בנין דוד א רמז

הי' להם ברירה לערב בשר מפרכסת עם בשר אחר ובכל שבת לברור בשר המפרכסת משאר הבשר יממנ"פ יפה עשו דאם יש להם דין ישראל א"כ מפרכסת מותר ל"ה מלאכה דהוה בורר אוכל מתוך אוכל א"כ שבתו בשבת ואם יש להם דין ב"כ א"כ מפרכסת אסור והוה כבורר פסולת מתוך אוכל דכיון דבורר האיסור והוה מלאכה א"כ לא שבתו בשבת עי' באו"ח סי' שי"ט ובבלי חמדה ובמכ"ת מ' ל"ב אות ז' מזה] ולפי"ז א"ש ההמשך וטבוח טבח דפרע להם בית השחיטה דנשמע מזה דמפרכסת מותר לישראל אבל לב"כ אסור א"כ הי' להאבות עצה לשמור את השבת כנ"ל, ולז"א והכן דשפיר שמר את השבת כנ"ל, והבן: צ) ויאמר יהודא מה כאמר וכו' ומה נצטדק במדר' מה נאמר לאבא במעשה דיוסף ומה נצטדק בבנימין, ונ"ל דהנה בשתי ידות מקדמון ז"ל הקשה הא יהודה הי' יכול להצדיק בבנימין דערב לגופו אינו משתעבד דהוה אסמכתא כמבואר בחו"מ סי' קל"א סעי"ב ע"ש, אמנם י"ל דהי' להאבות דין ב"נ ובב"נ ל"ש אסמכתא [עי' מג"א סי' תמ"א סק"ב ושו"מ מהד"ק סי' צ"ג ובמהר"ם שיק יו"ד סי' שצ"ד וברמ"צ יו"ד סי' פ"ב מזה]. והנה הראשונים הקשו איך מכרו השבטים את יוסף הא כ' גונב איש ומכרו מות יומת. אמנם אי נימא דהי' להם דין ב"נ א"ש לפי"ד הבית האוצר ח"א כ"ח אות י"ג דלכן כ' וגונב איש למעט עכום ע"ש, דהרי בב"כ לא נאמר וגונב איש ומכרו מות יומת, וזש"א מה כאמר לאבא במעשה דיוסף דאם נאמר דיש לנו דין ב"נ ולא עברנו על איסור וגונב וכו' א"כ מה נצטדק בבנימין דהוה אסמכתא, הא בב"כ ל"ש אסמכתא, ודו"ק: ויגש א) ויגש וכו' ולמעלה כ' והא' מצא את עון עבדיך הננו עבדים וכו' אשר נמצא הגביע בידו הוא יהי' לי עבד ואתם עלו לשלום ונ"ל הסמיכות בטו"ב אופנים דהנה המפו' הק' דתחלה אמר יהודה שיהי' כלם עבדים כהנימוס עשרה שנמצאת גניבה ביד א' מהם כלם נתפשים שכלם חייבים בדבר כפרש"י ולאחר שאמר יוסף שרק בנימין יהי' עבד התחיל יהודא לדבר קשות שבעלילה בא עליהם נתחז"ל ונ"ל דיש לומר ב' טעמים שבא עליהם הצרה ע"י הגביע א) לעונש שגנבו את יוסף ומכרוהו ב) דבאמת ל"ה מגיע להם עונש כיון דיוסף דיבר עליהם לשה"ר רק יוסף בא עליהם בעלילה לפי שהבחירה חפשית לאדם להרע לאחרים כדאיתא בזוה"ק וישב. והנה המפו' הקשו איך דיבר יוסף הצדיק לשה"ר, והיטב אשר אמר אהובי חתן בני חביבי הרב הה"ג וכו' מ' שמואל חיים סופר שליט"א בן יקר לכ' מחו' ידי"נ הרב הגאון המפורסם מ' מנחם שליט"א אב"ד דק"ק מ' וואשארהעלי לת' עפיד"ק של הבעש"ט ז"ל דכשאדם רואה בחבירו שעובר על איזה עבירה הנה אין זה מקרה אלא הזמין השי"ת כך כדי שיפשפש במעשיו דמסתמא יש בידו ג"כ שמץ מה מדוגמת אותה עבירה עכד"ק, ולפי"ז י"ל דיוסף הצדיק כשהוציא דיבה ל"ה כוונתו לספר לשה"ר רק בזה הי' רוצה להראות לאביו שפלת ערכו כאומר ראה שפלת ערכי שאלו עבירות ראיתי באחיי ומסתמא גם אני אינני חף מפשע, וזה שמדייק רש"י ז"ל ויבא וכו' כל רעה שהי' רואה באחיו הי' מגיד לאביו, רצ"ל שלא הי' כוונתו לדבר לשה"ר אלא כוונתו הי' להודיע הראי' שראה דמסתמא יש בידו ג"כ שמץ פסול מעבירות אלו מדהזמין לו השי"ת שיראה כזאת עכ"ד דפח"ח. והנה לפיד"ק של הבעש"ט ז"ל יהי' מובן הטעם דעשרה שנמצאת גניבה ביד א' מהם דכלם נתפשים, דה"ט כיון שראו העבירה ביד א' מהם בטח גם המה אינם נקיים מחטא, ולפי"ז מובן הסמיכות דמתחלה אמר והא' תצא את עון עבדיך דכיון שנמצא הגניבה ביד א' מהם והמה ראו בטח גם המה אינם נקיים מחטא גניבה שגנבו ומכרו את יוסף דיוסף לא דיבר עליהם לשה"ר אלא כוונתו הי' להודיע צערו דגם הוא אינו נקי מחטא, אבל לאחר שאמר אשר נמצא הגביע בידו הוא יהי' לי עבד ואתם עלו לשלום א"כ ס"ל ליוסף דאם רואים עבירה אצל אחד אינו ראי' שגם הרואה אינו נקי מחטא א"כ עכצ"ל דהא דסיפר על אחיו שעשו עבירה כוונתו הי' לדבר לשה"ר ח"ו א"כ בדין מכרו השבטים אותו ולא בא עליהם שום עונש ע"ז רק יוסף בא עליהם בעלילה כי הבחירה חפשית, ולז"א ויגש אליו יהודה לדבר קשות כי בעלילה בא עליהם כמחז"ל, ודו"ק: ב) עי"ל עפ"י הנ"ל דהנה אחז"ל שיוסף אמר על אחיו שחשודים על עריות שנותנים עיניהם בבנות הארץ וכ' במשכיל דוד דהי' פליגי בפלוגתת תרי רבנן ע"ז [יז ע"א] דחד אמר לא ניזול אפותחא דזונות שלא לגרות היצה"ר וחד אמר ליזול ולכוף ליצה"ר ולקבל אגרא לכן אזלו אפיתחא דבי זונות לקבל אגרא ויוסף סבר דאסור לגרות היצה"ר לכן דיבר עליהם ודפח"ח והנה י"ל דהנימוס דבנמצא גניבה באחד מעשרה דכלם