בנין דוד א רנב

בזוה"ק ע"ש, והנה בתפ"י כ' לפ' הא דאמר יהודה ויותר הוא לבדו לאמו דרצה בזה להצדיק את אחיו בנימין שצדיק הוא, דלכאורה יפלא על בנימין שיעשה כזאת שאחיו הגדולים יצאו למרחקים לבקש אוכל והוא ישב בביתו הלא כ' ואת וכו' לרבות אחיך הגדול, ולז"א ויותר הוא לבדו לאמו א"כ ל"ה אחיו מן האם ואינו חייב בכיבוד ודפח"ח, ולפי"ז א"ש המסורה ויותר יעקב לבדו וכו' וירא כי לא יכול לו יען דנקרא אל ועכצ"ל דיוסף הוא בן רחל גם ליצירה ואינו חייב בכיבוד אחיו הגדולים כדברי הזוה"ק כנ"ל, ולז"א ויותר הוא לבדו דלכן כשאר בנימין בביתו דאינו חייב בכיבוד אחיו מן האב ולא מן האם. ודו"ק וקצרתי והדבר נכון בס"ד: כד) ונפשו קשורה בנפשו והי' כראותו כי אין הנער ומת וכו' כי עבדך ערב את הנער ונ"ל דהקשו להשיטות [בחו"מ סי' קכ"ט] דערב לגופו של לוה ל"מ דהוה אסמכתא א"כ איך הועיל ערבות יהודה על גופו של בנימין שמא לא יניח יוסף אותו לחזור לביתו וכ' לת' דהא מבואר בחו"מ סי' ר"ז שאם הוא דבר שאפשר להתקיים אפילו בדרך רחוקה ל"ה אסמכתא ע"ש והרי יעקב הי' מלך וידע יהודה כי יתן כל הונו לפדות את בנימין מן השבוי ע"כ ל"ה אסמכתא. אמנם יקשה הלא קיימ"ל דאין פודין את השבוים יתר על דמיהן מפני תיקון העולם אולם הד"נ לפי"ד התוס' גיטין [מה ע"א] ד"ה לא וז"ל והא דתניא נשבית והי' מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה פעם ראשון פודה שאני אשתו דהויא כגופו יותר מבתו דהכא ועל עצמו לא תיקנו שלא יתן כל אשר לו בעד נפשו עכ"ל, וזש"א ונפשו קשורה בנפשו והי' כראותו כי אין הנער ומת וברש"י אביו א"כ הו"ל בנימין כגופו ועל עצמו לא תיקנו ולז"א כי עבדך ערב את הנער דהי' מועיל הערבות דל"ה אסמכתא כנ"ל, ודו"ק וב"ה הדבר נכון: כה) והיה כראותו כי אין הנער ומת וכ"ק הגה"ק מוחז"ל בייטב לב תמה הא אחז"ל כ"מ שנאמר והיה הוא שמתה, ונ"ל עפי"ד קדוש ישראל מריזון ז"ל שאמר לפ' הפ' והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני דקשה הא והי' הוא שמחה ואמר הוא ז"ל שאמר קין דהצרה של נע ונד גדולה כ"כ כי והיה שיהי' אצלו לשמחה כל מוצאי יהרגני אם יהרגו אותו ודפח"ח, וזש"א והיה שיהי' לפני אביו לשמחה כראותו כי אין הנער ומת דהמיתה יהי' לו עוד לשמחה: כו) ולפי"ז יל"פ הפ' [פ' נצבים] והי' כי יבואו עליך הברכה והקללה וכו' ושבת עד ד' אלקיך, רצ"ל דהעולם יהי' שרוין כ"כ בצער דמה שהי' נחשב לפנים לקללה עוד לברכה יחשב, אזי יתעורר כל איש לעשות תשובה וזש"א והי' כי יבואו עליך הברכה והקללה שהקללה עוד לברכה יחשב אצלך אז ושבת עד ד' אלקיך: כז) עי"ל עפיד"ק של הבעש"ט ז"ל ששמע פ"א כרוז שלא יהי' לו לא עוה"ז ולא עוה"ב ושמח מאוד כי מעתה יעבוד את השי"ת בלתי שום קבלת פרס לא בעוה"ז ולא בעוה"ב עכלה"ק וזש"א יהודה והיה שיהי' לו לשמחה כי אין הנער וכו' כי עבדך ערב את הנער וברש"י להיות מנודה בב' עולמות, א"כ יהי' יכול לעבוד את השי"ת בלי שום קבלת פרס לא בעוה"ז ולא לעוה"ב: כח) ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי וכו' כי עבדך ערב את הנער לאמר אם לא אביאנו וחטאתי לאבי כל הימים ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו, וכ"ל ההמשך ונקדים דברינו בספרי שו"ת בנין דוד ח"א סי' א' אות י"א לת' קו' התוס' [יבמות ב' ע"ב] לר"מ קטנה אמאי לא תתייבם שמא תמצא איילונית תתייבם ממנ"פ דאפילו אם תמצא איילונית כמי שרי דהיה קדושי טעות ע"ש וכ' שם לת' לפי המבואר ברא"ש קידושין ריש האומר דמש"ה קדושי טעות ליה קידושין דהקדש טעות לא הוה הקדש וז"ל אבל אם טעה השליח ואמר מקודשת לי אין כאן בית מיחוש דהקדש בטעות ליה הקדש עכ"ל, ולפי"ז לב"ש דס"ל בערכין [כ"ג ע"א] דהקדש בטעות הוה הקדש ה"ה דקדושי טעות הוה קידושין וכבר מבואר בספר כחלי מים להגאון מוהרי"ם מבריסק ז"ל ד' י"א דהיינו טעמא דב"ה דס"ל הקדש טעות ל"ה הקדש משום דס"ל דבעינן פיו ולבו שוים לכן אף דאמר בפיו שיהי' הקדש מ"מ כיון שהי' בטעות ולא הי' מסכים בלבו אם הי' יודע ממילא לא הוה פיו ולבו שוים וב"ש ס"ל דל"ב פיו ולבו שוים דאזלינן בתר פיו ולא בתר לבו דאין אנו משגיחין אלא מה שאמר בפיו לכן הקדש בטעות הוה ג"כ הקדש ע"ש, א"כ לפי המבואר בפסחים [ס"ג ע"א] דרבה ס"ל דקסבר ר' מאיר דל"ב פיו ולבו שוים ע"ש, א"כ לר"מ הקדש טעות הוה הקדש והיה קדושי טעות הוה קידושין ומיושב קו' התו"ס לנכון דשפיר ס"ל ר"מ דקטנה אינה מתייבמת שמא תמצא איילונית דלר"מ לא יהי' ק"ט ויהי' פוגע בערוה, ודו"ק: כט) היוצא לנו מהנ"ל דה"ט דק"ט ל"ה קידושין דלא היה פיו ולבו שוים, ולפי"ז יל"פ הפ' הנ"ל דהנה הרמב"ן ז"ל כ' עה"פ כי שנים ילדה