בנין דוד א רסא

אחד ואהבת את ד' א' בכל לבבך אפילו נוטל את לבבך כי ע"י הכבוד יתקדש ש"ש שיהי' דבריו נשמעים לדעת שד' אחד וצריכים למסור נפשם לכן ל"ה הכבוד מצוה הבב"ע. ודו"ק: סח) עיל"פ דלאחר שראה יאע"ה את גודל הכבוד שנעשה חשש שמא יתגאה ח"ו והנה אחז"ל דהעצה להנצל מיד היצה"ר לקרות את שמע או יזכיר לו יום המיתה דע"י הזכרת יום המיתה מפחד הגיהנם ינצל מהיצה"ר אבל יאע"ה דאחז"ל דהי' מובטח שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם א"כ ל"ה העצה לפניו להזכיר יום המיתה שלא יתגאה הא אדרבה ע"י הזכרת יום המיתה יכול להתגאות יותר כי הוא לא יראה פני גיהנם ע"כ הי' לו ההכרח לקרות את שמע [דל"ה לו העצה משכהו לביהמ"ד כמובן] והכה אם הי' יכול להנצל ע"י הזכרת יום המיתה שהוא במחשבה הי' יכול לקיים שניהם לנשק את יוסף ולהזכיר יום המיתה אבל כיון דל"ה לו רק העצה של ק"ש ל"ה יכול להפסיק לנשק את יוסף והנה המפורשים כ' לפ' ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי רצ"ל שלא אמות רק הפעם בעוה"ז ולא בעוה"ב שלא אראה פני גיהנם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי א"כ מובטח אכי שלא אראה פני גיהנם עכ"ד, וזש"א ויפל על צואריו דיוסף כפל אבל יעקב לא כפל על צוארי יוסף ולא נשקו שהי' קורא את שמע להנצל מהיצה"ר שלא יבוא לגיאות כנ"ל, ושלא יקשה ליוסף הא הי' יכול להנצל ע"י הזכרת יום המיתה והי' יכול לנשק אותו ג"כ, לזה ויאמר ישראל אל יוסף אמיתה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי דמובטח אני שלא אראה פני גיהנם כנ"ל, אם כן אין לי עצה של הזכרת יום המיתה אלא העצה של קריאת שמע כנ"ל. והבן: סט) עוי"ל עפי"ד הה"ק מזידטשוב ז"ל דלכן אצל ואהבת את ד' אלקיך כ' ובכל מאדך ואצל ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם לא כ' ובכל מאדכם, דנודע דאהבה היא בחינת בן ויראה היא בחינת עבד לכן כ' ואהבת וכו' ובכל מאדך דהממון הוא שלו אבל גבי ולעבדו שהוא בבחינת עבד דקיימ"ל מה שקנה עבד קנה רבו א"כ הממון של הקב"ה ולא של האדם לכן לא כ' ובכל מאדכם ודפח"ח, והכה אחז"ל אם עושין רצונו ש"מ נקראין בנים ואם לאו עבדים לכן קודם שראה את יוסף וסבר שמת ויראה פני גהינם והוא בבחינת עבד ע"כ ל"ה יכול לקרות את שמע על נכון לומר בכל מאדך דהא מה שקנה עבד קנה רבו, אבל לאחר שראה שיוסף חי ולא יראה פני גיהנם דהי' עושה רצונו של מקום והוא בבחינת בן והממון שלו לכן קרא ק"ש שיכול לומר על נכון ובכל מאודך. ודו"ק: ע) וירא אליו ויפול על צואריו וברש"י אבל יעקב לא כפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהי' קורא את שמע וצ"ב, ונ"ל עפי"ד השל"ה הק' ז"ל על הפ' וימאן להתנחם כי השם הוי' יש לו י"ב צירופים ועם הקב"ה הכולל הם מנין אחד לדעת כי ד' אלקינו ד' אחד כן הי' יעקב דומה להקב"ה למטה הוא עם י"ב בניו הצדיקים כמנין אחד וכמו שהקב"ה אין רע במגוריו כן יעקב מטתו שלימה בלי שום סיג לכן כאשר ראה שיוסף נאבד ולא ידע אם הוא חי ואפילו אם חי שמא נטמע בין העכו"ם חשב יעקב שמא בהסתר בנין של מטה המספר אחד נסתר גם בנין של מעלה המספר אחד לכן וימאן להתנחם עכדה"ק והנה האלשיך הק' ז"ל כ' דלכן כ' וירא אליו להודיע צדקתו של יוסף שלא ברח מלפני אביו כדרך הרשעים שמתפחדים ובושים מהצדיק מפני מעשיהם כי הכרת פניהם ענתה בם אבל יוסף הצדיק עומד בצדקו ולכן לא נתירא מפני אביו ואדרבה בצדקתו קרב את עצמו וז"ש וירא אליו ודפח"ח, ולפי"ז מובן דרז"ל דכאשר ראה יעקב שיוסף חי וגם ראה כי וירא אליו ויפול על צואריו דעדיין עומר בצדקו א"כ מטתו שלימה והוא עם בניו המה מספר אחד וגם בבנין של מעלה לא נסתר המספר אחד ע"כ קרא את שמע לאמר ד' אלקינו ד' אחד. והבן ונכון הוא: עא) עי"ל עפי"מ שכתבו הסה"ק לפ' הפ' שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד רצ"ל שד' הוא מדה"ר ואלקינו הוא מדה"ד ובאמת אינם שנים רק אחד כי גם מדה"ד הוא מלא רחמים, וזש"א שמע ישראל ד' מדה"ר אלקינו מדה"ד ד' אחד כולם רחמים עכ"ד והענין של יוסף מתחלה הי' נדמה שהוא מצד מדה"ד אבל אח"כ נתברר לכל שהי' רק מצד מדה"ר, ולזה כאשר ראה יאע"ה את יוסף קרא את שמע לומר שמע ישראל שתדעו ד' מדה"ר אלקינו מדה"ד ד' אחד הכל הוא רחמים וחסדים מהשי"ת: עב) ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, ונ"ל דהנה איתא בילקוט ויבך על צואריו עוד שלא יכנס עמו לקבורה כמש"כ ויבך אצל יעקב שרחל אינה נכנסת עמו לקבורה, והנה אם ל"ה יאע"ה נקבר במערת המכפלה הי' יכול יוסף להקבר אצל יעקב אבל כיון דיעקב יהי' נקבר במערת המכפלה א"א שיהי' יוסף נקבר עמו שם כנודע, והנה זקיני הגאון הרבי ר' העשיל ז"ל בחנוכת התורה כ'