בנין דוד א רמא

שלא לקח ראובן מן הגזל ותי' דתאות ממון גדולה מאד דאדם בהול על ממון לכן גם לצדיק הוא לשבח והנה קיימ"ל באו"ח סי' תר"ע דחצר שיש לו ב' פתחים משני רוחות צריכין להדליק בשתיהם והקשה הב"י ז"ל מפ"ק דברכות דאסור לעבור אחורי ביהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין ולא אמרו אלא דלית לי' פתחא אחרינא אבל אית לי' פתחא אחרינא לית לן בה דאמרינן בפתחא אחרינא עייל וא"כ ה"נ יאמרו דאע"ג דלא אדליק בהאי פתחא אדליק בפתחא אחרינא ות' דבהדלקת כרות דאית בי' הפסד ממון אתי למחשד טפי דאדם בהול על ממונו ע"ש, וזש"א הדודאים נתנו ריח זה ראובן שלא לקח מן הגזל אע"ג דאדם בהול על ממון. ולכן על פתחינו כל מגדים זה כר חנוכה שהוא על הפתחים רצ"ל לא על פתח א' אלא על הפתחים שצריכין להדליק בשני פתחים שאם ידליק אלא באחת איכא חשדא כנ"ל, והבן: סב) ולפי הנ"ל יל"פ המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל פתחינו כל מגדים זה כר חנוכה שהוא על הפתחים, דהמפורשים כ' דלכן הציל ראובן את יוסף כי חשב שיחשידו אותו כי ידו הי' במעל להרוג את יוסף ויחזיר הבכורה אליו וירויח ממון ליטול פי שנים, וזש"א הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף דיחשידו אותו דאדם בהול על ממון ולכן על פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה שהוא על הפתחים שצריכים להדליק על ב' פתחים דאיכא חשדא דאדם בהול על ממון כנ"ל, והבן: סג) עיל"פ המדרש הנ"ל, דהנה יוסף אמר שהשבטים אוכלים אבמה"ח והרא"ם הקשה איך אכלו דבר איסור. אמנם י"ל שאכלו ע"י ביטול וסברו דמבטלין איסור לכתחלה ויוסף סבר דאין מבטלין איסור לכתחלה וראובן סבר דאין מב"א לכתחלה א"כ הי' הצדק עם יוסף לכן הציל ראובן אותו, והנה המפורשים הקשו דלמה הי' צורך הנס הא הי' אפשר לערות דרך צירצר קטן השמנים הטמאים לתוך שמן טהור שמצאו בפך לר"י בע"ז [ע"ג ע"ב] דהמערה מצירצר קטן לבור אפילו כל היום קמא קמא בטל וה"ה לענין טומאה כמבואר במל"מ מעילה פ"ז ה"ג, ות' דהא אין מבטלין איסור לכתחלה [ועי' בשו"ת בנין צבי מבני הרב הגאון שליט"א סי' כ"ח מזה], ולפ"ז מובן המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף דס"ל אין מבטלין איסור לכתחלה א"כ הי' צורך הנס ולכן ועל פתחינו כל מגדים זה כר חנוכה להדליק כרות על הנס הנעשה: סד) עיל"פ עפ"י הנ"ל דהשבטים רצו להרוג את יוסף על שעתיד ירבעם לצאת ממנו ודנו על שם העתיד כיון דבא מביאה פסולה איסור ב' אחיות, אבל ראובן הציל את יוסף דסבר דליכא איסור ב' אחיות דיאע"ה גיירם וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא הי' אחיות כלל, והנה מבואר לעיל פ' וישלח אות ע' דה"ט דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דעכו"ם אינם קרוין אדם ולאחר שנתגייר נקרא אדם לכן הוא כנולד דמי וכ"כ המפורשים. והנה הרא"ם הקשה על הנס הנעשה בהשמן הלא הכהנים הי' טמאי מתים מהמלחמה א"כ מה הפרש בין שמן הטהור שבאותו פך לשאר שמנים הטמאים הא גם אותו שמן כטמא ע"י הכהנים, ובפר"ח כ' לת' דררשב"י יבמות [ס' ע"ב] דעכו"ם אין מטמאין דאתם קרוין אדם ולא עכו"ם קרוין אדם א"ש דהא לא נטמאו הכהנים כלל, ולפי"ז מובן המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף דס"ל דאתם קרוים אדם ואין עכו"ם קרוים אדם כנ"ל, א"כ לא הי' הכהנים טמאי מתים ושפיר נעשה הנס בשמן הפך, לכן על פתחינו כל מגדים זה כר חנוכה להדליק נרות על נס הנעשה: סה) וייקץ פרעה ויישן ובמסורה וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ד' וכו', ונ"ל דכ"ק מו"ח הגה"ק ז"ל אמר בהספידו לכ"ק חמיו הגה"ק מ' דוד מקשאנוב ז"ל שהי' לו מדריגה שכאשר נתעורר משיכתו לא ישן עוד וקם לעבודת השי"ת זי"ע, וזש"א וייקץ פרעה כשנתעורר משינתו ויישן שישן שנית אבל ביעקב כ' וייקץ משנתו לא ישן עוד אלא ויאמר אכן יש ד' שקם לעבודת השי"ת: סו) ויען יוסף את פרעה וכו' אלקים יענה את שלום פרעה ופרש"י וז"ל אלקים יענה יתן עניה בפי עכ"ל וצ"ב, ונ"ל עפי"ד האמרי נועם ז"ל דידוע המעשה שאמר המגיד להב"י ז"ל על שציער בנפשו שהי' מיגע עצמו באיזה ענין זמן רב עד שעמד עלי' להשיגה ואח"כ שאול מאיש אחר ואמר לו תיכף הפשט וגילה לו המגיד שכ"ז שהאור הוא סגור למעלה הוא קשה מאוד להוציאו אבל אח"כ כשאדם פתח השער אז בניקל לכל אדם להשיג הענין ולכן פרעה בגודל רשעתו לא רצה שיוסף יאמר הפתרון וכוונתו הי' לספר החלום ליוסף ויתגלה לו מן השמים לדעת הפתרון במחשבתו א"כ ממילא ידעו החרטומים ג"כ הפתרון ויאמרו המה הפתרון עוד קודם שירצה יוסף לומר הפתרון עכ"ד, ולזה מה עשה הקב"ה לא גילה הפתרון למחשבתו של יוסף רק נתן הדברים לומר בפיו א"כ לא ידעו החרטומים הפתרון שיקדמו לפתור