בנין דוד א רמ

לא מקרי לכם צריך לן קרא לגזל עכו"ם ב) כ' קדוש זקיני החוו"ד ז"ל לת' דצריך לן קרא לספק גזל דלשיטת הרמב"ם ז"ל דסד"א מה"ת לקולא וזה בל"ת אבל בעשה מה"ת לחומרא ע"כ צריך לן קרא דעשה לאסור אף בספק גזל, והנה המדרש ס"ל דגזל עכו"ם אסור לכן לקח ראובן מהפקר ולא מן הגזל אבל אי נימא דגזל עכו"ם מותר לא הי' מקפיד שלא ליקח מהגזל והנה התוס' שבת [כא ע"א] הקשו דאם גזרו על עכו"ם להיות כזבים א"כ שמא ניטמא השמן בהיסט ע"ש ואמר כ"ק מוח"ז הגה"ק מאוה"ג מצאנז ז"ל לת' דה עכ"פ לא הוה רק ספק אם היסט העכו"ם והעזרה הוה רה"ר כדאמרינן בפסחים י"ט ע"ב א"כ הוה ספק טומאה ברה"ר וספיקו טהור וכ"כ המפורשים ודפח"ח, ונודעים דברי הרמב"ם ז"ל פט"ז מה' אבה"ט ה"ב דהא דספק טומאה ברה"ר טהור הוא מטעם דכל הספיקות מדבריהם ומה"ת ספיקא דאורייתא לקולא ועי' בש"ש פ"א ובת' מהרי"ט יו"ד סי' א' ולפי"ז מובן המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן דסבר דגזל עכו"ם אסור כנ"ל. וא"כ אא"ל כתירוץ הא' דנפמ"נ לגזל עכו"ם דהא גזל עכו"ם ג"כ אסור ועכצ"ל כתירוץ הב' דכפמ"ב לספק גזל דסד"א מה"ת לקולא ולכן ועל פתחינו זה כר חנוכה דלא הי' חיישינן שמא נטמא השמן בהיסט דהא סד"א מה"ת לקולא ושפיר הדליקו את המנורה ולכן על פתחינו זה כר חנוכה, והבן: כז) עי"ל לפי הנ"ל דלא חיישינן שמא נטמא השמן בהיסט דסד"א מה"ת לקולא והנה הח"ס ז"ל הקשה הא הי' אז חודש סיון מזל תאומים ועובדי ע"ז משתחוים לצורת אדם ונודע דדודאים יש להם צורת אדם א"כ הי' על הדודאים חשש נעבד דאסור בהכאה [עי' לעיל פ' ויצא אות מ"ה] אמנם להרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא לק"מ דהא הי' רק ספק כעבד דמותר מה"ת והאבות לא קיימו רק איסורי תורה זולת אאע"ה כמש"כ הנזה"ק] ולפי"ז מובן המדרש הדודאים נתנו ריח דלא הי' אסור בהנאה דסד"א מה"ת לקולא כנ"ל, ולכן ועל פתחינו זה כ"ח דלא הי' חיישינן שמא נטמא השמן בהיסט ושפיר הדליקו המנורה ולכן על פתחינו זה כ"ח: כח) עי"ל דהנה המפורשים כ' דלכן משבח המדרש את ראובן שלא לקח מן הגזל דס"ל דגזל עכו"ם אסור דלחד"א דמותר א"כ אין שבת שלא לקח מהגזל ובמק"א כ' דזה אי גזל עכו"ם מותר או אסור תלי' בפלוגתות חכמים ורשב"י אי עכו"ם נקראים אדם או לא דאי נקראים אדם אסור ליגזל מהם ואי לא נקראים אדם מותר לגזול מהם, והכה הפר"ח סי' תר"ע הוכיח דהלכה כחכמים ולא כרשב"י דס"ל דאין עכו"ם קרוין אדם ואינם מטמאין מדקבעו ח' ימים לחנוכה והוצרכו ז' ימים מיום טמאתן ויום א' לכתישת זיתים וכ"כ הרמב"ם ז"ל ואילו לרשב"י לא הי' טומאה כלל ע"ש, וזש"א הדודאים נתנו ריח דגזל עכו"ם אסור דקרוין אדם ומטמאין ולכן על פתחינו זה כ"ח. והבן: נט) עי"ל דהנה באו"ח כ' דס"ל להמדרש דגזל עכו"ם מותר לכן הי' רבותא דראובן דאפ"ה לא לקח מהגזל ע"ש, א"כ לפי הנ"ל עכצ"ל דס"ל להמדרש דאתם קרוין אדם ולא אוה"ע קרוין והכה באו"ת ל"א כ' דה"ט דטומאה הותרה בציבור דאחז"ל אתם קרוין אדם ולא אוה"ע דיש שמות גבר אנוש איש ובלשון רבים גברים אנשים אישים אבל שם אדם הוא ליחוד ולרבים וזהו רק לישראל דגם רבים מתאחדים באחדות גמור להקרא בלשון יחיד משא"כ באוה"ע [כבר כ' כן הטוב גיטין] וזהו הענין דטומאה הותרה בציבור דכיון שרבים מתחברים ונעשים כאחד באחדות גמור דאל"כ כל חד לחדי' קאי יש להם כח להעלות הרע והטומאה להפכו לטוב להכניסו לקדושה ע"ש דפח"ח, והכה ש"ב הגאון השו"ת ז"ל כ' לת' קו' התוס' הנ"ל שמא כטמא השמן בהיסט דע"י הנס נודע להם שהשמן טהור דבדבר טמא אין שורה קדושת הנס ודפח"ח וכ' בתכלת מרדכי מהגאון מברעזאן ז"ל הא דהתחילו להדליק קודם שנודע להם שהוא טהור צ"ל כמש"כ הפנ"י דטומאה הותרה בציבור אלא משום חיבת ישראל נעשה הנס ועי"ז כודע להם שהשמן הי' טהור ע"ש, ולפי"ז מובן המדרש הדודאים נתנו ריח דגזל עכו"ם מותר דאתם קרוין אדם ולא אוה"ע א"כ אמרינן טומאה הותרה בציבור כנ"ל, א"כ הי' יכולים להדליק ואח"כ נעשה הנס כדברי הגאונים הנ"ל ולכן ועל פתחינו זה כ"ח ודו"ק, ונכון בס"ד: ס) עי"ל לפי הנ"ל דהמפורשים מקשים מדוע נשתנה נס חנוכה יותר משאר ניסים דנ"ח אחז"ל שצריך פירסומא כיסא להדליק בפתח, אמנם י"ל לפי"ד הפנ"י דבאמת טומאה הותרה בציבור והנס נעשה להראות חיבתן של ישראל אצל המקום ע"ש לכן שפיר צריך פירסומא ניסא להראות חיבתן וזש"א הדודאים נתנו ריח זה ראובן דגזל עכו"ם מותר, א"כ טומאה הותרה בציבור ולא נעשה הנס רק להראות חיבתן לכן ועל פתחינו כל מגדים זה כ"ח שהוא על הפתחים שצריכים להדליק על הפתחים לפירסומא ניסא ולא להדליק בצונעה, והבן: סא) עי"ל דהמפורשים הקשו מה זה הוא השבת