בנין דוד א רעד

נתן לי אלקים שהמה בני בזה שיאמרו על הים זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות, ונשמע מזה דהקב"ה מקבל שבים כנ"ל א"כ ראוים המה לברכה דגם ירבעם ואחאב וכו' יעשו תשובה ויתוקנו לע"ל. והבן: מה) עי"ל עפי"ד היפ"ת דלכן היו אמותינו עקרות דנולדו בנים צדיקים כמו פנינים יקרים שקשה להשיגם, ומבואר בילקוט דאסכת איילונית ועקרה היתה ונפקדה בזכות זה היינו שיאמרו בנ"י זה אלי כנ"ל. וזש"א ויאמר מי אלה אם המה צדיקים ולז"א אשר נתן לי אלקים בזה בזכות זה דהיתה איילונית כנ"ל לכן בודאי המה צדיקים כנ"ל: מו) המלאך וכו' יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם יצחק, ונ"ל בדרך צחות דאם קוראים לנער שם הקודש אז יכול המלאך לברך אותו אבל אם מחליפים שם אברהם וכמו כן שם יצחק בשם אוה"ע אז אין ביכולת המלאך לברך כי הלא בשם הקודש לא יזכר ולא יפקד ושם הזר לא יזכור המלאך וא"כ חסר ברכתו, ואלה הדברים אשר הזהיר יאע"ה המלאך וכו' יברך וכו' אבל רק בתנאי ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק אם נקראים בשם האבות הקדושים. והבן: מז) ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה וכו' כי הוא הבכור ויש לדקדק על כפל הלשון וישלח וישת, ונ"ל עפיד"ק של הה"ק מהר"ם מרומינוב ז"ל לפ' הפ' וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו כי האבות הק' בכל מצוה הי' אבריהם רצים מעצמם לעשות רצון קונם משא"כ עתה בעקידה שבאמת ל"ה רצון השי"ת שישחוט את יצחק לכן לא רצה היד לשחוט רק הוא חשב שמצוה הוא לכן כ' וישלח ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו שהי' מכריח בכפי' את ידו ליקח את המאכלת לשחוט את בנו עכדה"ק והכה באמת רצה יאע"ה לשות ימינו על מנשה כי הוא הבכור אבל כיון שהי' רצון הקב"ה שיתן ימינו על ראש אפרים לכן לא רץ ימינו מעצמו על ראש מנשה והי' מוכרח לשלוח ידו בכפי', אבל מיד התבונן כי בטח אין זה רצון השי"ת שישים ימינו על ראש מנשה דלכן לא רץ ידו ע"כ שם ימינו על ראש אפרים וזש"א ויקח יוסף וכו' וישלח ישראל את ימינו דלא רץ ימינו מעצמו לעשות כרצון יוסף וכרצון ישראל לשום על ראש מנשה אלא הי' מוכרח לשלוח את ידו בכפי' ע"כ התבונן שאין זה רצון השי"ת לכן וישת על ראש אפרים הגם והוא הצעיר כי ראה שכן רצון השי"ת. והבן: שוב ראיתי בייט"ל מכ"ק תוחז"ל כעין דברינו ע"ש דבה"ק: מח) ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת וכו' ואני נתתי לך שכם וכו', ונ"ל עפי"ד החיד"א ז"ל לפ' הפ' [פ' ויגש] ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך. דהנה האלשיך ז"ל כ' דהא דאמחז"ל יעקב אבינו לא מת דהי"ל ב' נשמות גדולות יעקב ישראל וכשנזכר מיתה נזכר אצל שם ישראל ולא אצל שם יעקב דכ' ויקרבו ימי ישראל למות ויאמר ישראל הנה אנכי מת והענין כי נשמת יעקב נשארה בו והמיתה הי' שנשמת ישראל נסתלקה ואם הי' מת אחד מבניו או שהי' רשע שנקרא מת הי' יעקב הולך לגיהנם כנודע דחז"ל בודאי גם בחינת יעקב הי' מת אבל כשכל בניו חיים ואין רשע גם אחד מהם אזי נשארה נשמת יעקב ולא ימות ב' מיתות בחי' יעקב ובחי' ישראל רק ימות פעם אחת בחינת ישראל, וזש"א אמותה הפעם דימות רק פ"א בחינת ישראל אחרי ראותי את פניך כי עודך חי שאתה בחיים וגם בחינת צדיק ולא בחינת רשע שנקרא מת ודפח"ח והכה הקדמונים ז"ל הקשו הא מגיע להשבטים ח"ו עונש מיתה שגנבו את יוסף ומכרו אותו, וכ' ביד אבישלום לת' דהרי אחז"ל סנהדרין [פ"ה ע"ב] דגונב איש ומכרו ועדיין הנגנב ברשותו פטור והרי מכרו את יוסף בשכם וא"י מוחזקת לנו מאבותינו ושכם מוחזקת מאבותינו ליוסף עכ"ד [עי' לעיל פ' וישב אות ט"ז] וזש"א ויאמר ישראל אל יוסף הכה אנכי מת דייקא שם ישראל מת ולא שם יעקב, כי ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך א"כ שכם שלך הוא ולא מגיע מיתה להשבטים כנ"ל, א"כ לא מגיע לי גיהנם ולזה ימות רק ישראל ולא יעקב. ודו"ק והדבר נכון בס"ד: מט) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ופרש"י ז"ל מיד האמורי מיד עשו שעושה מעשה האמורי, ונ"ל דהראשונים הקשו הלא יעקב ועשו חלקו עצמן בנחלת ב' עולמות יעקב כטל עוה"ב ועשו עוה"ז א"כ מה לו ליעקב לנחלת עוה"ז, וראיתי בשם מרן הרי"ם ז"ל לת' דהי' מקח טעות דיעקב חשב הגם שהוא עשו בטח יעשה ג"כ איזה מצות ויהי' חלקו של עוה"ב ליעקב ע"כ נותן לו חלקו של עוה"ז אבל ראה שעשו אינו עושה שום מצוה ואין לו חלק לעוה"ב א"כ הוה מק"ט לכן לקח יאע"ה גם כחלת עוה"ז ודפח"ח, וזש"א אשר לקחתי מיד אמורי וכו' ופרש"י מיד עשו שעושה מעשה האמורי א"כ אין לו חלק לעוה"ב והוה מקח טעות ע"כ לקחתי בחרבי ובקשתי. והבן: