ למצרים והי' למצרים דין א"י וא"כ הו"ל קבוע ולא בטלין, וזש"א ואלה שמות הבאים מצרימה דלכן באו ולא יהי' בטלין את יעקב שבאו עם יעקב והו"ל למצרים קדושת א"י והו"ל קבוע ולא בטלין ברוב. והבן: יד) ותמלא הארץ אותם ויקם מלך חדש במסורה ותמלא הארץ חמס, ונ"ל בדרך צחות ונקדים לפ' הפ' פ' נח ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס וכו' ויאמר אלקים וכו' קץ כל בשר בא לפני ובבעה"ט כ' דחמס בגימטריא גיהנם. דהנה ראיתי בשם צדיק אחד להצדיק קצת את האדם החוטא יען כי היצה"ר הוא על הארץ ועומד לפני עיני האדם לא כן הגיהנם אינו על הארץ לפני האדם אלא הוא בשמים לכן שומע האדם להיצה"ר עכ"ד, וכ"ז אם העולם שרוין בשמחה לא כן אם עת צרה הוא ליעקב וממש הגיהנם הוא על הארץ אשר אחב"י כצאן לטבח יובל להרוג ולאבד א"כ גם הגיהנם הוא עלי הארץ לפני עיני האדם ואם גם בעת כזאת האדם חוטא אז ח"ו השי"ת יכאץ מכעס וזש"א ותשחת הארץ לפני האלקים בעת כזאת אשר עת צרה הוא ליעקב כי ותמלא הארץ חמס היינו כי הגיהנם בוער עלי הארץ לכן וינאץ השי"ת ויאמר קץ כל בשר בא לפני שעונשם גדול ח"ו: טו) ולפי"ז יל"פ המסורה הנ"ל דהנה במד"ת כ' ותמלא הארץ אותם שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות מהם וזש"א המסורה ותמלא הארץ חמס שהי' הגיהנם בארץ ואפ"ה נתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות מהם, לכן בא עליהם העונש ויקם מלך חדש שאחז"ל שנתחדשו גזירותיו. והבן: טז) ויאמר אל עמו וכו' הבה נתכחמה לו ובמדרש לבטל את השבת, ונ"ל [בששה אופנים] ונקדים לפ' דהרש"י ז"ל הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל וצ"ב, ונ"ל עפי"מ שהביא התולדות ז"ל בשם הה"ק מוהרי"ל פיסטכיר ז"ל לפ' הפ' אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, כי אחז"ל משל לעני אחד שנפל כד של חרס שלו לבאר עמוק של מים וצעק ובכה כי מי יטריח עצמו להוציא כדו עד שנזדמן שנפל ג"כ לבת מלך כד של זהב לשם ומיד שמח העני כי ע"י שיחפשו אחר הכד של זהב ימצאו כדו ג"כ, והנה כתוב בכל צרתם לא צר הכתיב באל"ף והקרי הוא בוא"ו שע"י שישתתף השכינה בצער בנ"י בהגלות בהבור עמוק נושע בנ"י ג"כ עם השכינה, וזש"א אני ד' לא שניתי היינו ששניתי הלא באל"ף לקרותו לו בוא"ו ועי"ז ואתם בכי יעקב לא כילתם להשאר בהבור עמוק של הגלות עכדפח"ח ושפ"י, וזש"א הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל דכל ישועתם של ישראל הוא ע"י הלו אם אזלינן בתר הקרי לו בוא"ו ולא באל"ף דאי אזלינן בתר הכתיב בכל צרתם לא צר לא באל"ף א"כ אין הצער נוגע להשכינה הקדושה רק לנו לבד ואז רחוק הישועה ח"ו. והבן: יז) ולפי"ז יהי' מובן המדרש הנ"ל הבה נתחכמה לו לבטל את השבת דהנה אמחז"ל במדה שאדם מודד מודדים לו ואם קורין בתורה א"כ איכא קרי אזי השי"ע מתנהג ג"כ לילך בתר הקרי לו בוא"ו אבל אם אין קורין בתורה א"כ ליכא קרי רק כתיב