בנין דוד א רמד

עז) עי"ל עפי"ד הש"ך הנ"ל דלכן הי' השבר במצרים כדי שיצאו ברכוש גדול, ומבואר לעיל פ' תולדות או' כ"ט דלכן יצאו ברכו"ג אע"ג שידון הקב"ה אותם דאמרינן וי"ו כוספת ולא מחלקת עש"ה וגם מבואר שם דאם נימא דוי"ו כוספת ל"א דא"י מוחזקת לנו מאאע"ה עש"ה, ונודע דלכן לא היו בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים שהתחיל הגלות משנולד יצחק ואע"ג דאמר הקב"ה כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ויצחק הי' בא"י דגם א"י הוא ארץ לא להם דל"א דמוחזקת מאאע"ה, וזש"א ויאמר הכה שמעתי כי יש שבר במצרים למען יצאו ברכוש גדול א"כ בשמע דוי"ו נוספת שידון הקב"ה להמצרים ויצאו ברכוש [דא"ל דיצאו ברכוש דלא ידון את המצרים א"כ למה הי' מקדים להיות שבר במצרים לאסוף הון הא הקב"ה יכול לקיים דברו לדון את המצרים ושלא יצאו ברכוש א"כ יהי' השבר על מגן ועכצ"ל שידון את המצרים ובנ"י יצאו ברכוש והבן] א"כ א"י אינה מוחזקת תאאע"ה ומתחיל הגלות משנולד יצחק ולכן לא יהיו בנ"י במצרים אלא כמנין רד"ו ודו"ק וקצרתי: עח) עי"ל עפ"ד הנ"ל דהי' השבר במצרים שיצאו ברכוש ונודע דברי הפר"ד דלכן יצאו ברכוש אע"ג דכלקו המצרים דישראל קדושים הם ובהקדש אמרינן דלוקה ומשלם, ונודע דברי הקדמוני' דלכן לא הי' במצרים אלא רד"ו שנים דישראל קדושים הם והקדש מפקיע מידי שיעבוד וזש"א ויאמר וכו' יש שבר במצרים א"כ עכצ"ל דישראל קדושים הם ולז"א רדו שמה שלא יהיו רק כמנין רד"ו ודו"ק: עט) רדו שמה וכו' ונחיה ולא כמות ונ"ל עפי"ד חכ"זל דרמז להם שלא יהיו במצרים אלא רד"ו שנים והנה בסה"ק כ' הטעם דיצאו קודם זמנם דגם האבות הק' השלימו את הגלות דצדיקים במיתתם נקראים חיים והי' להם ג"כ צער והשלימו הד' מאות שנים וזש"א רדו שמה שלא יהיו רק רד"ו שנים יען ונחיה ולא כמות ונשלים הזמן: פ) עי"ל רדו שמה וכו' ובחיה ולא כמות, דנודע דאם נימא דגלות מצרים הי' בשביל חטא אאע"ה שאמר במה אדע שפיר י"ל שהתחיל הגלות משנולד יצחק וע"כ לא הי' בנ"י רק רד"ו שנים במצרים אבל אי נימא דהגלות הי' בשביל חטא ב' אחיות שנשא יאע"ה א"כ הי' צריכים להיות ד' מאות שנים במצרים אבל כבר כ' הקדמונים דיעקב לא חטא בב' אחיות דנקרא אל והטעם דכשם שהקב"ה הוא חי וקיים כך יעקב אבינו כמחז"ל יעקב אבינו לא מת כדאיתא בשפתי צדיקים, וזש"א רדו שמה שלא יהיו רק רד"ו שנים דהגלות התחיל משנולד יצחק ולא משום חטא ב' אחיות דנקרא אל יען ונחיה ולא נמות ע"כ נקרא אל והבן: פא) וירא יוסף וכו' וידבר אתם קשות ובתרגום וחזא יוסף וכו' וחשוב מה דמליל להון ומלל עמהון קשיא וכ' בדברי יחזקאל מקדיש דון אדמו"ר הגה"ק ז"ל משינאווא לפ' עפי"מ שידוע שאביו הק' מאוה"ג מצאנז ז"ל הי' דרכו לפעמים להכות אנשים ולפעמים לדבר עמהם קשות דצדיק אשר יכול להמתיק דינים יש לו להכות או לדבר קשות כדי להמתיק דינים אבל צריך לדקדק כמה צריך להכות או לדבר קשות שלא יוסיף מהצורך וגם לא יפחות מהשיעור הצריך שיהי' ללא הועיל, והנה יוסף דיבר אתם קשות ולכאורה איך ציער את השבטים אך דיוסף הצדיק רצה לבטל מהם הדינים שנתעוררו ע"י מכירתו וע"כ חשב מקודם מה דמליל להון שלא יפחות מהשיעור שיהי' ללא הועיל ושלא יוסיף שלא יהי' ח"ו בכלל אונאת דברים ולז"א התרגום וחשיב מה דמליל להון שלא לפחות ושלא להוסיף עכדה"ק ודפח"ח, ולפ"ז יל"פ דרש"י ז"ל פ' יתרו אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ופרש"י אלה הדברים לא פחות ולא יותר. ר"ל דהשי"ת אמר למרע"ה אם ידבר בדברים לבנ"י היינו דברים קשין כשחז"ל דדיבור הוא קשה להמתיק מעליהם הדינים יראה לדבר כפי הצורך לא פחות שיהי' ללא הועיל ולא יותר שלא יהי' בכלל אונאת דברים, והבן: פב) ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אוכל וכו' ויאסף אותם וכו' שלשת ימים ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי וכו' ואתם לכו ונ"ל דאיתא במדרש לעולם אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר מג' ימים אתה מוצא ליוסף וליונה שנאמר ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי וכו' ואתם לכו וכו'. והקשה ביפ"ת דהכא משמע שלא הי' הג' ימים שלימים ויונה הי' בצרה ג' ימים שלימים, וכ' בלוית חן לתרץ דאיתא במדרש פ' וירא דהא דאין הקב"ה מניח הצדיקים בצרה ג' ימים רבנן אמרו בזכות יום ג' של מתן תורה שנאמר ויהי ביום השלישי ר"ל אומר בזכות העקידה שנאמר ביום השלישי והנפמ"נ דאם תלמד ממתן תורה בעינן שלימים לר' יוסי דסובר ביום ד' עבדו פרישה והי' מ"ת לאחר ג' אבל אם הוא בזכות אברהם בשביל ג' דעקידה ראוי להיות שלא יהי' בצרה ג' ימים שלימים, והנה איתא בילקוט דיונה ברח מא"י לחו"ל ומבואר בב"ב [צא עא] גבי אלימלך שיצא מא"י לח"ל דמי שהולך מא"י