בנין דוד א רנד

עמדי ע"כ יכול הקב"ה למחול כדברי הי"מ הנ"ל, ושלא תקשה לך עוד דנימא כיון שנדחה נדחה ולז"א אני אמות ואחיה מחצתי ואני ארפא דנשמע מזה דיש תחיית המתים מה"ת כנ"ל, ובבע"ח גמור לכ"ע בע"ח אין נדחין ושלא תקשה לך עוד הלא רק הנשמה יעמוד לתחייה ולא הגוף א"כ שוב יקשה דנימא כיון דנדחה נדחה, ולז"א ואין מידי מציל וברש"י הפושעים בי רצ"ל דאין יכולים הפושעים להציל עצמם ביום הדין דהגוף יאמר שהנשמה חטאה והנשמה תאמר שהגוף חטא ואין מגיע להם עונש דהקב"ה מרכיב הגוף עם הנשמה יחד א"כ כש"כ שהקב"ה ירכיב יחד הנשמה עם הגוף לתחה"מ לקבלת שכר א"כ האדם הוא בע"ח גמור ולכן מועיל תשובה כנ"ל. ודו"ק היטב כי נחמד הוא בס"ד: לג) ולפי"ז יל"פ הפ' [תהלים קי"ט] רחמיך רבים ד' כמשפטיך חייני דהנה באלשיך הק' ז"ל כ' לפ' רחמיך רבים רצ"ל שמרובה מדה טובה ממדת פורענות כמחז"ל ע"ש, וזש"א רחמיך רבים שמרובה מדה טובה ממדת פורענות לכן כמשפטיך כמו לענין עונש אתה מחי' את הגוף להרכיב הגוף ונשמה יחד לענשו גם את הגוף כמ"כ חיני גם את הגוף להרכיב הגוף ונשחה יחד בתחיית המתים לקבלת שכר דהא מדה טובה מרובה ממדת פורענות: לד) ועתה אל תעצבו ונ"ל דנודע מאמר החכם העבר אין. והעתיד עדיין. וההוה כהרף עין. א"כ דאגה מנין. וזש"א ועתה שהעצה היעוצה מליפול בעצבות הוא לחשוב רק על עתה כי היסורין שעברו אין שהרי כבר עברו והעתיד עדיין יכול להיות טוב. א"כ אין לדאגות רק על עתה רגע חדא והרי הוא כהרף עין ואין כדאי להתעצב על רגע כי מיד יוכל להתהפך לטוב: לה) והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימן כי פי המדבר אליכם ופרש"י ז"ל והנה עיניכם ראות בכבודי כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש וצ"ב, ונ"ל דהנה המפורשים הקשו למה אמר להם שיהיו רואים בכבודו ולא חשש שמא יעורר שנית קנאתם עליו, ונ"ל עפי"ד קדוש זקני התב"ש ז"ל על מחז"ל סנהדרין [ל"ה ע"ב] אדם הראשון בלשון ארמי סיפר דאחז"ל חגיגה [ט"ז ע"ב] בג' דברים אדם דומה למלאכי השרת יש בו דעת קונו הולך בקומה זקופה מדבר בלשון הקודש ובג' דומה לבהמה אוכל ושותה פרה ורבה ומת כבהמה ומבואר הטעם במדרש שלא להטיל קנאה בין הנבראים דהאדם הוא ממוצע בין המלאכים והבהמה ואם יהי' בדבר אחד דומה יותר למלה"ש או לבהמה יהי' קנאה בין הנבראים וע"כ דומה בג' למה"ש ובג' לבהמה, וא"כ אדה"ר קודם שחטא ולא נגזר עליו מיתה הי' דומה לבהמה רק בב' דברים לכן הי' אסור לו לדבר בלשון הקודש רק בלשון ארמי שיהי' דומה למה"ש ג"כ רק בב' דברים וזש"א אדה"ר בלשון ארמי סיפר היינו קודם שחטא ודפח"ח ושפ"י [עי' לעיל פ' נח אות ע"ט] א"כ עי"ז שמותר לאדם לדבר בלשון הקודש יתעורר האדם שעתיד למות דאל"כ הי' אסור לו לדבר בלשה"ק כמו אדה"ר קודם החטא, ונודע מחז"ל דהעצה שלא יעלה קנאה בלב האדם על חבירו להזכיר יום המיתה וסופו לעפר ואז סר הקנאה ממנו וזש"א והכה עיניכם ראות ועיני אחי בנימן ופרש"י בכבודי וכדי שלא יהי' להם קנאה לזה אמר להם כי פי המדבר אליכם ופרש"י בלשון הקודש, וה"ט דמותר לאדם לדבר בלשה"ק יען שעומד למות כבהמה ע"כ לא יהי' להם קנאה. והבן ונחמד הוא בס"ד: לו) ויתן להם יוסף עגלות ע"פ פרעה וכו' לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת, וכ"ל ההמשך ונקדים לפ' המדרש [הובא במ"כ] וירא את העגלות ראה עגלת צב שיביאו הנשיאים למשכן כד"א שש עגלת צב מיד ותחי רוח יעקב אביהם דראה דיוסף עדיין עומד בצדקתו ולא חטא באשת פוטיפר, ונ"ל די"ל דכל המורא הי' ליעקב שמא חטא יוסף באשת פוטיפר כי לפי"ד התרגום יב"ע עה"כ ואחר ילדה בת שנתחלפו עוברין במעיהון שיוסף הי' במעי לאה ודינה במעי רחל ונתחלפו העוברין ונמצא דינה נוצרה מטיפת רחל ויוסף חטיפת לאה, ומבואר בנחלת בנימין [הובא לעיל פ' ויצא אות כ"ט ופ' וישב אות כ'] דהא דהבנים נגררים אחר האם הוא רק באמם שמחמת היצירה אבל לא באמם שנתגדלו רק בבטנה ע"ש וכיון דלאה יצאנית היתה להיות להוט אחר ביאה לכן חשש יאע"ה ג"כ על יוסף שיכשול באשת פוטיפר אבל אם הי' היצירה של יוסף במעי רחל לא הי' חושש כלל שמא יחטא יוסף, והנה איתא במדרש ב' טעמים דנענשה דינה בשכם א) שקרא יעקב עצמו אל ובאמת אינו אל ב') דיצאנית היתה כאמה כבתה א"כ לפי"ז עכצ"ל דיצירתה היתה ג"כ במעי לאה א"כ ה"ה יוסף הי' גם יצירתו במעי רחל ולא כדברי התרגום, והנה נודע דברי הקדמונים דלכן נקרא יעקב אל דמושל על י"ב בניו השבטים כמו שמושל הקב"ה על י"ב מזלות כי גם בני השפחות המה בניו ולא בכי השפחות כי גם המה נשי יעקב אבל א"כ דהמה עבדים ואינם בכלל בניו א"כ אינו מושל על י"ב בניו א"כ לא נקרא