בנין דוד א רעט

שוים דתשובה מאהבה כעשו כזכיות דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כנ"ל, וכיון דאמרינן דמחשבה טובה מצרפה למעשה לכן וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם כדי שיהי' כראה הדיבור כקללה וילך כל או"א לחבירו ויפרש לו הברכה ויחול הברכה מצד שניהם וזהו איש כברכתו היינו כמו שיפרש את הברכה כן ברך אותם היינו יאע"ה במחשבה דיחול הברכה מצד יאע"ה במחשבה דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומצד המפרש ע"י מחשבה ומעשה הדיבור. ודו"ק וב"ה הדבר נכון: סג) ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותי אל אבתי וכו' ויגיע ויאסף אל עמיו ופרש"י ומיתה לא נאמרה בו וארז"ל יעקב אבינו לא מת, ונ"ל דזקיני בחנוכת התורה ז"ל הקשה האיך צוה יעקב לקברו אצל אבותיו הרי הי' מובחר שבאבות, ותי' מחמת שהמה אחר מיתתן גדולים מבחייהם ויעקב נשאר במעלתו כבחייו כי לא מת א"כ הדרי להיות שוים במעלה עכ"ד דפח"ח, וזש"א ויאמר וכו' קברי אותי אל אבתי וכו' ושלא תקשה הא הי' מובחר שבאבות כנ"ל לז"א ויגוע ויאסף אל עמיו שיעקב אבינו לא מת והדרי כלם להיותן שוים לכן צוה יאע"ה לקבור אותו אצל אבותיו. והבן: סד) ויגוע ויאסף אל עמיו ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו, ונ"ל דהנה בבית לחם יהודא סי' של"ט סק"ז כ' שלא יניחו לאחרים לנשק את המת [עי' בס' חסידים סי' רל"ו ובפ"ת סי' שצ"ד סק"א] והגם דמצינו דיוסף הי' מנשק לאביו דה"ט דאין לנשק את המת כי המת גדוש בטומאה ותפגם נפש הנושקת אבל יאע"ה לא מת והוא חי אלא דורמיטא קראתו כישן ונרדם ול"ה בו שום טומאה לכן הי' מותר ליוסף לנשקו ע"ש, וזש"א ויגוע ויאסף אל עמיו ופרש"י ומיתה לא נאמרה בו דיעקב אבינו לא מת, ולז"א ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו דהי' מותר לנשק לו יען שהוא כחי. והבן: סה) ויגוע ויאסף אל עמיו, במס' תענית [ה' ע"ב] ר' נחמן ור' יצחק הוה יתבי בסעודתא א"ל ר"נ לר"י לימא מר מלתא א"ל הכי אר"י אין מסיחין בסעודה בתר דסעיד א"ל הכי אר"י יעקב אבינו לא מת ותמהו המפו' דלמה אמר לו דייקא הא דיע"א לא מת וכי יש לו שייכות להא דאין מסיחין בסעודה, ונ"ל דהנה המפו' כ' דהא דאין מסיחין בסעודה נשמע מהא דכ' [בפ' וירא] ויאכלו ויאמרו אליו וכו' דלא שאלו רק אחר הסעודה משום שאין מסיחין בסעודה, אולם רש"י פי' דשאלו כדי לשגר לה כוס של ברכה א"כ לא נשמע דאין מסיתין בסעודה דהא לא שאלו רק כדי לשגר וכו' וזה הוה רק אחר הסעודה ע"כ לא שאלו מקודם עכ"ד המפו', אמנם מבואר לעיל [פ' וירא אות י"א] דא"כ דשרה פירסה כדה דהא חזרה לנערותי' שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה וכו' א"כ אא"ל דרצו לשגר לה כש"ב דהא אסור לשגר כש"ב לנדה כמבואר ביו"ד סי' קצ"ה, והנה המפו' הק' איך נימא דשרה פירסה כדה הלא צחקה שרה ואמרה אחרי בלותי וכו' משמע שלא פירסה נדה ותי' דע"ז לא צחקה דבאמת פירסה כדה וצחקה רק ע"ז שאמרה ואדני זקן. והנה אי' ביבמות [ס"ה ע"ב] דבי ר"י תכא גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו דמעיקרא כ' ואדני זקן ולבסוף כ' ואני זקנתי ופי' הרא"ם דזה דווקא א"נ דשרה לא צחקה על עצמה רק על אברהם ושינה הקב"ה שצחקה על עצמה א"כ שפיר נשמע דגדול השלום אבל א"נ דגם על עצמה צחקה א"כ לא נשמע דגדול השלום ממ"ש הקב"ה ואני זקנתי דהא באמת היתה צוחקת על עצמה ג"כ ול"ה שינוי רק שהוסיף על דברי' שאמרה ג"כ ואני זקנתי ע"ש [ועיין במהרש"א ביבמות שם] והנה איתא במדרש על שאמר יעקב אנכי עשו בכורך אנכי עתיד לקבל עשרת הדברים אבל עשו בכורך וכו' וכ' בנזה"ק דלכן לא אמר אני עשו בכורך רק אנכי דלא רצה לשקר ואף דמפני דרכי שלום מותר לשנות מ"מ לא רצה לנטות ממדת אמת דכ' תתן אמת ליעקב ע"ש, והנה בנחלת יעקב בפרשתן כ' לימוד שיעקב אבינו לא מת מגורעין ומוסיפין דכ' תתן אמת ליעקב וגורעין הלמ"ד תן ליעקב ומוסיפין לתיבת אמת והוא לא מת יעקב עכ"ד, ולפ"ז מובן דרז"ל הנ"ל דכיון שאמר לו אין מסיחין בסעודה מכאן נשמע דיעקב אבינו לא מת דהא דאין מסיחין כשמע מהמלאכים שאכלו ורק אח"כ אמרו אי' שרה דאאי"ל דרצו לשגר לה כש"ב דהא היתה כדה וא"כ עכצ"ל שלא צחקה כלל על עצמה ואפ"ה שיכה הקב"ה א"כ נשמע דמותר לשנות ומדוע לא שינה יאע"ה ועכצ"ל דמדת אמת הי' לו דכ' תתן אמת ליעקב כנ"ל, ומזה הפ' נשמע דיאע"ה לא מת כנ"ל. ודו"ק כי נחמד בס"ד: סו) עוי"ל עפ"י הנ"ל דנשמע שאין מסיחין בסעודה מהא שלא שאלו המלאכים רק לאחר שאכלו וא"ל שרצו לשגר לה כש"ב דהא פירסה כדה והנה בב"מ [פ"ז ע"א] ילפינן לה מדכ' ויקח חמאה וחלב ואילו לחם לא הביא אמר אפרים וכו' מכאן שאותו היום פירסה שרה כדה, והנה בשפ"ח הק' איך מוכח שפירסה נדה מדלא הביא לחם דלמא לא כאפה עדיין אמנם י"ל דהנה בזרע אמת סי' קכ"ו הוכיח דלחם בסעודת הבראה מעכב מדאמרינן במ"ק [כ"ז ע"ב] אבל ביום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדאמר ליה רחמנא