בנין דוד א רנא

ויגש וכו' אם לא אביאנו וחטאתי וכו' אבל אם אביאנו לא יהי' חל הנידוי דמועיל התנאי כיון דיש לו דין ישראל כנ"ל, ודו"ק: יח) עי"ל דהק' דלעיל אמר ואיננו וכאן אמר שמת אולם הד"נ לפי"ד הת"י דבשביל שגרמה רחל ליעקב להיות עבד עוד ז' שנים נענשה שמזרעה יהי' עבד או יוסף או בנימין ולכן חשב יאע"ה שיוסף חי ולכן לא בא לביתו כי עבד הוא ע"ש, א"כ כיון שאמר יוסף שבנימין יהי' העבד אז עכצ"ל דיוסף מת דאל"כ למה לא בא לביתו וזש"א הוא יהי' לי עבד, ולז"א ויגש אליו יהודה וכו' ואחיו מת דכיון דבנימין הוא עבד עכצ"ל דיוסף מת דאל"כ הי' בא לביתו, ודו"ק בכל ה"ז אופנים הנ"ל: יט) ויגש במדרש אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף ונ"ל עפי"ד העקרים דאחד מורה על שלימות לכן נקרא השי"ת אחד על שלימותו. והנה כאשר נועדו יחדיו הה"ק מהר"ם מפרעמישלאן עם הגר"ש קלוגר ז"ל אמר הה"ק הנ"ל לפ' הפ' ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון דמלכי צדק הוא שם שהחזיק בתורה ועבודה ביתר שאת ואאע"ה החזיק בגמ"ח וזש"א ומלכי צדק מלך שלם הוציא רצ"ל שלמד מדת גמ"ח היינו לחם ויין מאאע"ה והוא רצ"ל אברהם למד משם שיהי' כהן לאל עליון וע"י שנועדו יחדיו נעשו שלימים לאחוז בשלשה עמודים תו"ע וגמ"ח אשר העולם עומד עליהם ודפח"ח והכה יוסף כקרא בן זקנים וברש"י כ"ת שלמד אצל שם מסר לו א"כ הי' לו מדת שם ויהודה הי' לו מדת אאע"ה שערב בעד בנימין במסנ"פ להביא לחם ויין ממצרים, וזש"א ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף דע"י ההגשה שנועדו יחדיו הי' ליהודה תואר אחד וכ"כ ליוסף כי נעשו שלימים שכל או"א למד מחבירו מדותיו, והבן: כ) ויגש וכו' במדרש אין הגשה אלא לתפלה, וכ"ל עפי"מ שראיתי לפ' הפ' [תהלים כ"ז] בקשו פני את פניך ד' אבקש, כי דהמע"ה אמר לבנ"י בקשו פני למלאות משאלותיכם שיראה איך המה עומדים בפחד ומורא לפני מלך הגם שהוא בו"ד ואח"כ את פניך ד' אבקש כי אדע איך לעמוד לפניך ביראה ובפחד לפני מלך מהמ"ל הקב"ה ודפח"ח ולפי"ז י"ל דיהודה שרצה להתפלל להשי"ת שהי' בעת צרה ע"כ עמד לבקש מיוסף ויראה הפחד שיהי' לו אע"פ שהוא מלך בו"ד כש"כ שיתפלל באימה וביראה לפני הקב"ה, וזש"א אין הגשה רצ"ל שלא הי' תכלית ההגשה לפני יוסף אלא לתפלה שיהי' יכול להתפלל באימה. כא) מסורה ויותר הוא לבדו ויותר יעקב לבדו ונ"ל דאחז"ל שאמר הקב"ה שאין השם שלם שחסר וי"ו ה"א ואין הכס"א שלם שחסר אל"ף עד שימחה זכר עמלק ונודע דבעת הגאולה יהי' יעקוב מלא בוי"ו דיקח הוי"ו מעשו וישאר עש ומלא רקב וכלא יהי' אבל בגלות הרי יעקב חסר וי"ו כי עשו לקח הוי"ו ושמו עשו מלשון עשוי' לעשות מה שלבו חפץ, וזש"א ויותר הוא לבדו רצ"ל דאותיות הוי"ו ה"א מהשם והאל"ף מהכסא שהמה תיבות הו"א כשאר לבדו דנפרדים מהשם ומהכסא יען ויותר יעקב לבדו שנשאר תיבת יעקב חסר וי"ו דעשו לקחו לכן אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק ואז יהי' יעקוב מלא ועשו חסר וי"ו וישאר עש ומלא רקב וכלא יהי' בבי"א: כב) עי"ל המסורה ויותר הוא לבדו ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו ויגע בכף יריכו וכו' ע"כ לא יאכלו בנ"י את גיה"נ דהנה בתוס' חולין [צ ע"א] הקשו איך חל איסור גיד על איסור אבמה"ח הא אאחע"א [דאין לומר דחל לאחר שחיטה הא בעינן שיחול גיד מחיים כש"כ התוס' שם] וכ' הישיע"ק (סי' כ"ז] לת' דחל בעודה מפרכסת דהרי הוא כחי וליכא עוד איסור אבמה"ח ודפח"ח, אולם יקשה איך חל איסור גיד לב"נ שמפרכסת אסור להם הא אאחע"א אמנם הד"נ לפימש"כ התוס' שם דגיד לא נאסור לאוה"ע אלא לבני יעקב דהי' נקראים ב"כ א"כ לשיטות דהי' להאבות דין ישראל גם לקולא א"כ הי' מפרכסת מותר ושפיר חל איסור גיד, ונודע דלכן מכרו השבטים את יוסף על שדיבר עליהם לשה"ר שאוכלים מפרכסת דאסור להם ובאמת הי' מותר להם דהי' להם דין ישראל גם לקולא כנ"ל, ולפי"ז א"ש המסורה ויותר יעקב לבדו וכו' ע"כ לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה דנשמע מזה דהי' להשבטים דין ישראל כנ"ל ע"כ שפיר מכרו את יוסף ולכן ויותר הוא לבדו לאמו. ודו"ק: כג) עי"ל המסורה הנ"ל עפימש"כ [לעיל פ' וישלח אות פ"ז] דשרו של עשו רצה להרע ליעקב על שחטא בב' אחיות ולא הי' יכול לו דנקרא אל והי' מותר בב' אחיות ע"ש, והנה מבואר [לעיל פ' מקץ אות פ"ז] דאי נימא דיעקב נקרא אל עכצ"ל דנענשה דינה בשכם דיצאנית היתה כאמה לאה ולא היתה כלל בת רחל א"כ גם יוסף לא הי' כלל בן לאה אפילו ביצירה רק בן רחל ליצירה וללידה ע"ש, ומבואר ג"כ [לעיל פ' וישב אות מ"ח] דלכן הי' ראוי יוסף להיות מלך למשול על אחיו אע"ג דכ' ואת לרבות אחיך הגדול והוא הי' הצעיר שבהן כי הי' בן רחל גם ליצירה ולא הי' כלל בן לאה ליצירה ואחיו מן האב ולא מן האם אינו חייב בכיבוד אחיו הגדול כמבואר