בנין דוד א כו

האדם דטוב שלא נברא ודפח"ח, ונודע דברי השלה"ק ז"ל דאם הי' נברא העולם במדה"ד הי' עונש גם על המחשבה רעה וכבר הבאתי דברי השמנה לחמו דא"כ דטוב שנברא ליכא למיטעות שהיצ"ה הי' שותף למעשה בראשית דאינו רוצה בתיקון העולם ולפי"ז מובן דברי המדרש בראשית וכו' דאחז"ל דמתחלה עלה לפני הקב"ה לברוא במדה"ד אבל ראה שאין העולם מתקיים שתפה למדה"ר. א"כ מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה א"כ רבו המצות עשין דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה, ואמר כן טוב שנברא א"כ ליכא למטעות דהיצ"ה הי' שותף, לכן אמרו חז"ל במדרש הדד"כ כי אתה א' לבדך כי אתה לבדך בראת את העולם והבן: ל) עויל"מ המדרש הנ"ל דאיתא במדרש אותיות דר"ע דהקב"ה ברא את העולם בבי"ת ולא באל"ף, ואמר להאל"ף מדוע אתה שותק והשיבה דהבי"ת הוא מנין מרובה ואני מנין אחד וראיתי לש"ב הגאון השו"מ ז"ל בדב"ש הכונה עפי"ד המורה דמשו"ה עשה השי"ת שני כרובים ולא אחד, לרמז על הרבוי לדעת שאינם אלקית שאין אלקי' אלא יחיד ומיוחד שהוא לבדו ברא את העולם ע"ש. ולכן השיבה האל"ף דנכון להתחיל תוה"ק בבריאת העולם בבי"ת ולא באל"ף לרמז על הרבוי שאין אלקית דאין אלקים אלא אחד המיוחד הקב"ה שהוא ברא את העולם ע"ש. ולפי"ז מובן המד' בראשית ברא וכו' הדד"כ כי גדול אתה וכו' אתה א' לבדך בראת את העולם היינו דמשו"ה כתיב בראשית ולא התחיל באל"ף לרמז שאין יחד אלא הקב"ה והוא לבדו ברא את העולם והבן: לח) עויל"פ עפי"ד הש"ס ר"ה [ל"ב] בראשי' כמי מאמר הוא דכתיב בדבר ד' שמים נעשו והקשו המפורשים א"כ למה נאמר ויאמר וכתבו לתרץ עפי"ד הש"ס חגיגה [י"ד ע"א] דמכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נברא מלאך ואיתא במדרש דביום א' לא נברא שום מלאך שלא יאמרו שהי' ח"ו שותף למעשה בראשית ע"ש. לכן לא כאמר ויאמר כמו באינך טי"ת מאמרות דבכל אחד מהם נברא מלאך ובאמירה ראשונה לא נברא מלאך, לכן כאמר בראשית ולא כאמר ויאמר עכ"ד. ולפי"ז מובן המדרש בראשית הדד"כ כי גדול אתה וכו' אתה לבדך בראת את העולם היינו מדכתיב בראשית ולא ויאמר ועכצ"ל כנ"ל דלא נברא מלאך ביום הראשון, א"כ א"א לומר שהי' שותף למעשה בראשית אלא השי"ת בעצמו ברא העולם והבן: לט) ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע וכו' ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, ונ"ל דכ' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ואחז"ל לתנאי הראשון שהתנה הקב"ה עם הים בעת בריאת עולם שיהי' נקרע לפני ישראל, ובכזה"ק הקשה למה הי' מהצורך להתנות עם הים הלא הי' די לומר להים בשעתו שיקרע לפני ישראל, וכ' לתרץ דבכל הנסים לא הי' שני הפכים בנושא אחד אלא או כלו דין או כלו רחמים, לא כן בקרי"ס שהי' שני הפכים בנושא אחד מחצית רחמים ומחצית דין, כי ישראל ומצרים הי' שניהם בפ"א בים ועל המצרים הי' מדה"ד ועל ישראל הי' מדה"ר וזה הי' קשה לפני הקב"ה מחמת צעקת המקטריגים לעשות שני הפכים בנושא אחד, לכן הי' מהצורך להתנאי שהתנה השי"ת עם הים בעת שנברא והנה בבאמ"ח ז"ל הקשה היכן מצינו התנאי שהתנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני בנ"י שילכו בתוך הים ביבשה וכ' לתרץ דלכאורה יש לדקדק דכ' ויאמר א' יקוו המים וכו' אל מקום אחד ותראה היבשה, הא ממילא מובן שאם יקוו המים מכל העולם אל מקום אחד, ממילא במק"א יהי' יבשה, אלא הכוונה הוא על התנאי שהתנה הקב"ה עם הים. וזש"א הכתוב יקוו המים אל מקום אחד היינו שיהי' הים ועכ"ז ותראה היבשה היינו בתוך הים לעת הצורך שיקרע לפני ישראל יהי' יבשה בתוך הים, וזהו התנאי שהתנה הקב"ה [ועי' בבעה"ט ע"ש] עכ"ד. והכה מבואר בזוה"ק דמים העליונים הם זכרים מצד מדה"ר ומים התחתונים הם נקיבות מצד מדה"ד, ומתחילה הי' אחדות וחיבור ביניהם להשתמש ביחד מדה"ד ומדה"ר ואח"כ כעשה הבדלה ביניהם כמש"נ ויבדל א' בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, היינו שלא יהי' שני הפכים בנושא אחד, אלא או כלו דין או כלו רחמים ועי' בכזה"ק ע"ש. ולפי"ז מובן ההמשך ויבדל א' וכו' היינו שנעשה הבדלה בין מדה"ד למדה"ר, א"כ יהי' קשה לפני הקב"ה בקי"ס לעשות שני הפכים בנושא א' והי' מהצורך להתנאי כד' הכזה"ק הנ"ל וזהו ויאמר א' יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, היינו שיהי' הים אבל תנאי התנה הקב"ה ותראה היבשה, היינו שיהא היבשה בתוך הים ודו"ק ונכון הוא: מ) ויאמר אלקים וכו' ותראה היבשה וכו' ויקרא א' ליבשה ארץ, ונ"ל ההמשך עפי"ד הבעה"ט ותראה היבשה מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שישתנו ותראה היבשה מלפני משה עכ"ל ומבו' בקדמונים ז"ל דמש"ה הי' צורך התנאי דבלא התנאי הי' טוען הים שקשיש ממשה שנברא בשלישי ומשה בששי וכל הקודם בבריאה חשוב יותר, והראי' מא"י מובחרת מכל הארצות שנבראת תחילה למד"א מאמצעיתה נברא העולם, וא"י הוא נקודה אמצעית עכ"ד, ונודע דברי