בנין דוד א רסו

שצריך האדם לחשוב שאין לו בכל יום לחיות ולדרוש את ד' רק יומא חדא וממילא יבוא לדביקות השי"ת לעבדו עבודה תמה שיהי' נחשב יום לשכה יום לשנה דהעבודה של היום יהי' ראוי' לעבודה של שכה כנ"ל: יב) ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה וכו' שים נא ידך תחת ירכי וכו'. ונ"ל עפי"ד הנועמ"ג ז"ל לפ' הפ' ואברהם זקן וכו' שים כא ידך תחת ירכי ופרש"י שיטול בידו המילה דלכאורה יקשה הא אחז"ל כל האוחז באמה וכו' א"כ איך אמר שים כא ידך תחת ירכי. אמנם הד"נ עפי"ד הירושלמי הובא בתוס' דבתנופת מנחת סוטה מביא כהן זקן שאין לו עוד תאוה. וזש"א ואברהם זקן לכן אמר שים נא ידך תחת ירכי ע"ש ודפח"ח, וזש"א ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שכה א"כ כבר הי' זקן ואין לו עוד חמדה וליוסף ל"ה עוד שום תאוה לאחר שעמד בנסיון באשת פוטיפר כמבואר בסה"ק ולכן אמר שים נא ידך תחת ירכי: יג) ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ונ"ל עפי"ד חז"ל הובא ברש"י ויקרבו וכו' כל מקום שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו יצחק חי ק"פ ויעקב קמ"ז ע"ש. והנה בכתבי האר"י הק' ז"ל מבואר הטעם דלא חי יעקב כשנות אביו משום דשנות יעקב היו לכפר על צ"ח קללות שבמשנה תורה ומ"ט קללות שבתורת כהנים שהם קמ"ז והנה זקיני הג' ז"ל בעיר דוד הקשה הא מבואר ברש"י [פ' פנחס] דצ"ח כבשים של מוספים מכפרים על צ"ת קללות, וכ' לת' דעכצ"ל כד' החסד לאברהם דהכבשים מצטרפים לחשבון תק"כ בהמות שמקריבין ישראל בכל שנה לתקן על התק"כ בהמות ששלח יעקב לעשו אבל שנות יעקב היו שפיר לכפר על הקללות אכן כ' לדחות דברי החסד לאברהם דמבואר בהקדמונים דלכן שלח יעקב לעשו תק"כ בהמות משום שעשו הוא הבכור ללידה וחייב אדם בכבוד אחיו הגדול א"כ יפה עשה יעקב וא"צ על זה שום תיקון ע"ש אמנם הד"נ לפי השיטות דאזלינן בתר מחשבה ולא בתר לידה א"כ יעקב הוא הבכור דהמחשבה הי' על יעקב משל לשפופרת כנודע ולא עשה יפה עם הדורון ששלח לעשו וצריכים הכבשים לכפר ע"ז ושנות יעקב לכפר על הקללות. ונודע דאי אזלינן בתר מחשבה א"כ יוסף הבכור דהמחשבה הי' על רחל ולא על לאה והנה במדרש הקשה מדוע לא קרא לראובן הבכור ולפי הנ"ל א"ש דהא אזלינן בתר המחשבה א"כ יוסף הוא הבכור ולפי"ז מובן הפ' ויקרבו ימי ישראל למות וראה דלא יחי' כשנות אביו רק קמ"ז שנים לכפר על הקמ"ז קללות והכבשים לכפר על הדורון דלא יפה עשה יען שיעקב הבכור ולא עשו דאזלינן בתר מחשבה וממילא גם יוסף הבכור ולכן ויקרא לבנו ליוסף דהוא הבכור ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: יד) והנה המפורשים כ' הטעם דחי יעקב קמ"ז שנים כדי שיהי' מכוונים שנותיו קמ"ז שנים כנגד קמ"ז מזמורים שבתהילים שעשה דהמע"ה כמבואר בירושלמי שבת פ' כל כתבי ובמדרש ועי' בבעה"ט דקמ"ז מזמורים הם נגד קמ"ז שנים של ואע"ה ועי' במעשה הרוקח ובברכת שמואל וביפ"מ מזה ולפי"ז י"ל דבר נכון בס"ד על הסמיכות הנ"ל ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב וכו' ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. דהנה אחז"ל שהי' פרים ורבים דהי' יולדות ו' בכרס אחד ועי' לעיל אות א' בשם האו"ת דהחשבון הוא דבנ"י נשתעבדו במצרים שעה של הקב"ה ויומו עם אשמורה הוא אלף שנה דיום הוא י"ב שעות ואשמורה ג' שעות ואם ט"ו שעות הם אלף שנה שעה הוא ס"ו שנים וח' חדשים וכיון שעבדו שעה של הקב"ה עבדו ס"ו שנה וח' שעות ע"כ הוצרכו לרבות ששה על אחד שבזה יושלם הת' שנה כי ו' פעמים ס"ו שכה והח"ח במכוון ת' שכה ודפח"ח וע"ש, והנה איתא במדרש דדהתע"ה נולד נפל ונתן לו אדה"ר שבעים שבה משנותיו כי הי' קצובים לו אלף שנים כיומו של הקב"ה שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות ולא חי אלא תתק"ל שנים. ולפי"ז א"ש הסמיכות ויפרו וירבו היינו ששה בכרס אחד ונשמע מזה דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים כנ"ל, א"כ הי' לו לאדה"ר לחיות אלף שנה ולא חי אלא תתק"ל שנים כי נתן ע' שנים לדהמע"ה שנולד נפל כנ"ל. וא"כ חיו יחי' דהמע"ה ויאמר קמ"ז מזמורים תהילים, ולז"א ויחי יעקב וכו' ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה כנגד מזמורי תהילים שיאמר דהמע"ה. ודו"ק וב"ה הדבר נחמד: טו) ויקרא לבנו ליוסף וכו' אל נא תקברני במצרים ושכבתי וכו' וכ"ל עפי"ד הספורנו הא דאמר יאע"ה אל תקברני במצרים אפילו לפי שעה ע"ש והטעם י"ל דכמו שלא רצה להקבר במצרים שסופה להיות עפרה כנים כמחז"ל כן לא רצה להקבר לפי שעה דהא קיימ"ל דמת קונה כדי תפיסתו א"כ יקחו עפר מצרים עמו ואיתא במדרש הובא בארץ חמדה דבכל מקום שהי' עפר מצרים נעשה עפרה כנים לכן לא רצה להקבר אפילו לפי שעה. אמנם לפי המבואר בנזיר [סה ע"א] דהא דמת קונה תפיסתו דוקא בשוכב אבל לא ביושב וזוקף עי' בברית שלום א"כ מדוע לא יקבר לפי שעה בזקיפה ולא בשכיבה ואז לא יקחו