בנין דוד א רנז

בני חי שעומד עדיין בצדקו שלא חטא באשת פוטיפר: מו) עי"ל עפימ"ש בקהלת משה לפ' הפ' לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי דהנה הפחות צריך להיות נכנע לפני הנכבד הדומם לפני החי החי לפני המדבר והגוף לפני הנשמה א"כ הנשמה צריכה להיות מושלת על הגוף ולא הגוף ימשול על הנשמה ויען כי אצל הרשעים נשתנה ההנהגה והגוף משל על הנשמה לכן הדומם מושל על החי ולזה אצל פרעה לא היו הסוסים מושכים הרכב רק הרכב הי' מושך הסוסים לים ולכן נטבעו, וזש"א לססתי ברכבי פרעה כמו שאצל פרעה הי' מושך הרכב הפחות את הסוסים הנכבדים מהם ולכן נטבעו, כן דמיתיך רעיתי הגוף הפחות מוליך את הנשמה ודפח"ח ולכן שלח יוסף עגלות ליעקב לרמז לו כי לכן באו העגלות למחוז חפצם שהסוסים הנכבדים מהרכב היו מושכים העגלות ולא משכו העגלות את הסוסים, וכ"כ הנשמה מושך את הגוף ולא הגוף את הנשמה, ולז"א וירא את העגלות ותחי רוח יעקב שלא חטא. והבן: מז) ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני ויאמר וכו' אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם והמפורשים תמהו למה קראו השי"ת כעת בשם יעקב, ונ"ל דהר"ן ז"ל כ' והובא בתולדות כי טבע כח הדמיון שאינו רואה בעתיד כי אם הטוב שהוא רואה כעת בעיניו משא"כ כת השכלי רואה את הנולד מה שיהי' בעקב היינו הסוף לכן כת השכלי נקרא יעקב ע"ש שרואה רק את העקב של הדבר ולא ראשית הדבר וכח הדמיון נקרא עשו על שם הטוב העשוי ושכן לפניו מיד ואינו משגיח על העקב מה שיהי' בסוף ע"ש דבה"ק, והנה ירידת בנ"י למצרים הי' נראה לפי שעה לרעה אבל העקב הי' לטובה כאשר הבטיח השי"ת כי לגוי גדול אשימך שם, ולכן כאשר רצה השי"ת להגיד ליאע"ה שירד למצרים קרא אותו על שם יעקב שמורה שלא ישגיח על ההתחלה רק על העקב, וזש"א ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני ושלא יקשה לך מדוע קראו השי"ת כעת בשם יעקב, ולז"א אל תירא מרדה מצרימה הגם כי לפי שעה מכח הדמיון שאינו רואה העתיד הוא ענין רעה הירידה למצרים אבל הלא שמך מורה על העקב כח השכלי והעקב יהי' כי לגוי גדול אשימך שם: מח) ולפי"ז יל"פ הפ' ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ופרש"י ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים שלא יזכר שמו על מחלוקתם, דנודע דברי האר"י הק' ז"ל דס"ת של צדיק כתמר יפרח המה אותיות קרח דאע"ג שכעת לא עלתה לו שיהי' הלכה כמותו אבל לעתיד לבא יהי' הלכה כמותו והי' לו לעון כי לא הי' צריך לו לעשות מחלוקה עבור כח הדמיון לראות את הטוב מה שהוא לפניו כי הי' לו להביט על העקב כי בסוף יהי' הלכה כמותו כי הלא הוא מבני בניו של יעקב שמורה שמו לראות את העקב וא"כ כיון שלא השגיח קרח על שם יעקב המורה לראות העקב מהראוי ג"כ שלא יזכר שמו של יעקב עליו, וזש"א ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים שלא יזכר שמו על מחלוקתם כי אין מהראוי להזכיר שם יעקב על מחלוקה כיון שנשכח מקרח שם יעקב דאל"כ לא הי' נכנס למחלוקה והבן: מט) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ופרש"י ואנכי אעלך הבטיחו להיות נקבר בארץ וצ"ב ונ"ל דהשל"ה הק' ז"ל הקשה איך נקבר יאע"ה בא"י הא כתיב ולא תטמא ארצי דקאי על מת שמת בחו"ל שלא ישאו אותו לא"י והא יאע"ה מת בחו"ל, וכ' לת' דשאני יעקב שהשכינה הי' במצרים עמו ומת בנשיקה ולא ע"י מלאך המות ולא הי' בו טומאה כי הטומאה בא ע"י מה"מ עכדה"ק וזש"א אנכי ארד עמך מצרימה א"כ ימות בנשיקה ולזה ואנכי אעלך וברש"י הבטיחו להיות נקבר בארץ ול"ש ולא תטמא ארצי כיון שהשכינה עמו כנ"ל: נ) ולפי"ז יל"פ המדרש ויקח משה את עצמות יוסף חכם לב יקח מצות שכל ישראל עסקו בביזת מצרים ומשה עסק בעצמות יוסף. דהנה הא דעסקו בנ"י בביזת מצרים אע"ג דהקב"ה אמר שיהי' ד' מאות שכה במצרים ואח"כ יצאו ברכוש והרי הם יצאו מקודם, עכצ"ל דהשכינה השלימה הד' מאות שכה ולראי' דהיתה שם השכינה מדלקח תשה רבינו את העצמות כיון שמת בנשיקה לא נטמא כנ"ל, דאם לא הי' השכינה במצרים הי' אסור להעלות העצמות לא"י שלא יטמא הארץ וזש"א שכל ישראל עסקו בביזת מצרים יען כי משה עסק בעצמות יוסף דעכצ"ל שהשכינה היתה שם א"כ הרי השלימה לד' מאות שנה ומגיע להם הרכוש, והבן: נא) עי"ל דידעו האבות שגלות מצרים יהי' רד"ו שנה ואיכא ב' טעמים שלא יהי' גלות מצרים ד' מאות שנה א) שהגלות מתחיל משנולד יצחק ואע"ג דאמר הקב"ה שיהיו בארץ לא להם גם ארץ כנען הוא ארץ לא להם דא"י אינה מוחזקת לנו מאבותינו, ב) די"ל דא"י מוחזקת והשכינה הק' משלמת הד' מאות שנה. וזש"א אנכי ארד עמך מצרימה א"כ י"ל דהשכינה השלימה וא"י מוחזקת מאבותינו ונקראת א"י ולז"א ואנכי אעלך הבטיחו להיות נקבר בארץ שיש לארץ כנען דין א"י, והבן: