בנין דוד א רמח

נתפשים תלי' ג"כ בהפלוגתא הנ"ל דלמד"א דלא ניזול שפיר נתפשים דלא הי' להם להתאחד עם הגנב אבל למד"א ניזול ולכוף היצה"ר ולקבל אגרא א"כ שפיר עשו להתחבר עם הגנב ולכוף יצרא ע"כ אין כלם נתפשים, וזש"א והא' מצא את עון עבדיך הננו לעבדים דסבר כמד"א דלא ניזול ע"כ כלם נתפשים דגם הם גנבו את יוסף דהצדק הי' עם יוסף דסבר כמד"א לא ניזול אבל לאחר שאמר יוסף שרק בנימין יהי' עבד ולא הם א"כ ס"ל דאין כלם נתפשים כמד"א ניזול א"כ הי' הצדק עם השבטים שאזלי אפותחא דבי זוכות לקבל אגרא ויוסף דיבר עליהם לשה"ר ושפיר גנבו אותו ומכרוהו ולא מגיע להם עונש ויוסף בא עליהם בעלילה, ולז"א ויגש אליו יהודה וכו' שהתחיל לדבר קשות שבעלילה בא עליהם, ודו"ק: ג) עי"ל דהנה המפורשים הקשו למה כ' ויגש וכו' ולא כ' שהשתחוה כראוי להשתחות לפני מלך, ונ"ל דאחז"ל דביהמ"ק נבנה בחלקו של בנימין ואיתא במדרש ב' טעמים א) שלא חטא במכירת יוסף ב') שלא השתחוה לעשו, והנה המפורשים כ' דתחלה חשב יהודה שבא עליהם הצרה בשביל מכירת יוסף אבל לאחר שראו שאמר שבנימין יהי' עבד ולא הם נשמע שלא חטאו במכורה עכ"ד, וזש"א האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום א"כ כשמע שלא חטאו במכירת יוסף כנ"ל, ועכצ"ל דלכן נבנה בהמ"ק בחלקו של בנימין ולא בחלקת השבטים שהמה השתחוו לפני עשו ולא הוא א"כ נשמע דאסור להשתחות למלך נכרי, ולז"א ויגש אליו יהודה בלא השתחואה, והבן: ד) עי"ל עפי"ד המפורשים דלכן לקח את בנימין לעבד דסבר דיש להאבות דין ב"כ ואזלינן בתר האם ולא בתר האב ע"כ גנב הגביע כמו אמו שגנבה התרפים. והנה מבואר לעיל [מקץ אות צ] דלכן הי' מועיל הערבות של יהודה ול"ה אסמכתא כדין ערב לגופו של לוה דבב"נ ל"ש אסמכתא ע"ש וזש"א הוא יהי' לי עבד דיש לו דין ב"נ, ולז"א ויגש אליו יהודה לומר עבדך ערב את הבער דל"ש אסמכתא. ה) עי"ל עפ"י המבואר באות ג' דמזה שאמר הוא יהי' לי עבד ואתם עלו לשלום נשמע שלא חטאו במכירת יוסף ואע"ג דכ' וגונב איש ומכרו מות יומת דיש להם דין ב"כ וגונב איש וכו' לישראל נאמר ולא לב"נ כמבואר [לעיל מקץ אות צ] ומבואר דבב"נ ל"ש אסמכתא ומועיל ערב לגופו. וזש"א ואתם עלו לשלום ונשמע דלא חטאו במכירת יוסף דיש להם דין ב"כ כנ"ל. ולז"א ויגש אליו יהודה וכו' כי עבדך ערב את הנער דמועיל הערבות: ו) עי"ל עפי"ד המפורשים דדן להם כדין ישראל דהגנב כתפס ולא האחרים. והנה מבואר בכליל תפארת דלכן הי' מועיל הערבות של יהודה אע"ג דהציל מרעב שלא ימותו וקיימ"ל החונק את חבירו בשוק ואמר לו הנח לו ואני ערב דאינו מועיל דיהודה התחייב עצמו בנדר כמש"כ הספורנו דמועיל גם בכה"ג ע"ש. והכה אי' בירושלמי נזיר פ"ט ה"א דס"ל לר"י דנדר ל"ש בב"כ ע"ש. וזש"א הוא יהי' לי עבד ואתם עלי לשלום כדין ישראל כנ"ל. ולז"א ויגש אליו יהודה ויאמר וכו' כי עבדך ערב את הנער דמועיל הערבות שהי' בנדר. והבן: ז) עי"ל הסמיכות עפי"ד הבעה"ט ויגש אליו יהודה ס"ת שוה שאמר לו אני שוה לך שכמו שאתה מלך גם אני מלך, ונ"ל דאיתא ב' טעמים על גלות מצרים א) שאמר אאע"ה במה אדע והגלות התחיל משנולד יצחק ונשלם הזמן כשיצאו ממצרים ב) בשביל החטא של מכירת יוסף א"כ יצאו קודם הזמן, והכה המפורשים כ' דכאשר ראה יהודה שלא נשאר לעבד רק בנימין ולא המה עכצ"ל דלא חטאו במה שמכרו את יוסף והנה אחז"ל דיהודה זכה למלכות בשביל שקפץ לים תחלה והקשה בזרע ברך הרי הוא כמאבד עצמו לדעת וכ' לת' דסמך עצמו על התנאי שהתנה הקב"ה עם הים שיקרע לאחר ד' מאות שנים וכבר נשלם הזמן דהגלות התחיל משנולד יצחק ע"ש וזש"א הוא יהי' לי עבד ואתם עלו לשלום א"כ כשמע דלא יהי' הגלות בשביל חטא מכירת יוסף דלא נחשב לחטא אלא הגלות יהי' בשביל אברהם וכבר נשלם הזמן ושפיר זכה יהודה למלכות בזכות שקפץ לים לכן אמר ויגש אליו יהודה ס"ת שוה שגם אני מלך כמוך, ודו"ק: ח) עי"ל עפי"ד הבעה"ט הנ"ל ועפ"י הנ"ל דמזה שנשאר רק בנימין לעבד נשמע דלא עשו עבירה במה שמכרו את יוסף והנה נודע דע"ב אותיות הי' חקוקים באפוד כנגד שם בן ע"ב לפי שמות השבטים ולפי דעתם של השבטים שיוסף אינו צדיק ח"ו א"כ יחסר ד' אותיות ועכצ"ל דיחסור ג"כ שם ראובן לפי שחטא במעשה בלהה ויהי' כשאר ס"ג אותיות כנגד שם בן ס"ג [עי' לעיל פ' וישב אות ס"ב] והנה הקדמונים הקשו איך יכול יהודה להיות מלך הא מלך ישראל צריך להיות משבט שלישי והוא משבט רביעי ותי' דראובן אינו מן המנין שחטא במעשה בלהה, וזש"א הוא יהי' לי עבד ואתם עלו לשלום, א"כ נשמע