בנין דוד א רסב

לפ' הפ' ושכבתי עם אבתי וכו' וקברתני בקברתם דהכה קיימ"ל דאין קוברין צדיק גמור אצל צדיק הקטן ממנו ויעקב הי' מובחר שבאבות א"כ איך אמר לקבור אותו אצל אבותיו, אמנם הד"נ דהא איתא במדרש ושכבתי עם אבתי אמר הקב"ה חייך אתה שוכב ואין אתה מת כמחז"ל יעקב אבינו לא מת א"כ כיון דיאע"ה לא מת ושאר האבות מתו וכבר אחז"ל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם נמצא דיעקב יהי' שוה להאבות כי הם מתו ונתגדלו והוא חי ועומד במעמד אחד וזש"א ושכבתי עם אבתי רצ"ל שכיבה בעלמא ולא מיתה כנ"ל וממילא יכול להיות וקברתני בקברתם עכ"ד דפח"ח. והנה בפני דוד מהחיד"א ז"ל כ' לפ' הפ' ויאמר יוסף וכו' אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך עפי"ד האלשיך הק' ז"ל בביאור, מחז"ל יעקב אבינו לא מת דהי' לו ב' נשמות יעקב וישראל וכשנזכר מיתה לא נזכר אלא ישראל דכ' ויקרבו ימי ישראל למות כי נשמת יעקב נשארה בו והמיתה הי' שנשמת ישראל נסתלק עכדה"ק, והנה אם הי' מת יוסף הי' יעקב הולך לגיהנם כמחז"ל ודאי הי' מת כשמת יעקב גם כן אבל עתה נשארה כשמת יעקב, וזש"א אמותה הפעם וכו' כי עודך חי דימות רק פעם אחת ר"ל נשמת ישראל ולא ימות ב' מיתת שנשמת יעקב לא יסתלק ע"ש וזש"א ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד שלא יכנוס עמו לקבורה דיעקב יהי' נקבר במערת המכפלה דיעקב לא מת כדברי ז' הגאון הר"ר העשיל ז"ל הנ"ל, א"כ כיון שנשאר נשמת יעקב ולא ימות רק נשמת ישראל ולא ימות ב' מיתות רק מיתה אחת לזה ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם דרק פעם אחת אמות דהיינו נשמת ישראל ולא נשמת יעקב דיעקב לא מת. ודו"ק וב"ה הדבר נחמד: עג) מסורה ושמתם שרי מקנה על אשר לי ושמתם בארון. וכ"ל דהאגדה מספרת כאשר בא זקיני מאוה"ג הרמ"א ז"ל לק"ק קראקא לקבל הרבנות ויבא על העגלה ועם רב הלכו אחריו לכבודו כנהוג, ואמר כי נדמה לו שהעגלה הוא הארון והעם ההולכים אחריו הם המלווים אותו ולכן לא עלה בלבו שום גבהות עכדה"ק, וזש"א ושמתם שרי וכו' שתעשו שרים לאנשים כאלו אשר נדמה להם ושמתם בארון כמי שהמה מונחים בארון שלא יהי' להם גבהות אם יעלו לגדולה להיות שרים: עג) עי"ל דאמרינן ברכות [כ"ז ע"ב] כשרצו למנות את ראב"ע לנשיא אמרה לי' דביתהו דילמא מעברין לך א"ל לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר לתבר ע"ש, וכ' המפורשים דה"ט דלא חש שמא יעברו אותו דהא אחז"ל מנחות [צ"ט ע"א] ושמתם בארון מלמד דלוחות ושברי לוחות מונחים בארון מכאן לת"ח ששכח תלמודו שאין נוהגין בו מנהג בזיון א"כ כמו כן כשהי' פ"א נשיא חייבים בכבודו, וזש"א ושמתם שרי מקנה וכו' ושלא יאמרו דילמא יעברו אותנו, ע"ז אמר ושמתם בארון דנשמע דאם היו פ"א שרים שוב חייבים בכבודן. והבן: עה) ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם וכו' במיטב הארץ בארץ רעמסס ופרש"י מארץ גושן הוא, ונ"ל דרבינו בחיי ז"ל כ' דלכן רצו יעקב ובניו לדור בגושן ולא במצרים מפני שהיו רב בניו של יאע"ה הגונים ונכבדים כל אחד לפני מלכים יתיצב ואם הי' דרים במצרים ממש אשר שם המלכות יעשו מהם גזברים ושלטונים ולא באלה הי' חפצים לכן היו בגושן ע"ש, א"כ הגם כי לפני אנשים אחרים ל"ה טוב לדור בגושן אלא במצרים להיות שלטונים אבל ליעקב ובניו הי' טוב רק בארץ גושן. וזש"א ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם וכו' במיטב הארץ בארץ רעמסס הוא גושן דלהם הי' גושן מיטב הארץ אבל לפני אנשים אחרים הי' יותר טוב לדור במצרים. והבן: עו) ויכלכל יוסף את אביו וכו' לתם לפי הטף ונ"ל דהנה אנו רואים אשר האב מוסר נפשו לפרנס את בניו ולעומת זה מעט מזעיר שכיח שהבנים יפרנסו את האב לעת זקנתו כדבעי והטעם ראיתי בשם הגה"ק מאסטו אווצא ז"ל שכל הדורות מאדה"ר עד סוף כל הדורות המה כשלשלת ארוכה וטבע האבות הוטבע בלב הבנים ואדה"ר שנברא מן האדמה ולא הי' לו אב ול"ה לו מדה למסור נפשו בעד אביו א"כ לא נשרשה אצלו מדה זאת לכן גם הדור הבא אחריו לא ירשו מדה זו, אבל בנים הי' לו לאדה"ר וריחם עליהם כרחם אב על בנים לכן נשרשה המדה אצלם וירשו גם דורות הבאים אחריו עד סוף כל הדורות עכ"ד דפח"ח, והודיענו הכ' שלא התנהג יוסף עם אביו כבן המתנהג עם אביו אלא כאב המתנהג עם בנו, וזש"א ויכלכל יוסף את אביו לחם לפי הטף רצ"ל כאלו הי' יעקב בנו כמו שמפרנס האב את בנו ולא כמו בן המפרנס לאב: עז) וילקט יוסף את כל הכסף וכו' בשבר אשר הם שוברים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה, וכ' הספורנו שרצ"ל שיוסף לא הורה היתר לעצמו ליקח מהכספים אלא הביא הכסף בית פרעה ונ"ל דנודע דברי נועם של הה"ק מזדיטשוב ז"ל שאמר לפ' דהנה איתא דעל המטבעות של מצרים הי' חקוק עליהם ע"ז וקיי"ל דנכרי יכול לבטל ע"ז ע"י