בנין דוד א רפה

כנ"ל, הרי עכצ"ל דס"ל דכיבוש יחיד ל"ש כיבוש דאל"כ הרי מחזיק א"י יותר מתי פרסי כנ"ל, וממילא עכצ"ל דס"ל כשיטות דאין הבנים מחוייבים לקיים שבועת אביהם דאל"כ הרי ל"ה יכול דוד המע"ה להוריש את היבוסי משום שבועת אברהם אבינו כנ"ל ע"כ הי' מוכרח יוסף להשביע את בנ"י שישביעו גם לבניהם ולפי"ז מה נעים הסמיכות וישבע יוסף וכו' שהשביע לנ"י שישביעו גם את בניהם דאין הבנים חייבים לקיים שבועת אביהם, ולראי' אתי הסמיכות ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה דנשמע מזה דמצרים מחזיק ת' פרסי א"כ ה"ה א"י מחזיק ת' פרסי ולא יותר דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש, דהי' יכול דהמע"ה להוריש את היבוסי דאין הבנים מחויבים לקיים שבועת אביהם כנ"ל, ע"כ הי' ההכרח ליוסף להשביע את בנ"י שישביעו גם לבניהם דבלא"ה ל"ה חייבים לקיים שבועת אביהם. ודו"ק: ה) עי"ל הסמיכות וישבע יוסף וכו' והעלתם את עצמותי וכו' ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה דהנה כ"ק מוחז"ל בי"מ פ' בשלח הקשה למה הי' צריך כלל להשביען הא הים כס מפני ארונו של יוסף [ולא מפני מרע"ה שאמר אני קשיש ממך] ויהי' מוכרחין להוציאו ממצרים כדי שיקרע הים ע"ש, אמנם לפי"ד הקדמונים דהים נקרע מפני מרע"ה דל"ש לומר אני קשיש ממך דבשביל משה נברא העולם א"כ הים בעצמו לא נברא אלא בשביל משה, ונודע דברי הקדמונים דה"ט דנברא העולם בשביל משה שהוא הי' מובחר כל היצורים ע"כ נבחר שיהי' הוא תרומתו של עולם דאין תורמין אלא מן היפה ומדת הקב"ה להתנהג לפי מדה בינונית הוא אחד מחמישים לכן הי' חי ק"ך שנים דשית אלפי שנין הוה עלמא, וכ"ז א"נ דהקב"ה מתנהג לפי מדה בינונית אבל א"כ דמתנהג בעין יפה אחד מארבעים אא"ל דמרע"ה הי' תבחר היצורים דבשבילו נברא העולם אלא אמרינן דאאע"ה הי' מובחר היצורים דבשבילו נברא העולם והוא הי' תרומתו של עולם אחד מארבעים. לכן הי' חי קע"ה תרומה משית אלפי שנין וחד חרוב דהוה שבעה אלפים שעולה קע"ה שנים [עי' מזה בבנין דוד פ' ויחי אות ע'] והכה מבואר בצפנת פענח ערך א"י דאי נימא דהקב"ה מתנהג במדה בינונית להפריש תרומה א' מחמישים אזי אמרינן דא"י מחזיק ד' מאות פרסי ולא יותר דארם נהרים וארם צובה אינם בכלל א"י דכיבוש יחיד ל"ש כיבוש אבל אי נימא דהקב"ה תורם לפי עין יפה צ"ל דכיבוש יחיד שמי' כיבוש וא"י מחזיק ת' פרסי על ת"ק פרסי ויען דאמרינן דהקב"ה תורם לפי מדה בינונית ע"כ שפיר א"י מחזיק רק ת' פרסי על ת' פרסי כי ידוע מחז"ל דאאע"ה הי' כהן לאל עליון ולד' הארץ ומלואה כתיב והפריש הקב"ה תרומה מעולמו ונתן לאברהם לפי מדה בינונית הוא א' מנו"ן, והעולם היא שית אלפי פרסי על שית אלפי פרסי היינו ברבוע כמש"כ הנחלת בנימין, אבל בעיגולא הוא יותר צא וחשוב טבלא מרובעת שית אלפי פרסי על שית אלפי פרסי המצא לאורך ה' פעמים י"ב מאות פרסי ולרוחב ה' פעמים י"ב מאות פרסי תמצא חלוק לרצועות ה' פעמים חמשה הוה כל רצועה י"ב מאות על י"ב מאות וכ"ה רצועות הן חתוך כל רצועה לחצאין תמצא נו"ן רצועות וכל אחד הוא אורך י"ב מאות פרסי וזה הוא חלק התרומה מן העולם דהוא אחד מנו"ן וכשנתן לאברהם הוא כהן לאל עליון ואברהם הוריש לבניו בירושה לישמעאל דהוא הבכור מגיע לו שני חלקים מי"ב מאות היינו ח' מאות ברוחב ת"ר פרסי ות' פרסי באורך ת"ר פרסי כשאר ליצחק וחלק ההוא צריך ג"כ לחתוך להניח לבני יצחק המה יעקב ועשו ונוטל יעקב ב' חלקים מן תיר פרסי שהוא ברוחב ת' פרסי כי יעקב הוא הבכור שקנה הבכורה מעשו נמצא שמגיע ליעקב מכוון ת' פרסי על ת' פרסי לא פחות ולא יותר ולכן מחזיק א"י ת' פרסי על ת' פרסי שהוא חלקו של יעקב לפי מדה בינונית א' חנו"ן עכ"ד הנפלאים [עי' בבנין דוד פ' תולדות אות א'] והנה הקדמונים כ' דלכן באו בנ"י למצרים דארץ מצרים מחזיק ת' פרסי על ת' פרסי כמבואר בסנהדרין [ק' ע"ב] וע"י הגלות במצרים יזכו לירש א"י המחזיק ג"כ ת' פרסי על ת' פרסי עי' בזרע ברך, ולפי"ז א"ש הסמיכות וישבע יוסף וכו' דלכן הי' צורך להשביע דלא ינוס הים מפני ארונו של יוסף אלא בשביל משה רבינו שבשבילו נברא העולם דהוא יהי' תרומתו של עולם דהקב"ה מתנהג במדה בינונית ולכן א"י מחזיק ת' פרסי על ת' פרסי ולראי' דא"י מחזיק רק ת' פרסי על ת' פרסי אמר ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה דמחזיק ת' פרסי על ת' פרסי כדי שיזכו בא"י דמחזיק ג"כ ת' פרסי על ת' פרסי כנ"ל. ודו"ק: ו) עי"ל הסמיכות פקוד יפקוד וכו' ואלה שמות וכו' ראובן וכו' ויוסף הי' במצרים, דהנה בבעה"ט כ' פקוד יפקוד פקוד מנין ק"ץ ויפקוד לשין חסרון שיחסר מת' שנה ק"ץ שנה ולא יהיו במצרים אלא רד"ו שנה, והטעם דנגאלו קודם הזמן מבואר בכ' האר"י הק' ז"ל כי כבר שקעו במ"ט שערי טומאה ואם הי' עוד במצרים הי' נופלים לשער הנו"ן ולא הי' ח"ו עוד להם תקומה, ובספר לחם עוני כ' דלכן אם היו נופלים בנו"ן ש"ט ל"ה תקומה כי שמות כל