בנין דוד א רס

הוא כשא את האחיות בחו"ל בארם כהריים ובארם צובא, אמנם הד"כ לר"מ דס"ל בע"ז [כ' ע"ב] דמשכירין להם בתים ולא שדות ופריך הש"ס מש"כ ומשני דסבר ר' מאיר כיבוש יחיד שמי' כיבוש ע"ש, א"כ שפיר י"ל דברי הרמב"ן ז"ל ולכן אמר יעקב שחטא בב' אחיות דהא ארם כהריים וא"צ המה א"י כיון דכבש אותם דהמע"ה דכיבוש יחיד שמי' כיבוש [עי' לעיל פ' וישלח אות כ"ה] והכה ז' המהרש"א ז"ל ב"ב קמ"ג ע"ב] הביא הדם המדרש וז"ל מדכ' ובני לשון רבים כי חושים השלים המנין של ע' כפש שהי' כחשב לשנים על שם שהי' כעשה מרובה באוכלוסין עכ"ל וכ' באבני שהם ובמפורשים דכ"ז אי נימא דיוכבר לא השלימה דלא שימש ליי כלל בשני רעבון א"כ חסר אחד למנין שבעים עכצ"ל דבני דן חושים נחשב לשנים אבל למר"א דיוכבד השלימה א"צ לדחוק דבני דן כחשב לשנים ע"ש, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ובני דן חושים בתורתו של ר' מאיר כ' ובן דן חושים. דכיון דס"ל דכיבוש יחיד שמי' כיבוש הרי אר"כ ואר"צ בכלל א"י א"כ י"ל כדברי הרמב"ן ז"ל דבחו"ל לא שמרו האבות את התורה ולכן לא שימש יוסף אבל לוי שהי' בא"י הי' חייב לשמש וא"כ אמרינן דהורתה של יוכבד היתה בא"י והיא השלימה למספר שבעים ואצ"ל דבני דן כחשב לשנים ולכן לא הי' ובני דן אלא ובן דן חושים דלא כחשב אלא לאחד ויוכבד השלימה. ודו"ק והדבר נכון בס"ד: סה) עיל"ם המדרש הנ"ל עפי"ד המדרש הנ"ל דלכן כ' ובני דן חושים לשון רבים דנחשב לשנים להשלים מנין שבעים דבכללן אתה מיצא שבעים ובפרטן חסר א', אמנם לפי"ד הש"ס שלנו שם בב"ב דמשכי לה דתאומה היתה עם דינה והיא השלימה למבין שבעים א"כ א"צ לדחוק דבני דן חושים לשנים יחשב, והכה הש"ס יליף לה מדכ' ואת דינה בתה ופרש"י דאת לרבות שנולדה תאומה עם דינה ע"ש והכה איתא בירושלמי יבמות (פ' י"א ה"ב] נכרי אחותו בין מאב בין מאם יוציא דברי ר' מאיר דכ' ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו ופי' בפני משה שם דר' מאיר דריש את לרבות ע"ש, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל בתורתו של ר' מאיר דס"ל דאת לרבות א"כ אמרינן דתאותה כולדה עם דינה והשלימה לשבעים וא"צ לדחוק דבני דן חושים לשנים יחשב להשלים השבעים, לכן הי' כתוב ובן דן חושים דל"ה כחשב אלא לאחד. והבן וב"ה הדבר כחחד: סו) ויפל על צואריו וכו' ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי, ונ"ל דהנה ז' הטו"ז ז"ל סי' סלו סק"א הקשה על דברי רבותינו שאמרו דיעקב לא כפל על צוארי יוסף ולא כשקו שהי' קורא את שמע למה לא הפסיק משום כבוד מלכות דהא באמצע פרק שואל מפני היראה ע"ש. וכ"ל עפי"מ דאיתא בסה"ק הובא בייטב לב לכ"ק חו"ז הגה"ק ז"ל לפ' אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי כי יאע"ה קרא ק"ש ושמ"ע ואח"כ כפילת אפים וענין כפ"א הוא שמוסר עצמו למיתה ואיתא בש"ע דאין ליפול על פניו רק במקום שיש ס"ת ויוסף הצדיק הי' כחשב אצלו כס"ת וזש"א אמותה הפעם דייקא אחרי ראותי את פניך כי עודך תי בחי' יסוד צדיק הנקרא חי טכדהיק ועי' מזה בעבודת ישראל ז"ל, ולפי"ז מתורץ קו' הטו"ז הכיל דל"ש לומר כאן דהי' כו להפסיק מפני הכבוד דהא קרא את שמע ותיכף התפלל ש"ע ונפ"א א"כ נתגלה כבודו של יוסף דחשוב אצלו כס"ת, וזש"א ויפול על צואריו ואמרז"ל דיעקב לא כפל ולא כשקו ושלא יקשה ליוסף קו' הטו"ז הכ"ל, לזה ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי דחשוב אצלי כס"ת א"כ ל"ה מהצורך להפסיק דנתגלה כבודיך ע"י הכפ"א. והבן: סז) עי"ל דאיתא במדרש ויאסר יוסף מרכבתו א"ר יודן שני בני אדם ראו כבוד שלא ראה ברי' מעולם יתרו וכו' וכן יעקב מי ראה ליוסף יוצא לקראת אביו והוא אינו יוצא מי ראה לזקני פרעה יוצאין והוא אינו יוצא וכו' לקיים מש"כ ונגד זקכיו כבוד ע"ש, והכה בספר הקנה הקשה וז"ל קושיא מאי תועלת יש במצות קימה והידור הא אין זה אלא מצוה הבב"ע ואסור דמאחר שרואה אדם זה שעומדין מלפניו מתגאה והקב"ה הוא גאה על הגאים ומעבירין אותו בשביל זה מן העולם, וא"כ המהדר פני זקן גורם לזה ואין לך מצהבב"ע גדולה מזו עכ"ל, אמנם י"ל עפיד"ק של כ"ק דו"ז אדמו"ר הגה"ק משינאווא זיל שאמר לפ' מה שאומרים בליל ש"ק וכהי' מכובדים וכו' כי אתה מלך הכבוד כי לך כאה כי לך יאה רצ"ל שאין כונתינו להיות מכובדים להכאת עצמינו רק בכדי שיהי' בזה כבוד שמים שישמעו לדברינו לדעת שר' אלקינו הוא אחד וצריכים למסור כפשינו כמ"ש ואהבת את די א' בכל לבבך וכו' אפילו כוטל את לבבך וזהו כי לך כאה כי לך יאה זאת שנהי' מכובדים שעי"ז יתקדש שם שמים לדעת כי ד' אלקינו ד' אחד ודפח"ח ולפי"ז מתורץ קו' הספר הקנה הנ"ל דהוה מצהבב"ע דז"א דהכבוד הוא לקדש ש"ש כנ"ל, ולזה כאשר ראה יאע"ה כל הכבוד הנעשה לו ושלא יקשה הא הוה מצוה הבב"ע לכן קרא ק"ש ואחר שמע ישראל ד' אלקינו ד'