בנין דוד א רסז

עמו העפר, אולם הד"נ דהא מבואר בב"ב [ק"א ע"ב] דקבורה ע"י זקיפה זהו קבורת חמורים דלאדם הקבורה בשכיבה, וזש"א אל כא תקברני במצרים אפילו לשעה כנ"ל דאין ברירה לקבור בזקיפה וא"צ ליקח העפר כי ושכבתי הנני רוצה לשכוב ולא לזקוף. ודו"ק: טז) ויקרא לבנו ליוסף וכו' ובאוה"ח הק' ז"ל מדקדק דתיבת לבנו כמיותר, ונ"ל עפי"ד הרמב"ן ז"ל פ' ויגש עה"פ כי שנים ילדה לי אשתי דכל בניו ל"ה כבניו אלא כבני פלגשים זולת בני רחל שלקח אותה מדעתו ע"ש, ובמדרש תמה מדוע לא קרא לבנו ראובן הבכור או יהודה המלך, ולז"א ויקרא לבנו ליוסף כי רק יוסף הי' בנו ממש כנגד ראובן ויהודה: יז) עי"ל דהמפורשים הקשו למה הטריח יאע"ה את יוסף בקבורתו הרי הי' מלך, אמנם י"ל לפי"ד הווי העמודים דלכן נקברו רק עצמות של יוסף בא"י ולא הבשר כי ג' שותפים באדם והעצמות באים מחלק האב והבשר מחלק האם וכיון דרק יעקב נקבר בא"י ולא רחל ע"כ נקברו רק עצמות יוסף ולא הבשר עכ"ד א"נ שפיר הטריח יאע"ה את יוסף שהרי הוא טובתו להקבר עצמותיו בא"י כי אם יעקב לא יקבר שם גם עצמות יוסף לא יקברו בא"י, וכ"ז נכון א"כ דיוסף הוא בן רחל אבל לפי"ד התרגום יונתן דביצירה הי' בן לאה רק בלידה הי' בן רחל א"כ אי נימא דאזלינן בתר יצירה הרי הוא בן לאה ולאה נקברה בא"י וא"כ אע"פ שיאע"ה לא יקבר בא"י מ"מ הבשר של יוסף צריך להקבר בא"י ואז ממילא העצמות ג"כ יהיו נקברים בא"י דכ"ז שיש בשר למת כש"כ שיש העצמות א"כ ל"ה לו ליעקב להטריח את יוסף המלך, אמנם באמת אמרינן דאזלינן בתר לידה, והכה מבואר לעיל דהרמב"ן ז"ל דבני לאה ל"ה כבניו אצל יעקב רק כבני הפלגשים, וזש"א ויקרא לבנו ליוסף שקרא אותו בנו א"כ עכצ"ל דהוא בן רחל א"כ אם יעקב לא יקבר בא"י גם יוסף לא יקבר שם הרי הוא טובתו של יוסף ג"כ לכן הטריחו וא"ל ונשאתני ממצרים. והבן: יח) ויקרא לבנו ליוסף וכו' שים נא ידך תחת ירכי ועשית וכו' ונ"ל דהמדרש הקשה אמאי לא קרא לראובן הבכור או יהודה המלך. ונ"ל עפי"ד כ"ק מחו' הגה"ק במעגלי צדק ז"ל לת' קו' המפורשים על פרש"י דלכן אמר אאע"ה שים נא ידך תחת ירכי היינו המילה שהיתה חביבה עליו שהי' מצוה ראשונה שנצטוה עלי' א"כ אמאי אמר יאע"ה שים נא ידך תחת ירכי הלא אצלו ל"ה מצוה הראשונה, וכ' לת' דהא דאמר שים וכו' היינו במקום הגיד הנשה אשר על הירך דחביבה עליו שהוא מצוה ראשונה שנצטוה עליו למד"א דגה"נ נוהג בב"נ ע"כ אמר לישבע בנקיטת חפץ של מצות גיה"נ ודפח"ח. והכה מבואר [לעיל פ' ויגש אות כ"ב] דלכאורה יקשה איך חל איסור גיה"נ לב"כ הא התוס' הקשו דאין איסור גיד חל על אבמה"ח ותי' הישיע"ק דחל במפרכסת דמותר לישראל א"כ איך חל לב"נ. וכ' לת' עפי"ד התוס' דהא דס"ל למד"א דגיה"נ נאסר לב"נ היינו בני יעקב והי' להם דין ישראל ומפרכסת מותר לכן חל גיה"נ עש"ה. והנה כ"ק חז"ל הי"מ פ' וישלח כ' דהשבטים אכלו אבמה"ח של עוף דסברו דיש להם דין ב"נ ושיטת הרמב"ם דב"כ אינו מצווה על אבמה"ח דעוף ויוסף שהביא הדיבה סבר דיש להם דין ישראל ונאסר להם ע"ש דפח"ח, ולפי"ז מתו' קו' המדרש דלכן לא קרא את ראובן או יהודה דהא הם סברו דיש להם דין ב"כ א"כ לא נאסר להם גיה"נ כלל, א"כ א"א להשבע בנק"ח של גיה"נ, ולכן קרא את יוסף דהוא ס"ל דיש להם דין ישראל א"כ גיה"נ נאסר להם ע"כ שפיר ישבע בנק"ח דגיה"נ, וזש"א ויקרא לבנו ליוסף ולא קרא לראובן או יהודה כי אמר שים נא ידך תחת ירכי לשבע בנק"ח גיה"נ שהוא מצוה ראשונה שנצטווה עליו ולפי"ד השבטים לא נצטוה עליו כלל. ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: יט) עי"ל לפי"ד כ"ק חז"ל הנ"ל דהשבטים סברו דיש להם דין ב"כ ויוסף סבר דדין ישראל יש להם, ונודע דברי הירושלמי דס"ל לר"י דנדר ושבועה אינו חל על ב"נ [ועי' במל"מ ה' מלכים פ' ה'] וזש"א ויקרא לבנו ליוסף דלכן קרא אותו ולא את ראובן או יהודה כי אמר שים כא ידך תחת ירכי ופרש"י והשבע ועל ראובן או שמעון ל"ה חל השבועה לפי שיטתם. כ) ויקרא וכו' ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים וכו' ונ"ל עפי"ד הספורנו דביקש שלא לקבור אותו אפילו לפי שעה, והנה מבואר לעיל אות י"ז] דאם ל"ה יאע"ה נקבר בא"י ל"ה יכול יוסף ג"כ להקבר בא"י אפילו עצמותיו בלבד א"כ החסד שיעשה יוסף עושה לעצמו ולא עבור אביו וגם אינו חסד של אמת בלא תשלום גמול דהא הרי הוא תשלום גמול כדי שיהי' עצמותיו נקברים בא"י אבל לזה הי' די אפילו אם הי' נקבר במצרים לפי שעה אפילו עד שיתעכל הבשר וליקח רק עצמותיו לא"י ולז"א ועשית עמדי חסד ואמת בלא תשלום גמול בזה שאל כא תקברני במצרים אפילו לפי שעה שיהי' בשרי ג"כ נקבר בא"י: כא) שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ובמדרש