בנין דוד א רמו

והעפר למעלה וזש"א כנסת ישראל ונפשי כעפר וכו' שכל האוה"ע דורסים עלינו אבל יגיע העת שנהי' למעלה מהם, וזש"א עלי היו כלנה אוה"ע המה על על גבי חרשי חורשים ודורסים אבל אח"כ כזכה כולכו ואת עלית על כולנה כנס"י יהי עליונים עליהם בבי"א: פז) וירא יוסף אתם את בנימין וכו' ויאמר כי אתי יאכלו האנשים בצהרים, ונ"ל עפי"ד כ"ק הגה"ק הדר"ת ז"ל הנ"ל באות א' דלכן עשה הסעודה שהי' אז סעודת חנוכה להראות בזה כי גדול המחטיא את האדם מההורגו ע"כ צריכים לעשות סעודה כמו בפורים אע"פ שבפורים הי' הצלת הגוף ובחנוכה הצלת הדת כדברי ז' הטו"ז א"כ אא"ל דנענשו השבטים על שדנו את יוסף למיתה דהא שפיר עשו כדי שלא יצא ממנו ירבעם שיחטיא את הרבים וגדול המחטיא את האדם מהורגו, ועכצ"ל דלכן נענשו דיוסף הי' חף מפשע דקודם שחטא ירעבם נסתלק ממנו שורש נשמת יוסף ולזה עשה סעודת חנוכה למען דעת כי הוא חף מפשע ירבעם ע"ש ודפח"ח, אולם יש לעורר ולומר דלא נסתלק שורש יוסף ואפ"ה נענשו השבטים דלא הי' להם לדון על שם העתיד דאע"ג דבבן סורר ומורה דנין על שם העתיד ה"ט דבא מביאה פסולה מיפת תואר אבל יוסף דלא בא מביאה פסולה דלא חטא יעקב אע"ה בשתי אחיות דנקרא אל ומותר בב' אחיות כנודע דברי הקדמונים ז"ל א"כ יוסף הצדיק מה פעל עם הסעודה, אמנם הד"נ עפי"ד הרמב"ן ז"ל דלכן רצה יוסף שיבא בנימין דכאשר יראה דנתקיים החלום הראשון די"א אחיו משתחוים לו ידע דיתקיים ג"כ החלום שאביו ואמו משתחוים לו ויתראה עם אביו ע"ש והכה הקדמונים הקשו איך אפשר שיהי' החלום השני אמת דאמו תשתחוה לו הא רחל כבר מתה וכ' בנפתלי שבע רצון לת' עפי"ד התרגום יב"ע דדינה היתה במעי רחל ויוסף במעי לאה ונתחלפו א"כ לפי היצירה לאה היא אמו ע"כ שפיר החלום דאמו תשתחוה לו היינו לאה, והנה איתא ב' טעמים הא דנענשה דינה בשכם א) דיצאנית היתה כאמה כבתה דכ' ותצא לאה ב) דקרא יעקב לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל ולכן ותצא דינה דנענש וה"ט דנסמך ויקרא לו אל ותצא דינה ע"ש, והנה בנחלת בנימין הקדמין כ' דלפי דברי התרגום אא"ל דלכן נענשה דינה דיצאנית היתה כאמה כבתה דהא באמת נולדה מטיפת רחל רק נתגדלה בבטנה של לאה א"כ אין סברא להיות דינה נגררת אחר לאה ולא אחר רחל [עי' לעיל פ' ויצא אות נט] וזש"א וירא יוסף אתם את בנימין א"כ כיון שראה שנתקיים חלום הראשון יתקיים גם השני ואמו היינו לאה תשתחוה לו א"כ הא דנענשה עכצ"ל דיעקב לא נקרא אל א"כ בא יוסף באיסור מביאה של שתי אחיות ושפיר דנו אותו השבטים על שם העתיד כנ"ל, א"כ הא דנענשו השבטים אחת משתי אלה או דנסתלק שורש נשמת יוסף או דל"א דגדול המחטיא יותר מההורגו ולא הי' להם לדון את יוסף למיתה אע"ג שיחטיא ירבעם את הרבים ובאמת לא נסתלק שורש כשמת יוסף, ולזה עשה סעודת חנוכה דנשמע לרמז דגדול המחטיא יותר מההורגו כנ"ל, וע"כ הא דנענשו יען שנסתלק שורש כשמתו וחף מפשע דירבעם, ודו"ק: פח) וטבוח טבח והכן בחולין [צא ע"א] אריב"ח דבר שלח ביעקב ונפל בישראל דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ונפל בישראל שפשט איסורו בכל ישראל ואריב"ח וטבוח טבח והכן וכו' והכן טול גיה"נ בפניהם כמד"א גיה"נ נאסר לבני נח, ונ"ל ההמשך עפי"ד הנומ"ג [הובא לעיל וישלח אות ע"ד] דאיתא ב' טעמים על איסור גיה"נ א) דחטאו השבטים דהניחו אה הזקן לבדו א"כ לשבט בנימין לא נאסור דלא נולד אז בנימין, ב) משום איסור ב' אחיות דירך נהנה תחילה ולפי"ז נאסר גם לשבט בנימין, ע"ש והנה לפי טעם הראשון לא נאסר גיה"נ לשבט בנימין וגם לב"נ לא נאסר, אבל לטעם השני דירך נהנה תחילה ונפגם גיד הנשה ובזוה"ק גיד דאיהו מנשה לבני נשא לפולחנא דמאריהון ותמן הוא יצר הרע רביע עכ"ל א"כ נאסר לב"כ ג"כ דחייבים בז' מצות והגיד מנשה לבני נשא לפולחנא דמאריה ולפי"ז א"ש הסמיכות אריב"ח דבר שלח ביעקב וכפל בישראל דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ונפל בישראל שפשט איסורו בכל ישראל אפילו בשבט בנימין א"כ אא"ל כטעם הראשון הנ"ל ועכצ"ל כטעם השני משום איסור ב' אחיות והירך כהנה תחילה ונפגם הגיד ומכשהו לבני נשא לפולחנא דמאריהון א"כ נאסר גם לב"נ וזה שאמר והכן טול גיה"נ כמד"א גיה"נ נאסר לבני נח: פט) וטבוח טבח והכן בילקוט [עיין ש"ס ווילנא חולין צא ע"א] וטבוח טבח פרע להן בית השחיטה והכן במד"ת והרי אין דרך מלכים להכין מיום לחבירו אמר ר"י שבת היתה ומכאן ששמר יוסף את השבת, ונ"ל ההמשך דהנה איתא במהרי"ל ז"ל דלכן פרע להם בית השחיטה להראות דנשחטה א"כ אפילו הוא מפרכסת מותרת לישראל והנה קיימ"ל דמפרכסת דוקא לישראל שרי' ולא לב"נ, והנה הקדמונים ז"ל הקשו איך שמרו האבות את השבת הא לחומרה הי' להם דין ב"נ וב"נ ששבת חייב מיתה אמנם י"ל לפי הנ"ל דמפרכסת שרי' לישראל ולא לב"נ