בנין דוד א רמט

שלא חטאו במנורת יוסף א"כ לא יהי' שמו על האפוד וכ"כ שם ראובן דחטא במעשה בלהה א"כ אינו במנין השבטים וראוי יהודה להיות מלך, ולז"א ויגש אליו יהודה ס"ת שוה שהוא ג"כ מלך, ודו"ק: ל) עי"ל עפי"ד התרגום וית בנימין אתון בעיין למסב ועלו למוקמא תריסר שבטין וכ' בנפתלי שבע רצון לפ' שיעקב הי' מנחם עצמו אע"פ שחסר לו יוסף ושמעון הי' מובטח שישלם לו הקב"ה שני בנים אחרים ויהי' מספר י"ב שבטים אבל אם יחסר גם בנימין א"כ לא יהי' לו י"ב שבטים ע"ש והנה נודע דברי הקדמונים דאי נימא דהי' הכרח שיהי' ליעקב י"ב שבטים למשול עליהם כמו שהקב"ה מושל על י"ב מזלות לא חטא ראובן במעשה בלהה דהא הי' ההכרח שיהי' ליאע"ה י"ב שבטים ולא יותר אבל א"נ דלא הי' הכרח שיהי' י"ב שבטים ליאע"ה שפיר חטא ראובן א"כ אינו במספר השבטים וראוי יהודא למלוכה שהיא משבט שלישי, וזש"א הוא יהי' לי עבד א"כ יחסר בנימין שלא יהי' יאע"ה מושל עליו א"כ עכצ"ל שאין הכרח שיהי' ליאע"ה דייקא י"ב שבטים א"כ חטא ראובן ויהודה הוא משבט שלישי וראוי למלוכה, ולז"א ויגש אליו יהודה ס"ת שוה שהוא ג"כ מלך והבן: י) עי"ל עפ"י הנ"ל דדן יוסף את השבטים כדין ישראל לכן אמר שיהי' בנימין עבד והשבטים יעלו לביתם והנה ברש"י פי' כי עבדך ערב את הנער להיות מנודה בב' עולמות וכ' בבנין אריאל לפ' דבאמת יקשה הא מבואר במכות [י"א ע"א] דנידוי על תנאי צריך הפרה ומבואר ביו"ד סי' של"ד סי"ז דהמנדד עצמו לעוה"ב ל"מ התרה א"כ מה פעל יהודה הא אפילו אם יחזירו לו את בנימין יהי' מנודה בעוה"ב. אמנם הד"נ דהא הנידוי הי' על עוה"ז ועל עוה"ב ולענין עוה"ז מהני התרה א"כ שוב אמרינן נדר שבטל מקצתו בטל כולו דנידוי הוה כנדר וזש"א כי עבדך ערב את הנער להיות מנודה בעוה"ז ובעוה"ב לכן שפיר מבקש להחזיר לו את בנימין ויועיל התרה לענין עוה"ז ויועיל לענין עוה"ב ג"כ ודפח"ח, והכה ר"י ס"ל בירושלמי נזיר פ"ט ה"א דבב"נ לא מהני התרה ע"ש וזש"א הוא יהי' לי עבד ואתם עלו לשלום דיש לכם דין ישראל א"כ מועיל שאלה על עוה"ז וממילא יועיל ג"כ על עוה"ב כנ"ל ולכן ויגש אליו יהודה וכו' כי עבדך ערב את הנער להיות מנודה בב' עולמות א"כ אם יחזיר לו את בנימין יהי' יכול להתיר הנידוי של עוה"ז ויתבטל ג"כ הנידוי של עוה"ב כנ"ל, ודו"ק: יא) עי"ל עפ"י הנ"ל דסבר יוסף דיש להם דין ישראל לכן אמר והוא יהי' לי עבד ואתם עלי לשלום והכה האוה"ח ז"ל כ' הא דאמר יהודה ועתה ישב נא עבדך תחת הנער והנער יעל עם אחיו הגם שהי' התנאי שהוא בעצמו יביאנו לביתו כמ"ש והצגתיו לפניך הלא הי' יכול לקיים ע"י שליח דשליחו כמותו ע"ש, וכ"ז אי יש להם דין ישראל אבל אי נימא דיש להם דין ב"נ ולשיטת דאפילו מב"כ לב"נ לא מהני שליחות א"כ הי' מוכרח יהודה בעצמו להוליכו לביתו, וזש"א הוא יהי' לי עבד וכו' דיש להם דין ישראל כנ"ל א"כ מועיל שליח, ולז"א ועתה יישב כא עבדיך תחת הנער והנער יעל עם אחיו דמועיל ע"י שליח והבן: יב) עי"ל דאמחז"ל שאמר יהודה בנימוסין שלנו כ' ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו וצ"ב מה לו למלך מצרים בנימוסין שלנו, וכ' באו"י לפ' דכ' ונמכר בגנבתו ולכאורה מי יקנה גנב להכניסו לביתו לגנוב אמנם יכול להיות דלכן גנב שלא הי' לו ואם יהי' עבד ולא יחסור לו לא יהי' גנב וזש"א דכ' ואם אין לו ונמכר בגנבתו אבל זה יש לו א"כ הוא גנב ולמ"ל לביתך ודפח"ח. אמנם לכאורה י"ל דבנימין אינו גנב לגנוב דבר דכיון שיש לו למ"ל לגנוב והא דגנב את הגביע יען שירצה לנחש בו א"כ כיון שכבר נגנב אין חשש שיגנב עוד הפעם את הגביע לכן שפיר לקח את בנימין לעבד אולם זה אינו דהא נמצא הגביע בידו א"כ יהי' יכול לגנוב את הגביע מחדש וזש"א האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהי' לי עבד א"כ כבר נמצא הגביע וחזרה לבעלים, ולז"א ויגש אליו יהודה ויאמר בנימוסין שלנו כ' ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו א"כ הוא גנב ולמ"ל בביתך לגנוב מחדש דאין לומר דלא יגנוב דבר שלא לצורך דהא יש לו והגביע כבר נאבד ע"י הגניבה דהא אמרת אשר נמצא הגביע א"כ יגנוב מחדש את הגביע והבן: יג) עי"ל דבאור צבי הקשה הא יוסף הראה להשבטים ששמר את המצות כמו ופרע להם בית השחיטה א"כ איך לקח את בנימין לעבד הא החזיר הגביע. וכ' לת' דב"נ נמכר אפילו בעד הכפל ורק לישראל גילה לן הקרא ונמכר בגנבתו ולא בכפלו ולחומרא הי' להם דין ב"כ והכפל עולה הון רב כי יכולים לנחש בהגביע ע"ש והכה בפני"פ הקשה הא הי' לו ליהודה פתח חרטה להתיר לו את הנידוי שהוא כמו נדר דאם הי' יודע שבנימין יגנוב לא הי' מקבל עליו ערבות ע"ש אמנם לפי"ד הירושלמי דלב"נ לא מהני התרה ולחומרא הי' להאבות דין ב"נ שפיר אמר יהודה כי עבדך ערב את הנער וכו' להיות מנידה בב' עולמות דהא לא מהני