בנין דוד א רנו

דיבר יוסף כהוגן לפני אביו שאחיו אוכלין אבחה"ת דמפרכסת אסור להם ולא יפה עשו השבטים שמכרו אותו ולז"א אל תרגזו בדרך וברש"י שהי' דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתוכח זע"ז ולומר על ידך נמכר אתה ספרת לשה"ר עליו וגרמת לכו לשנאתו דלא יפה עשו בהמכירה. ודו"ק: לט) עי"ל באופן הנ"ל עפ"י דברינו לעיל [פ' מקץ אות נ"ד] ששחטו בכל שבת בן פקועה דמותר לישראל ולב"נ אסור א"כ לא יפה עשו השבטים במכירתו ע"ש, לכן אמר להם שלא יריבו בענין מכירתו כנ"ל באות הקדום: מ) עיל"פ ולבנימן נתן שלש מאות כסף וכו' ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך ופרש"י אל תפסעו פסיעה גסה דמבואר באות הקדום דמזה שנתן שלש מאות כסף ולא יותר כשמע ששמרו האבות את השבת כנ"ל, והנה המפורשים הקשו למה הוצרך יוסף לומר להם אל תפסיעו פסיעה גסה הא אתחז"ל דפסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם ות' דהא אחז"ל דמהדר לי' בקידושא ואבדלתא לכן חשש יוסף שיפסיעו פסיעה גסה דהא שמרו את השבת לעשות קידושא ואבדלתא ג"כ א"כ יוחזר להם מאור עיניהם ע"כ הזהיר אותם שאעפ"כ לא יפסיעו פסיעה גסה עי' בעדות ביהוסף מזה וזש"א ולבנימן נתן שלש מאות כסף דשמרו את השבת כנ"ל, א"כ יעשו קידושא ואבדלתא ויש לחוש שיפסיעו פסיעה גסה כנ"ל ולכן אמר להם אל תרגזו בדרך אל תפסיעו פסיעה גסה. ודו"ק: מא) ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען, ונ"ל עפי"ד רש"י ז"ל שאמר להם שלא יריבו בדרך, וראיתי בשם ספר זכרון יצחק דלכן לא הזהיר להם שלא ירגזו גם בביתם כיון שהי' בא"י הי' מובטח שלא יריבו שם שלא יביאו עצמן לידי כעס דונתן ד' לך שם לב רגז [פ' כי תבא] בבבל כ' ולא בא"י עי' נדרים [כ"ב ע"א] ולז"א ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך ושלא תקשה לך מדוע לא אמר שלא יריבו גם בביתם, ולז"א ויעלו ממצרים א"כ הי' הדרך בחו"ל לכן הי' חושש שיריבו אבל לא הי' חושש שיריבו בביתם משום ויבואו ארץ כנען הוא א"י שלא יביאו שם עצמן לידי כעס: מב) ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך ויעלו ממצרים ונ"ל דהנה אחז"ל תענית [י' פ"ב] אל תרגזו בדרך שלא תתעסקו בדבר הלכה ופריך הש"ס והא אר"א שני ת"ח המהלכים בדרך ואין ביניהם ד"ת ראוים להשרף ע"ש, אמנם י"ל לפי"ד הרמב"ן ז"ל דהאבות לא שמרו את התורה אלא בא"י ולא בחו"ל א"כ א"ש דהא הדרך הי' בחו"ל ולא הי' עוסקים בתורה רק בא"י ולא בחו"ל. וזש"א ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך שלא תתעסקו בדבר הלנה כי הדרך הוא חו"ל שהרי ויעלו ממצרים א"כ הדרך הוא חו"ל ובחו"ל ל"ה עוסקים בתורה: מג) ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך ויעלו וכו' אל יעקב אביהם. ונ"ל דהנה ברבינו בחיי ז"ל פי' מש"א אל תרגזו אל תפחדו כמו שמעו עמים ירגזון, והנה נודע מש"א כ"ק מוח"ז הגה"ק מאוה"ג הדברי חיים ז"ל כי אם אחד נוסע לצדיק הדור צריך הצדיק לדעת מעת שפתח הנוסע פתח ביתי לשומרו מכל רע על הדרך עד בואו אליו עכדה"ק וזש"א ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך אל תפחדו כי ויעלו אל יעקב אביהם הצדיק והוא ישמור אותם מכל רע שלא יבא עליהם בהדרך: מד) ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכו' לא האמין להם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם וכו' ותחי רוח יעקב אביהם ויאמר רב עוד יוסף בני חי, וכ"ל עפי"ד האוה"ח הק' ז"ל דלא האמין להם שיוסף עמד במצרים בצדקתו ונקרא חי והנה כ' ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלקים לאדון לכל מצרים, ואמר קדוש ישראל מריזון ז"ל דהכוונה שאמר יוסף כי במצרים לא ידעו שהשי"ת הוא האדון והוא עשה שיהי' השי"ת אדון במצרים וזש"א שמני כמו ושמתי את אלקים שיהי' לאדון לכל מצרים ודפח"ח, וזש"א ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי שהוא בצדקו ולא האמין להם. אבל כאשר וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם היינו כי שמני אלקים לאדון לכל מצרים כנ"ל, ותחי רות יעקב אביה ויאמר רב עוד יוסף בני חי שעומד בצדקו. ודו"ק: מה) ויגדו וכו' וירא את העגלות אשר שלח לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי ובמדרש עוד יוסף בני חי שלא חטא באשת פוטיפר, ונ"ל עפי"ד הכח"ק לפ' מש"א יוסף הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי וכו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת דאמחז"ל ב"ב [קס"ה ע"א] רובן בגזל ומיעוטן בעריות וא"כ איכא קו"ח השתא אממונא אינני חשוד אף שרוב העולם נכשלין בו מכש"כ איך אעשה עבירה אשר רוב העולם אין נכשלין בו וכ"כ בעולת חודש כ"ש, והנה בחולין [י"א ע"א] ילפינן רוב מעגלה ערופה, וזש"א וירא את העגלות לסימן שבפרשת עגלה ערופה פירש ממנו א"כ ידע דאזלינן בתר רוב ואיכא קו"ח הנ"ל לכן ותחי רוח יעקב אביהם ויאמר וכו' עוד יוסף