בנין דוד א רפ

ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל משמע דבעינן שיאכל לחם עי"ש וכ"ה בפדר"א פ' י"ז ועי' בבאה"ט ססי' שע"ח והנה קיי"ל מדה טובה מרובה ממדת פורענות א"כ כ"ש דגבי סעודת מצוה של שמחה צריך פת [דהי' אז פסח] ומדלא הביא שפיר כשמע שפירסה כדה, והכה במדרש אי' ויקרבו ימי ישראל למות שקרבו הימים לפני הקב"ה שימות, והק' בתפ"י דהי' להימים לשמוח בחיי הצדיק שמסגל בהם תורתו תמיד ותי' דיען שאמרה רבקה למה אשכל את בניכם ביום אחד שצפתה בנבואה שימותו שניהם ביום א' ע"כ קרבו הימים כדי שימות עשו כי באבוד רשעים רכה, אך הק' דמה לי אם ימות רשע כיון שימות גם צדיק הלא מדה טובה מרובה ותי' דהא י"א לא מת ע"כ צפו הימים על מיתת עשו כיון שיעקב לא מת, ולפי"ז מובן גמ' הנ"ל דכיון שא"ל דאין מסיחין בסעודה עכצ"ל דפירסה שרה נדה כנ"ל ומנלן דפירסה נדה מדלא הביא לחם דהי' לו להביא יען דמדה טובה מרובה וכיון דמ"ט מרובה א"כ למה קרבו הימים ועכצ"ל די"א לא מת וע"כ א"ל י"א לא מת. ודו"ק: סז) אבי השביעני וכו' שמה תקברני ועתה אעלה כא וכו' ואשובה. וכ"ל דבלק"י כ' דלכן הי' מותר לקבור את יאע"ה בארץ כנען דא"י א"מ לכו ול"ש ותבואי ותטמאו את ארצי דלא נקראת ארצי, והכה פרעה ירא שלא ירצה יוסף לחזור מא"י לחו"ל ולז"א לו אבי וכו' שמה תקברני וע"כ דא"י א"מ לכו ולכן ואשובה כי גם ארץ כנען הוא כחו"ל. והבן: סח) הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי וכו', וכ"ל דאחז"ל סוטה [י"ג ע"א] כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו וקמעכב וכו' שקיל קולפא מתי' ארישא כתרן עיני' וכפלי אכרעי' דיעקב פתחינהו יעקב לעיני' ואחיך וכו' ע"ש, וכ' בבית יהודה ז"ל הטעם דפתח עיניו דמבואר במהרי"ט דעשו הי' לו דין פושעי ישראל ובניו הי' כעכו"ם ע"כ לא ירשו בניו אותו ואם הי' יעקב מת קודם עשו א"כ היו בני יעקב יורשים אותו והי' גנאי ליעקב להקבר בקבר של בניו ולא בקבר שלו ע"כ פתח עיניו ולא מת רק אחר שמת עשו כדי שירש הוא את עשו ויהי' הקבר שלו ודפח"ח, וזש"א הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי רצ"ל שלא אמות רק בהקבר אשר כריתי [ופרש"י חפרתי] דאפתח את עיני ולא אמות מקודם יען לי שיהי' הקבר שלי ולא של בני כנ"ל. ודו"ק: סט) הנה אנכי מת בקברי וכו' שמה תקברני, ונ"ל עפי"ד המפו' דלכן ליש גבי יעקב ותבואו ותטמאו את ארצי כי י"א לא מת, והנה הבאתי [באות ס"ו] דהתפ"י דלכן קרבו הימים שימות [אף שלא הגיע לשנות אביו] די"א לא מת ע"ש, וזש"א הכה אנכי מת אף שלא הגיע זמני וע"כ דאיני מת רק למראית עין ולפיכך בקברי וכו' שמה תקברני דל"ש ותטמאו את ארצי. והבן: ע) וישבע יוסף וכו' פקוד יפקוד אלקים אתכם וכו' ונ"ל לנעוץ סופי בתחלתו בראשית וכו' ונקדים מדרש פליאה הים ראה וינס מה ראה ברייתא דר' ישמעאל ראה, וכ"ל דהכה אחז"ל שהים הי' טוען למרע"ה אני קשיש ממך וכ' הקדמונים דא"כ דבשביל משה נברא העולם א"כ אין זה טענה כלל דהא גם הים נברא רק בזכות משה, ועוד כ' דא"כ דמרע"ה הי' תרומתו של עולם דשית אלפי שנין הוה עלמא ומדה בינונית הוא א' מחמישים ולכן חי ק"כ שנים אז ע"כ בשבילו נברא העולם דאין תורמין אלא מן היפה והוא הי' מבחר היצירים, אבל א"נ דאאע"ה הי' תרומתו של עולם דשית אלפי שנין ה"ע וס דחרוב ולכן הי' חי קע"ה שנים לפי מדת עין יפה אי מארבעים א"כ בשבילו כברא עולם וכ"ז רק אי חד חרוב אבל א"נ דשית וכו' ותרי חרוב א"כ עכצ"ל דאין תורמין כלל נגד החרוב דאי תורמין הרי איכא תרי ואין מכוון כגד אאע"ה א"כ צ"ל דאין תורמין כלל נגד החרוב רק על שית אלפי ומכוון נגד מרע"ה ובשבילו כברא העולם, והנה בילקוט איתא דבפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ איכא ששה אלפי"ן לרמז דשית אלפי שנין הוה עלמא ותיבת השמים הוא בלא אלף לרמז דחד חרוב [עיין לעיל פ' בראשית אות ד'] א"כ יכולים לומר דאאע"ה הי' תרומתו של עולם ובשבילו כ"ע ולא בשביל משה אמנם איתא בסוכה [מ"ט ע"א] תכד"ב ר' ישמעאל בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא שית דשיתין מששת ימי בראשית נבראו ע"ש, א"כ לר' ישמעאל איכא שמנה תיבות ששה תיבות עם אלפין לרמז דשית אלפי שנין הוה עלמא ושנים בלא אלפין לרמז דתרי חרוב וא"כ עכצ"ל דבשביל משה נברא העולם דהוא תרומתו ש"ע ואין להים טענה כנ"ל, וזש"א הים ראה וינס מה ראה ברייתא דר' ישמעאל ראה דנשמע משם דבשביל משה נברא העולם ולכן נקרע לפניו שאין לו טענה אני קשיש ממך. ודו"ק כי נכון הוא בס"ד: עא) והנה הבעה"ט כי על הפ' פקוד יפקוד שיחסור כמנין פקוד ממנין ד' מאות שכה וכ' הקדמו' דהים לא רצה להקרע אף שתנאי התנה הקב"ה שיקרע משום דלא כשלם עדיין הזמן ולא נקרע רק בשביל משה ולפי"ז א"ש ההמשך פקוד יפקוד וכו' שיחסור כמנין פקוד א"כ יש להים טענה שלא כשלם הזמן ועז"א בראשית שהוא ברא שית ויש שמנה תיבות א"כ בשביל משה נברא העולם ושפיר נקרע הים. והבן: עב) עי"ל ההמשך ויישם בארון במצרים בראשית וכו'