בנין דוד א רעג

בעצמו אינו תובעם להעיד, וזש"א אני ד' לא שניתי ששניתי את תיבת לא דהכתיב הוא באל"ף לתיבת לו בוא"ו דאזלינן גם בתר הקרי ועי"ז אתם בני יעקב לא כליתם ודפח"ח, והכה איתא במדרש יקר בעיני ד' המותה לחסידיו קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים אלא שמראה להם מתן שכרן לעוה"ב ותובעים מיתה בפיהם ותמיה דהא גם מרע"ה ביקש לחיות דיפה שעה אחת בתשובה וכו', וכ' בתכלת מרדכי לת' דבשעה א' מבקשים הצדיקים למות טרם שמתיישבים בדעתם ואח"כ חוזרים בהם אבל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"ש, ועי' בבעה"ט פ' ויקרא דכיון שהגיד א"ח ומגיד ילפינן ג"כ מהקרי דכ' אם לא יגיד וכו' דהכ' הוא לא באל"ף והקרי בוא"ו לומר אם לו יגיד פעם אחת שוב לא יגיד אינו יכול לחזור ע"ש, ולפי"ז מה נעים יהי' ההמשך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דלא כליא שבטא דכ' אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם שאזלינן בתר הקרי אם לי יגיד והקב"ה אינו תובעם כנ"ל, ולראי' דאזלינן גם בתר הקרי ואני בבאי מפדן מיתה עלי רחל מטעם הנ"ל דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דאזלינן בתר הקרי היינו לו בוא"ו דאם לו הגיד שוב לא יגיד דא"י לחזור, א"כ כיון דאזלינן בתר הקרי שפיר כתברכו דלא כליא שבטא. ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: מב) ועתה וכו' אפרים ומנשה וכו' ומולדתך וכו' מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך וכו' ואקברה שם, ונ"ל לפי"ד קדוש זקיני החוו"ד ז"ל הובא [לעיל פ' לך אות י"ז] דחשיבות הזקן על הצעיר יען שמאמינים בהשארת הנפש ע"ש דפח"ח, וגם מבואר בסה"ק דענין קבורתו של מת לפי כבודו ג"כ הטעם כיון דיש השארת הנפש כנודע, והנה הא דנתן יאע"ה קדימה לאפרים ומנשה מאחיהם שנולדים יען כי הזקן משובח. והכה מבואר ברבינו בחיי ז"ל דיעקב התנצל דלכן לא קבר את רחל לפי כבודה יען כי מתה על הדרך והי' קשה לטלטל עצמם עם הילדים והמקנה [עי' לעיל אות ל"ו] וזש"א אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם דכיון שיש השארת הנפש הזקן משובח מהצעיר ע"כ לאפרים ומנשה הקדימה לאחיהם, א"כ כיון דאיכא השארת הנפש יקשה מדוע נקברה רחל בדרך ולא לפי כבודה ולז"א ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך דכיון שמתה בדרך הי' לפני הכרח ואקברה שם כדברי הרבינו בחיי ז"ל. וקצרתי והבן: מג) עיל"פ דהמפורשים הקשו איך אמר יאע"ה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ליקח חלקו של יוסף פי שנים הא א"י הוה ראוי ואין בכור נוטל בראוי, אמנם בתו"מ להח"ס ז"ל כ' עפי"ד הרשב"ם פי"נ בשם ר"ח דבכור בן בכור נוטל גם בראוי א"כ א"ש דיוסף הי' בכור בן בכור דיאע"ה קכה הבכורה מעשו, והנה הריב"ש הקשה הא הוה דבשלבל"ע מכירת הבכורה, אמנם מבואר לעיל [פ' תולדות אות ל"ו] לפי"ד הקצה"ח סי' של"ב סק"ו דבשכר פעולה קונה דבשלבל"ע וכאן הוה שכר פעולה דאמר הלעיטנו דל"ה מלוה דאמרינן אין לשכירות אלא לבסוף ומתורץ ק' הריב"ש ע"ש, וכנודע דברי זקיני המהרש"א ז"ל דאי אמרינן אין לשכירות אלא לבסוף א"כ נתקדשה רחל קודם לאה דל"ה מלוה השכר עבודה של ז' שנים. והכה מבואר במדרש דלכן מתה רחל בשביל שאיחר יעקב נדרו וכ' הקדמונים דלכן מתה רחל ולא לאה שרחל היתה אשתו הראשונה כנ"ל, וזש"א אפרים ומנשה וכו' דיוסף הוא בכור בן בכור דאין לשכירות אלא לבסוף כנ"ל, ולראי' דאין לשכירות אלא לבסוף אמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל דמזה כשמע דאין לשכירות אלא לבסוף כנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד: מד) ויאמר מי אלה וכו' אשר נתן לי אלקים בזה בילקוט [הובא בפרח לבנון] שיאמרו בנ"י זה אלי ואנוהו, וכ"ל דברש"י פי' דלא רצה לברכם שראה שיצאו ירבעם ואחאב וכו' מהם ע"ש אמנם מבואר בסנהדרין [ק"ד ע"ב] לי גלעד וכו' שכלם יעשו תשובה ויתוקנו לע"ל ע"ש, והכה זקיני הגאון ז"ל בחנוכת התורה אות ק"ע כ' לפ' המדרש מה יפית בלולב ומה נעמת בתשובה דר"י ס"ל בסוכה [ל"ו ע"ב] דלולב צריך אגד דכ' זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות רב סבר דא"צ אגד וצ"ל דס"ל דזה אלי לומר שהי' מראין אותו באצבע, והנה איתא ב' טעמים למה כהו עיני יצחק א' שלקח שוחד מעשו ב' מפני שהציץ בשכינה, והכה איתא במדרש שהשטן שואל להקב"ה האיך מקבל שבים הא הוי כמקבל שוחד והשיב לו הקב"ה שישראל המה בנים ואב מבנו מותר לקבל שוחד א"כ לפי"ז אא"ל דכהו עיני יצחק משום שוחד דהא אב מבנו מותר ועכצ"ל מפני שהציץ בשכינה, וזש"א המדרש מה יפית בלולב כלומר כאותו מד"א דלולב צריך אגד משום דכ' זה אלי ואנוהו ולא כמד"א דזה אלי שהי' מראין באצבע דאסור להסתכל פני השכינה דהא כה עיני יצחק על שהציץ בשכינה ולא שקיבל שוחד דאב מבנו מותר. ולזה מה נעמת בתשובה דמועיל דאב מבנו מקבל שוחד עכ"ד דפח"ח, וזש"א ויאמר מי אלה שאינם ראוים לברכה כנ"ל, ולזה אמר לו יוסף בני הם אשר