בנין דוד א רעז

דמעשה ראובן נקרא ולא מתרגם דהתרגום מפרש ואזל ראובן ושכיב עם בלהה לחינתא דאבוהי א"כ מבואר דס"ל דשכב עם בלהה ולז"א דנקרא ולא מתרגם ענ"ד דפח"ח וזש"א ראובן בכרי אתה וכו' ואפ"ה אל תותר שלא יקח ב' חלקים כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה כדי שלא יהי' לי י"ג שבטים רק י"ב כנגד הכוכבים, א"כ אא"ל ליתן לך ב' חלקים שלא יהי' י"ג חלקים כי הכוכבים נחלקו רק לי"ב חלקים. והבן: נו) מדרש פליאה בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות אמר משה א"כ יחי ראובן ואל ימות [וברש"י, שלא יזכר לו מעשי בלהה] ונ"ל דהנה בדורש לציון הקשה איך לקח אאע"ה פילגש לשיטת הרמב"ם דהבא על הפנוי' בלא קידושין לוקה א"כ כמ"כ יקשה איך לקח יאע"ה את בלהה לפילגש אמנם כתבנו [לעיל פ' חי' אות י"ט] בב' אופנים א) לשיטת רש"י דפילגש היינו בקידושין בלא כתובה ב) דהי' מלך ושיטת הרמב"ם ז"ל דמלך מותר בפילגש ע"ש א"כ כמ"כ י"ל על יאע"ה שלקח הפילגש בקידושין או שהי' מלך כנ"ל, והנה מבואר בפר"ד דאי אמרינן דפילגש היינו בלא קידושין אז לא חטא ראובן כלל דהא לא היתה בלהה כלל אשת יעקב הרי מבואר דא"נ דיעקב הי' מלך ומותר בפילגש אפילו בלא קידושין א"כ י"ל דלא נתקדשה בלהה ושפיר לא חטא ראובן דל"ה אשת אביו אבל א"כ דל"ה מלך ואסור בפילגש בלא קידושין ואז עכצ"ל דנתקדשה א"כ חטא ראובן במעשה בלהה, וידוע דברי הזוה"ק דיעקב ומשה כחדא אזלי משה מלגאו ויעקב מלבר א"כ אי יעקב אע"ה הי' מלך ה"ה מרע"ה הי' מלך וכן להיפך והכה מבואר במגלה עמוקות לזקיני ז"ל דלכן מת מרע"ה ולא בא לא"י כי רצה לעבר השנים כמ"ש אעברה נא והי' מלך ואין מושיבין מלך לעבר השכים משום חיילותיו כמבואר בסנהדרין [י"ח ע"ב] ועי' לעיל פ' בראשית אות י"ט] ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות יען דיש לו דין מלך א"כ ה"ה יאע"ה הי' מלך והי' מותר ליקח פילגש בלא קידושין א"כ י"ל דבלהה לא נתקדשה לו והיתה מותרת לראובן דל"ה אשת אב לכן אמר מרע"ה יחי ראובן ואל ימות על מעשה בלהה דהיתה מותרת לו. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: נז) מדרש פליאה בשעה שרצה יעקב לברך את ראובן אמר איני מקרבך ואיני מרחקך עד שיבא משה דכ' ביה ומשה עלה אל אלקים כשבא משה וקיבל את התורה בשבת אמר יחי ראובן ואל ימות [הובא בדמשק אליעזר] ונ"ל דהראשונים הקשו איך לקח יאע"ה את בלהה וזלפה שהיו ב' אחיות [דרחל ולאה לקח עפ"י הדיבור] אמנם י"ל דהא היו רק פילגשים ולקח אותם בלא קידושין וגם לא נבעלה לשם קידושין לשיטת הראב"ד דליכא לאו דל"ת קדשה וא"כ ל"ה כלל איסור אחות אשה דל"ה אשת יעקב, וכ"ז ניחא אי נימא דהאבות קיימו את התורה אבל א"כ דלא קיימו את התורה והי' להם דין ב"נ ולב"נ בבעילה תלי' מלתא א"כ היתה בלהה אשת יעקב ואסורה לראובן דאשת אב אסורה גם לב"נ כמבואר בפר"ד ע"ש, והנה בשמכה לחמו בדרוש לשבועות הקשה איך ניתנה התורה בשבת והא קיי"ל באו"ת והוא מתשובת ריב"ש סי' ת"מ דאסור ללמוד דבר חדש בשבת ואין לך דבר חדש כמו נתינת התורה, ותי' שם עפי"ד המדרש דישראל אמרו נעשה ונשמע עד שלא שמענו כבר קיימנו דהאבות קיימו את התורה דהי' להם דין ישראל א"כ למדו כל התורה ול"ה עוד אצלם דבר חדש ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל שאמר יעקב איני מקרבך ואיני מרחקך עד שיבא משה דכ' בי' ומשה עלה אל אלקים כשבא משה וקיבל את התורה בשבת ועכצ"ל דהי' להאבות דין ישראל ושמרו את התורה כנ"ל א"כ לא נתקדשה בלהה לכן יחי ראובן ואל ימות שלא חטא במעשה בלהה דל"ה אשת אב. ודו"ק: נח) שמעון ולוי אחים במדרש אחים הייתם לדינה בשכם ולא הייתם אחים ליוסף בהמכירה ובפני דוד מהחיד"א ז"ל מדקדק דמשמע יען שהייתם אחים לדינה להרוג כל זכר בשכם מדוע לא הייתם אחים ליוסף שלא למכרו ותמוה איך תלי' זב"ז, ונ"ל דהרמב"ן ז"ל הקשה למה הרגו כל זכר בשכם וכי מה חטאו בני העיר וכ' בפני"פ ז"ל לת' כיון ששינו שכם וחמור ואמרו ואת בנותם נקח לכו וכו' דהיינו שיקחו בע"כ ואמרו עוד מקניהם וקנינם וכו' לנו הם הרי הי' כוונתם לגזול מהם הבנות וקנינם, וב"כ חייב על מחשבה רעה כמש"כ התוס' קידושין [נ"ט ע"ב] לכן הרגו כל זכר ע"ש, ואיתא בסה"ק דלכן מכרו חת יוסף כדי שיתעורר לעשות תשובה על לשה"ר שדיבר עליהם והנה מבואר [לעיל פ' ויגש אות ל"ב] דלכן מהני תשובה ול"א כיון דנדחה נדחה כי האדם יעמוד עם גופו ביחד לתחה"מ א"כ הוא בע"ת גמור ובע"ח גמור לכ"ע אין נדחין, ומבואר עוד שם דה"ט דיעמוד הגוף ג"כ לתחה"מ כיון דגם אצל העונש מרכיב הקב"ה הגוף עם הנשמה ביחד לענוש אותם כמחז"ל א"כ כש"כ דירכיב הגוף עם הנשמה לעמוד לתחה"מ דמדה טובה מרובה ממדת פורענות עש"ה, והנה בפני"פ פ' ויצא כ' דהא דמרכיב הקב"ה הגוף עם הנשמה לענוש אותם זהו בישראל דאין נענש על מחשבה רעה אבל בב"נ