בנין דוד א רנח

נב) ובני יוסף וכו' כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה וכו' ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו, וכ"ל דהנה אחז"ל סנהדרין [ע"א ע"ב] פיזור לצדיקים רע להם ולעולם כנוס הנאה הם ולעולם ע"ש וכ' קדוש זקיני התב"ש ז"ל בר"ה [ט"ז ע"ב] הטעם דאחז"ל דעולם נידון אחר רובו ורשעים רובא נינהו כמבואר ביומא [לח ע"ב] לכן כנוס לצדיקים שהם קבועים ויושבים במקומן וכל קבוע כמחצה ע"מ דמי ואז הנאה להם ולעולם כמ"ש בקידושין אשרי לו שהכריע עצמו וכל העולם לזכות אבל פיזור לצדיקים ואינם קבועים הרי מכריעים הם כל העולם לחוב מחמת רוב הרשעים ודפח"ח ולפי"ז י"ל דלכן שלח יאע"ה את יהודה לפניו גשנה כי אם יסע גם יהודה עם יאע"ה וכל ב"ב ויהי' כל הכלל ישראל מפוזרים ולא יהי' שום קבוע א"כ יהי' נידון העולם אחר רוב רשעים לרעה לכן שלח את יהודה לפניו וכאשר יסע יעקב עם כל ב"ב יהי' יהודה יושב בביתו בגשנה ויהי' קבוע, אולם לכאורה הא גם יהודה הי' יכול לנסוע ביחד עם יאע"ה ואפ"ה יהי' קבוע דהא יוסף נשאר בביתו, אמנם הד"ב דהא ידע יעקב דגם יוסף יסע לקראתו א"כ לא יהי' שום קבוע דיעקב וב"ב ויוסף יהי' כלם מפוזרים באם הדרך לכן הי' ההכרח לשלוח את יהודה לפניו גשנה, וזש"א כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים א"כ נסעו כל כלל ישראל לכן ואת יהודה שלח לפניו גשנה שיהי' קבוע כי גם יוסף לא יהי' קבוע יען ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל וכו' א"כ יוסף ויעקב וכל ב"ב יהיו על הדרך ולא יהי' שום קבוע לכן הי' מוכרח לשלוח יהודה לפניו ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: נג) עי"ל דאיתא במדרש פ' ויקרא שדעת אוה"ע דישראל בטלים לגבם שהמה הרוב אבל המפורשים כ' לדחות דבריהם דהא בנ"י יושבים בביתם והוה קבוע ולזה שלח את יהודה לפניו כי יעקב עם כל ב"ב יהיו מפוזרים וכ"כ יוסף ולא יהי' קבוע, וזש"א כל הנפש וכו' שבעים ואת יהודה שלח לפניו גשנה וכו' יען ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת אביו גשנה דיעקב יהי' מפוזר על אם הדרך וכ"כ יוסף ולא יהי' קבוע ע"כ שלח את יהודה שיהי' קבוע כנ"ל והבן: נד) ובני יוסף אשר ילד לו במצרים נפש שנים כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים וכ"ק מוחז"ל בי"מ תמה דתיבת במצרים כמיותר, ונ"ל דאחז"ל ב"ב [קכג ע"א] בכללן אתה מוצא שבעים ובפרטן א"א מוצא אלא שבעים חסר אחת וכו' ומשני דיוכבד השלימה ע"ש והנה התוס' תענית [יא ע"ב] הקשו דכ' וליוסף ילד וכו' בטרם תבא שנת הרעב דאסור לשמש מטתו בשני רעבון הרי לוי שימש בשני רעבון דנולדה יוכבד בין החומות, וכ' הרא"ם לת' דלוי ל"ה לו עוד בת והי' לו לקיים מצות פו"ר, והקשה הב"י או"ת סי' תקע"ד הא יוסף ג"כ ל"ה לו אלא ב' בנים ובת לא הי' לו, וכ' בישיע"ק או"ת סי' ר"מ לת' עפי"ד הרמב"ן ז"ל דהאבות שמרו התורה רק בא"י ולא בחו"ל ולוי הי' בא"י אבל יוסף הי' במצרים שהוא חו"ל שלא שמר שם התורה ולא הי' חייב בפו"ר ע"כ לא שימש בשני רעבון ואע"פ שלא שמר התורה מ"מ לא שימש מפני הנימוס שלא לשמש בעת צרה ודפח"ח, וזש"א ובני יוסף אשר ילד לו במצרים בחו"ל ע"כ ל"ה מקיים מצות פו"ר לכן נפש שנים שלא הי' לו רק ב' בנים ולא בת, אבל אם לא הי' במצרים אלא בא"י הי' משמש משום מצות פו"ר, ולכן כל נפש לבית יעקב הבאה מצרים שבעים דיוכבד השלימה דהי' לו ללוי לשמש מטתו כיון שהי' בא"י. והבן: נה) ולפי"ז יל"פ הפ' [פ' שמות] ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף הי' במצרים, דלכן הי' שבעים נפש דיוכבד השלימה דשימש לוי בשני רעבון לקיים מצות פו"ר א"כ תקשה אמאי לא שימש יוסף כקו' הב"י ועכצ"ל כתירוץ הישיע"ק הנ"ל דלוי הי' בא"י ויוסף בחו"ל במצרים, וזש"א ויוסף הי' במצרים. ודו"ק ונכון בס"ד: נו) עי"ל דאחז"ל דהקב"ה השלים למנין שבעים וכ' כ"ק מוחז"ל בי"ת דה"ט שגלוי וידוע לפניו שאם לא כבש יוסף הצדיק מעיינו הי' מוליד עוד אחד כמו שהוליד אח"כ ושלא יחסר מנין השבטים ע"י צדקות יוסף השלים הקב"ה המנין ע"ש, וכ"ז נכון אי אמרינן דיפה עשה יוסף שלא שימש מטתו בשני רעבון אבל אם לא הי' הצדק עמו לא הי' הקב"ה משלים השבעים, והנה הב"י הקשה הא לא הי' מקיים עדיין מצות פו"ר שלא הי' לו בת א"כ למה לא שימש לקיים מצות פו"ר ותי' הישיע"ק דהי' בחו"ל ובחו"ל לא קיימו האבות את התורה ולא שימש מטתו אע"פ שלא שמר התורה במצרים דמפני הנימוס לא רצה לשמש בעת שהעולם בצער כנ"ל וזש"א ובכי יוסף אשר ילד לו במצרים שהוא חו"ל ול"ה מצווה על מצות פו"ר ע"כ לא הי' יותר רק נפש שנים א"כ כיון דהצדק הי' עם יוסף שכבש מעיינו לכן השלים הקב"ה למנין שבעים ולכן כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים והבן: נז) ולפי"ז יל"פ הפ' ויהי' כל נפש וכו' שבעים נפש ויוסף הי' במצרים, דכיון שהי' במצרים ל"ה מצווה על פו"ר ושפיר כבש מעיינו ולכן