בנין דוד א רנג

לי אשתי וז"ל כי יעקב לא לקח אשה מדעתו רק רחל וזה טעם ילדה לי אשתי כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני רק שנים ושמתי אהבתי בהם כאלו הם יחידים לי והשאר כבני הפלגשים הם עלי עכ"ל וכתבתי במק"א כי כוונת הרמב"ן ז"ל דהוה קדושי לאה כמו קדושי טעות [עי' לעיל פ' ויצא אות מב] לכן היתה רחל אשתו ובניה בניו א"כ מדאמרינן דסבר יאע"ה דקדושי לאה הוה ק"ט נשמע דס"ל דבהקדש וכ"כ בנדר ושבועה בעינן שיהי' פיו ולבו שוים דאי לא בעינן שיהי' פיו ולבו שוים אז גם ק"ט הוה קידושין והנה המפורשים הקשו איך אמר יהודה ישב כא עבדך תחת הנער והנער יעל עם אחיו הא אמר אם לא אביאנו הרי התחייב להביאו בעצמו ולא ע"י שליח, וכ' בס' כליל תפארת לת' דהא מבואר ברמב"ן ז"ל דיהודה התחייב עצמו בנדר ושבועה א"כ צריך להיות פיו ולבו שוים ולזה אמר יהודה כי רק באמירה אמרתי אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי דמשמע שמוטל עלי בעצמי להביאו אבל בלבי חשבתי אף שיחזור בעצמו או ע"י שליח ג"כ יהי' מקיום הנדר, ונודע דעת הרמב"ם ז"ל פ"ב משבועות הי"ב שבנדר נאמן לומר שבלבו כך הי' כוונתו. וזש"א כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי וכו' רצ"ל דרק האמירה היתה שאם לא אביאנו בעצמי וחטאתי אבל בלבי הי' כוונתי דאוכל להחזירו גם ע"י שליח ודפח"ח, ולפי"ז מובן המשך הפ' ויאמר עבדך אבי וכו' כי שנים ילדה לי אשתי א"כ כשמע מזה דבעינן פיו ולבו שוים כנ"ל, ולז"א כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי ני רק האמירה היתה שאביאני בעצמי אבל בלבי היתה כוונתי להחזירו ע"י שליח א"כ כיון דלא הי' פי ולבי שוים אוכל להחזירו גם ע"י שליח ולכן ועתה ישב כא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו דמועיל שליח ג"כ. ודו"ק ונחמד הוא בס"ד: ועתה ישב כא עבדך תחת הנער וכו' ולא יכול יוסף להתאפק וכו', וכ"ל עפימש"א הגאון מ' נתן פייטל ממאד ז"ל לפ' מש"א אסתר למרדכי וצומו עלי וכו' וגם אני ובערתי אצום כן. כי יעצה אסתר לקרב הישועה שלא יבקש כל אחד עבור עצמו רק עבור אחרים. וזש"א וצומו עלי שיהי' הצום לטובת זולתכם וגם אני ונערתי אצום כן בבחינה זו לא למענינו אלא למענכם ודפח"ח, וזש"א ועתה ישב נא עבדך תחת הנער שהי' צער אחרים גדול אצלו מצערו לכן בא תיכף הישועה ולא יכול יוסף להתאפק וכו': לא) ויאמר יוסף אל אחיו גשו כא אלי ויגשו ויאמר וכו' ועתה ואחז"ל במדרש אין ועתה אלא תשובה, וכ"ל דזקיני הגאון ז"ל בעיר דוד הביא בשם הרא"ש להקשות דאיך מועיל תשובה נימא כיון שנדחה נדחה לעולם, וכ' לת' דאפילו למד"א בע"ח כדאין היינו בהמה דל"ה בע"ח גמור דעומדת למות לא כן האדם אע"פ שימות הלא יעמוד לתחה"מ בכה"ג לכ"ע בע"ח אין נדחין, והנה איתא במדרש כשאמר יוסף לאחיו אני יוסף פרחה נשמתן ולאחר שאמר להם גשו נא אלי הוחזר להם נשמתן בתה"מ ויגשו, וזש"א לאחר שראו תחה"מ א"כ מועיל תשובה, לז"א ועתה אין ועתה אלא תשובה: לב) ולפי ד' הרא"ש הנ"ל יל"פ הפ' [פ' האזינו] ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמות ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל דהנה אחז"ל ועתה אין ועתה אלא תשובה, והכה אחז"ל פסחים [ס"ח ע"א] ת"ר אני אמות ואחי' יכול מיתה באחד וחיים באחד ת"ל מחצתי ואני ארפא מה מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן שיש תחיית המתים מה"ת ע"ש וברש"י ואין מידי מציל הפושעים בי והדקדוקים רבו, ונ"ל דהראשונים הק' אי מועיל תשובה הא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ונודע בזה דברי כ"ק מוחז"ל בי"מ דזהו במלך בו"ד דהפוגע בכבודו פוגע בכבוד מלכות אחרים שהם דומים לו והמה אינם מוחלין לו לא כן הקב"ה שהוא מלך יחיד ואין אלקים. אתו א"כ הפוגע בכבודו אינו פוגע ביתר המלכים רק בכבודו ע"כ הוא יכול למחול ע"ש דפח"ח, והנה מבואר לעיל דה"ט דמועיל תשו ה ול"א כיון דנדחה נדחה כיון שיעמוד לתחה"מ מקרי בע"ח גמור ובע"ח אין נדחין, אולם יש להעיר לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דתחה"מ יהי' רק לנפש שהיא הנשמה בלא הגוף א"כ שוב יקשה נימא כיון דנדחה נדחה דאי"ל כנ"ל דיעמוד לתחי' הא אנו דנין גם על הגוף והגוף לא יעמוד. אמנם באמת שיטת הראב"ד והרמב"ן וסייעתם שכולם כאחד ענו ואמרו שגם הגוף יעמוד לתחה"מ א"כ א"ש דמועיל תשובה, והנה במק"א הבאתי ראי' לדבריהם מדחז"ל סנהדרין [צ"א ע"א] דהגוף אומר שהנשמה חטאה והנשמה אומרת שהגוף חטא ע"כ דן הקב"ה שניהם כאחד כמשל דהרכיב חגר על הסומא ודן אותם כאחד ע"ש, והרי קיימ"ל דמדה טובה מרובה ממדת פורענות ואם לעונש הקב"ה מרכיבם יחד מכש"כ שהקב"ה ירכיבם יחד שיעמוד גם הגוף לתחה"מ לקבלת שכר, ולפי"ז מובן המשך הפ' ראו עתה ובמדרש שיראו לעשות תשובה דאין ועתה אלא תשובה ושלא יקשה לך הא מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול ולז"א כי אכי אבי הוא ואין אלקים