בנין דוד א רפא

ורוח אלקים מרחפת במדרש זה אורו של דוד מלך המשיח. דהנה בזוה"ק איתא ויישם בארון בשני יודי"ן דנקבר בשני ארונות וכו' דהא לא ירית אלא מאן דנטר ברית ע"ש, והנה כ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואחז"ל לעשות צרכיו נכנס ונראה לו דמות דיוקנו של אביו וכו' וקשה מנ"ל לדרוש כן ואמר כ"ק הגה"ק שר שלום מבעלזא ז"ל דמבואר כל זאת בפסוק עצמו דכ' ואין איש מאנשי הבית שם בבית והכווכה דאחז"ל דיעקב נקרא אל וידוע מחז"ל דקרא לביהמ"ק בית וזש"א ואין איש היינו יעקב שאינו בבחינת איש אלא אל מאנשי הבית רצ"ל מי שקרא לביהמ"ק בית שם בבית שהוא הי' שם בבית ושפיר דרשו שנראה לו דיוקנו של אביו ענדה"ק דפח"ח, והנה במדרש פליגי בהא דנענשה דינה וחד מד"א בשביל שקרא יעקב לעצמו אל ואינו אל ולחד מד"א דיצאנית היתה וכבודה בת מלך פנימה ע"ש ונודע דחז"ל יבמות [ע"ז ע"ב] דלכן הי' דוד ראוי לביא לקהל ולהיות מלך אע"פ שכא מרות המואבי' דהנשים לא נאסרו דל"ה להם לקדם בלחם ומים דכבודה ב"מ פנימה ע"ש, ולפי"ז מובן ההמשך ויישם בארון ששמר את הברית ע"י שנראה לו דמות דיוקנו של אביו שנקרא אל כנ"ל, א"כ נענשה דינה משום דיצאנית היתה דכבודה ב"מ פנימה וא"כ ראוי דוד לבוא לקהל ולהיות מלך וזהו בראשית וכו' ורוח אלקים מרחפת זה אורו של דוד מלך המשיח שראוי להיות מלך ומשיח כנ"ל. ודו"ק: עג) עי"ל ההמשך וישבע יוסף את בנ"י לאמר פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה וכו' בראשית ברא אלקים, דהנה רש"י ז"ל הקשה למה לא השביע את בניו שישאוהו מיד, ותי' כ"ק מוחז"ל הי"מ משום שהי' נצרך ארונו לקי"ס דנס הים מפני יוסף הנס מאשת פוטיפר כמחז"ל ע"ש, וז"ב למד"א לעשות מלאכתו ממש אבל למד"א דלעשות צרכיו נכנם אלא דנראה לו דמות דיוקנו של אביו א"כ ל"ה כחו גדול כ"כ שינוס הים מלפניו, והכה מבואר באות הקדום בשם מרן שר שלום ז"ל דה"ט דמד"א דלעשות צרכיו נכנס דס"ל דיעקב נקרא אל ע"ש, א"כ למד"א דלא נקרא אל ס"ל דלעשות מלאכתו ממש נכנס ושפיר נס הים מלפניו, והנה הא דלקח יעקב ב' אחיות איכא ב' תירוצים א' דנקרא אל ב' דגיירם והמה כקטן שנולד ול"ה ב' אחיות והנה מובא בנחלת יעקב פ' וירא ובכמ"ק דה"ט דמקבלים גרים דיש להם אחיזה באותיות מנצפ"ך דהמה ג"כ הלכה למשה מסיני ע"ש והכה איתא במדרש בראשית ברא אלקים אריב"ל מנצפ"ך המה הלכה לממ"ס וצ"ב, וכ' בתפ"י לפ' עפי"ד המדרש דסו"ת של בראשית ברא אלקים הם אותיות אמת חותמו של הקב"ה והטעם דאמת הוא חותמי משום דא' הוא ראשון ומ"ם הוא אמצעי ותי"ו הוא האחרון לרמז שהקב"ה הוא הי' הוה ויהי' ולכאו' המ' אינו אמצעי בין הכ"ב אותיות, אמנם כיון דמנצפ"ך המה ג"כ הלכה לממ"ס ע"כ המ' כפולה הוא האמצעי, וזש"א בראשית ברא אלקים דסו"ת הוא אמת מזה נשמע דמנצפ"ך הללממ"ס עכדפח"ח, ולפי"ז א"ש ההמשך וישבע יוסף וכו' ולכן לא השביע מיד דהי' נצרך ארונו דלא נכנס לעשות צרכיו וכמד"א דיעקב לא נקרא אל כנ"ל, ולכן נשא ב' אחיות שגיירם דגרים יש להם אחיזה באותיות מבצפ"ך כי המה הללממ"ס כנ"ל, ולז"א בראשית ברא אלקים דסו"ת הוא אמת דנשמע מזה דמנצפ"ך המה הללממ"ס. ודו"ק: עד) ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב ונ"ל לנעוץ לס' שמות ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה דראיתי בשם קדוש ישראל מהר"י מבעלזא ז"ל לפ' הפ' [ישע' כ"ז] הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל דדרך העולם אם אדם בא לארץ נכרי' משתוקק לעזוב המקום ולשוב לארצו לא כן אם נתיישב שם זמן רב אזי חן המקום על יושבי' אבל יעקב אבינו השריש בלב בני ישראל שיהיו תמיד בעיניהם כמו שהם באים כעת ועי"ז יוצמח להם הישועה שהשי"ת יגאל אותם. וזש"א הבאים ישרש יעקב כי יעקב השריש לבני ישראל שיהיו תמיד בבחינת הבאים ובזכות זה יציץ ופרח ישראל שיציץ ויפרח עליהם הישועה עכדה"ק דפח"ח, וזש"א ויאמר יוסף אל אחיו וכו' ואלקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארן אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, בזכות ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה שיהיו תמיד בבחינת הבאים ועי"ז יוצמח להם הישועה כן נזכה לישועה קרובה לעלות לציון ברנה אכי"ר: ת ו ש ל ב " ע