בנין דוד א רנה

אל, והנה איתא במדרש פ' נשא דלכן הי' שש עגלת צב כנגד ששה אמהות שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה דהשפחות היו ג"כ נשי יעקב, ולפי"ז מובן המדרש וורא את העגלות ראה עגלת צב שיביאו הנשיאים למשכן כד"א שש עגלת צב א"כ כשמע דגם השפחות המה בכלל אמהות נשי יעקב ובניהם בני יעקב א"כ נקרא יעקב אל ועכצ"ל הא דנענשה לאה דיצאנית היתה דיצירתה הי' ג"כ במעי לאה וכאמה כבתה א"כ עכצ"ל דיוסף נוצר ג"כ במעי רחל לכן ותחי רוח יעקב אביהם דראה דיוסף עומד בצדקתו שלא חטא באשת פוטיפר דאינו בן לאה ביצירה אלא בן רחל. והבן: לז) ולפי"ז א"ש המשך הפ' הנ"ל, דהנה אחז"ל מגילה [ט"ז ע"א] לכלם נתן לאיש חליפות שמלת ולבנימן שלש מאות כסף וחמש חליפת שמלת אפשר דבר שנצטער בו יעקב יכשל זרעו דבשביל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף ירדו למצרים ע"ש וז' המהרש"א ז"ל כ' לת' דבשלמא יעקב הי' אב לכלם בשוה לכן לא הי' לו לשנות אבל בנימין הי' ליוסף קרוב יותר דהי' אחיו גם מאמו והשבטים לא היו רק מאב ע"ש, וכ"ז נכון אי נימא דיוסף נוצר ג"כ ברחל ולא בלאה אבל א"כ דנוצר בלאה ונולד ברחל א"כ לא הי' בנימין שום קרוב יותר מאחיו דאחיו הי' אחים ליוסף מן האב ואחים מן האם ליצירה ובנימין הי' אח מאב ואח מאם בלידה בלבד, א"כ לא הי' לו ליוסף לשנות מבני לאה לבנימין, ולפי"ז מובן ההמשך ויתן להם יוסף עגלות ע"פ פרעה המה עגלת צב שיביאו הנשיאים למשכן כד"א שש עגלת צב ועכצ"ל דלכן הי' שש עגלות כנגד ששה אמהות דהשפחות המה ג"כ נשי יעקב ובניהם בני יעקב א"כ נקרא יעקב אל ועכצ"ל דלכן נענשה דינה דיצאנית היתה כלאה נמשל כאמה כבתה, א"כ יוסף בן רחל ביצירה ג"כ והרי הוא יותר קרוב לבנימין משאר אחיו דהוא אחיו מן האב ומהאם, ולז"א לכלם נתן לאיש חליפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חליפת שמלת יען כי הוא אחיו מן האב ומן האם. ודו"ק כי הדברים נחמדים בס"ד: לח) ולבנימן נתן שלש מאות כסף וכו' ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך ופרש"י שהי' דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתוכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר אתה ספרת לשין הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו עכ"ל, והקשו המפורשים הא יוסף דיבר עליהם לשה"ר שאוכלים אבמה"ח א"כ בצדק מכרו אותו. וכ"ל עפי"ד האו"ת ז"ל [אות י'] הטעם דנתן יוסף לבנימין שלש מאות כסף שהוא שלש מאות מעה עפמש"כ רש"י [פ' וישב] וישב ראובן ובמכירתו ל"ה שם שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו משמע דהשימוש של כל השבטים הי' שוה וכ"א שמש ביומו א"כ באותן כ"ב שנים של"ה יוסף אצל אביו ניתוסף חלק שימושו ביום המיוחד לו על שאר האחים וממילא שורת הדין שיוסף יפרע להם שכר עבודה ששמשו במקומו אמנם להשבטים אין טענה ע"ז דהם הי' הגורמים בדבר שמכרוהו ורק לבנימין של"ה במכירתו וממילא ניתוסף לו עבודה במקום יוסף זה רצה יוסף לפרוע לו וע"כ נתן לו שלש מאות מעה דכך עולה שכרו והחשבון בזה דהכה בפענח רזא [פ' בא] ובב"י או"ח [סי' ל"ב] דבשנה יש שלש מאות ימי חול חוץ מימי שבת ולזה מרמז השי"ן של התפילין ע"ש, וכיון שהם שמרו שבת א"כ אין לחשוב שכר עבודה של שנה רק משלש מאות ימים והשבטים היו י"ב ממילא הי' לכל אחד לשמש חמשה ועשרים ימות החול וא"כ כשנגלה יוסף מאביו כ"ב שנה יש לחשוב כ"ב פעמים כ"ה וזה כמו י"א פעמים חמשים וניתוסף לכל אחד מהשבטים שנשארו י"א חמשים יום. והנה במדרש [פס"א] דשכר עבודה דינר ליום ע"ש ודינר הוא שש מעה א"כ מכוון דשכר עבודה של חמשים יום ששמש בנימין את אביו עבור יוסף עולה שלש מאות מעה וע"כ נתן לו יוסף שלש מאות מעה בשכרו ולא לשאר השבטים ודפח"ח, א"כ מבואר מדנתן יוסף לבנימין רק שלש מאות כסף ולא יותר נשמע דשחתרו האבות את השבת, והנה הראשונים הקשו איך שמרו את השבת הא לחומרא הי' להם דין ב"נ וב"נ ששבת חייב מיתה וכ' לעיל [פ' מקץ אות פ"ט] לת' לשיטת דמפרכסת מותר רק לישראל ולא לב"נ דל"א מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור הי' להם ברירה לערב בשר מפרכסת עם בשר אחר בכל שבת ולברור הבשר מפרכסת משאר הבשר וממנ"פ יפה עשו דאם יש להם דין ישראל א"כ מפרכסת מותר ול"ה מלאכת איסור דהוה בורר אוכל מתוך אוכל ושבתו בשבת, ואם יש להם דין ב"נ אז מפרכסת אסור להם והוה בורר פסולת מתוך אוכל כיון דבורר האיסור והוה מלאכה וא"כ לא שבתו בשבת, ונודע דיוסף דיבר לאביו שאחיו אוכלין אבמה"ח היינו מפרכסת דאסור לב"כ ולחומרא יש להם דין ב"נ והשבטים סברו דגם לב"נ תותר מפרכסת דאמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור, א"כ א"נ דמפרכסת אסור לב"כ לא דיבר יוסף עליהם לשה"ר דהצדק הי' עמו אבל א"נ דמפרכסת שרי לב"נ אז דיבר עליהם לשה"ר. ולפי"ז א"ש ההמשך ולבנימן נתן שלש מאות כסף דנשמע מזה דשמרו את השבת א"כ עכצ"ל דמפרכסת אסור לב"כ כנ"ל א"כ