בנין דוד א רפד

ועכצ"ל כדברי הש"ך הנ"ל דהמצריים המה עבדים ומה שקנה עבד קנה רבו. ודו"ק: ג) עי"ל הסמיכות וישבע יוסף את בנ"י לאמור פקד יפקד אלקים וכו' ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, דהנה לכאורה תיבת לאמור כמיותר, אמנם י"ל דמבואר באו"ח סי' ער"ה דבאומר פ' במה מדליקין לא חיישינן שישכח איסור שבת ע"ש, ולכן השביע יוסף את בנ"י שיאמרו תיבות אלו בכל עת למען ידעו כי לא באו למצרים להשתקע אלא לגור ולא יתיאשו עי"ז מהגאולה אולם לכאורה טורח זה למה לפי"ד הרמב"ן ז"ל דרק בא"י שמרו האבות את התירה ולא בחו"ל אבל כשבאו למצרים שהוא חו"ל בודאי שמרו ג"כ את התורה כי הי' דעתם לחזור לא"י א"כ ע"י שמירת התורה ידעו כי יגאלו ולמה צוה יוסף אותם לאמור בכל עת פקד יפקד אמנם הדבר נכון דנודע דברי הרדב"ז הובא במג"א סי' תצ"ו דהעוקר מא"י לחו"ל עם אשתו אע"פ שדעתם לחזור הוה כאין דעתם לחזור [ועי' מזה בפר"ח סי' תס"ח שחולק על זה ובפני"פ בפרשתן] א"כ שפיר צוה יוסף לבנ"י לאמור פקד יפקד דהא הם באו עם נשותיהן כדכ' איש וביתו באו ואחז"ל ביתו זו אשתו א"כ לא ישמרו התורה במצרים כיון שבאו עם נשותיהן ע"כ אמר להם שיאמרו תמיד פקד יפקד שלא יתיאשו מהגאולה ולפי"ז א"ש הסמיכות וישבע יוסף את בנ"י לאמור פקד יפקד וכו' ואלה שמות וכו' איש וביתו באו דכיון דבאו עם נשותיהן לא ישמרו את התורה ע"כ צוה אותם לאמור פקד יפקד להזכירם תמיד שיגאלו. והבן והדבר נכון בס"ד: ד) עי"ל הסמיכות וישבע יוסף את בנ"י לאמור פקד יפקד א' אתכם והעליתם את עצמותי וכו' ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה, דהנה איתא במכילתא שהשביע יוסף את בנ"י שישביעו המה ג"כ לבניהם להעלות עצמותיו ע"ש, [ובשתי ידות כ' מדכתיב לאמור היינו לומר לדור אחר דור שישביעו לבניהם] הרי מבואר דהמכילתא ס"ל כשיטות דאין הבנים מחויבים לקיים השבועה שנשבע אביהם דאל"כ למה הי' הצורך להשביע את בניהם הא בלא"ה מחויבים לקיים שבועת אביהם [עי' בת' זקיני הרמ"א ז"ל ובחו"מ סי' ר"ט ס"ז ובבנין דוד פ' וישלח אות כ' מזה] והכה מבואר בצפנת פענח דהא דאחז"ל דא"י מחזיק ת' פרסה על ת' פרסה היינו למד"א כיבוש יחיד ל"ש כיבוש אבל למד"א שמי' כיבוש מחזיק א"י יותר מת' פרסה ע"ש ומבואר בספרי הובא בתוס' גיטין [ח' ע"א] דה"ט דמד"א לא שמי' כיבוש שאמר הקב"ה לדוד המע"ה את היבוסי שהוא סמוך לירושלים לא הורשת ואתה הולך וכובש ארם נהרים וארם צובה ע"ש והנה בתפארת הגרשוני פ' וישלח הקשה הלא ליה בידו של דהמע"ה להוריש היבוסי מחמת השבועה שנשבע אאע"ה שלא להוריש את היבוסי, וכ' לתרץ דצ"ל דס"ל כשיטות דאין הבנים מחויבים לקיים שבועת אביהם [עי' בבנין דוד פ' וישלח אות כ"ב] והנה אחז"ל דא"י מחזיק ת' פרסי ומצרים ג"כ ת' פרסי עי' בפסחים [צ"ד ע"א] ובנזה"ק כ' הטעם דזה לעומת זה עשה אלקים שיהיו שוה בשוה, והכה אחז"ל סוטה [מ"ו ע"ב] בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם באו בניו למצרים להשתעבד אצל פרעה, ובאור תורה פ' לך אות ל"ט כתב הטעם והחשבון שנשתעבדו לפרעה ת' שנים עפימ"ש במו"ק [י"ח ע"א] דפרעה הי' גבהו אמה ובסתם אדם משמע בב"ב [ק' ע"ב] גבי כוכין דגבהו ארבע אמות נמצא דארבע פסיעות דידן הוצרך לפרעה ששה עשר פסיעות ולפימ"ש בסנהדרין (ק' ע"א] דהקב"ה משלם במדה שלו הי' שכרו ששה עשר אמות כביכול לפימ"ש בעירובין [מ"ב ע"א] דפסיעה הוא אמה ע"ש והנה בעירובין [כ"א ע"א] כ' התוס' בשם ר"א הקליר דמ"ש בישעי' מ' ושמים בזרת תכן היינו שליש אמה וזהו וכל בשליש עפר הארץ ע"ש ובפסחים [צ"ד ע"א] יש ברייתא מצרים ארבע מאות פרסי על ארבע מאות פרסי ומצרים א' מששים בכוש וכוש א' מששים בעולם א"כ הוי כוש עשרים וארבע אלף פרסי על ארבע מאות פרסי והעולם הוי עשרים וארבע אלף פרסי על עשרים וארבע אלף פרסי וכ"כ הצל"ח ע"ש, ומבואר בפסחים שם ר' יהודא אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום נמצא דלפי ברייתא זו הוי העולם עם עביו של רקיע משני צדדים שלשים אלף פרסי דעביו של רקיע מחזיק שלשה אלפי פרסי דהיא חלק עשירית ע"ש א"כ שליש אמה של הקב"ה הוא שלשים אלף פרסי ואמה היא תשעים אלף פרסי ממילא ששה עשר אמות של כביכול הוא אלף וארבע מאות וארבעים פעמים אלף פרסי ומבואר בפסחים [צ"ג ע"ב] דמהלך אדם ביום עשרה פרסאות וכ' בספר הקנה דיש לחשוב שנה ש"ס ימים ממילא במאה שנה מהלך ש"ס אלף פרסי נמצא בארבע מאות שנה ארבע פעמים ש"ס אלף והיינו אלף וארבע מאות וארבעים אלף פרסי מכוון ממש כשכר המגיע לפרעה בשביל ארבע פסיעות דידן שהי' ששה עשר פסיעות שלו ע"פ מדת כביכול ששה עשר פסיעות שהוא ששה עשר אמות עכ"ד הנפלאים, א"כ היוצא לנו מדבריו הנ"ל דמזה שבאו בכ"י למצרים להשתעבד לפרעה נשמע דמצרים מחזיק ת' פרסי על ת' פרסי כנ"ל א"כ ה"ה ארץ ישראל מחזיק ת' פרסי