בנין דוד א רלט

כג) ולפי הנ"ל באות א' דהסעודה שעשה יוסף לאחיו הי' סעודת חנוכה יל"פ הפ' ואמר אליהם אביהם שבו שברו לכו מעט אוכל וכו' ואמר וכו' וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים, דמבואר לעיל אות א' דיוסף לא סבר כשיטת ז' הלבוש ז"ל דחנוכה כיון דלא הי' הצלת גופים רק הצלת הדת לא בעינן סעודה כפורים אלא סבר כקו' ז' הטו"ז ז"ל דהמחטיא את האדם הוא יותר מההורגו ע"כ עשה סעודות חנוכה, והנה נודע טעם הדלקת ל"ו וח' שמשים ס"ה מ"ד כרות דשליטת היונים הי' פטר מכירת יוסף לכן בעת הישועה תיקנו להדליק מ"ד נרות לתקן חטא מכירת יוסף דהיה כשפיכת דם שינצל משיח בן יוסף משפיכת דם ע"י הדלקת מ"ד נרות מספר ד"ם עי' בעטרת ישועה מזה, והכה לכאורה יקשה הא לא שפכו דמו רק מכרו אותו אולם הדבר נכון לפימש"כ בשו"ת כתב סופר ז"ל או"ח סי' קל"ז שבזה שמכרו את יוסף למצרים ערות ארץ ולהיות בין העכו"ם הוה יותר מאילו הורגו אותו דגדול המחטיא את האדם מההורגו ע"ש, לכן שפיר תיקנו להדליק מ"ד כרות לתקן חטא שפיכת ד"ס והנה באהל מועד כ' דבר נאה בפ' הנ"ל שברו לנו וכו' לרמז לנרות חנוכה כי "לנו'" בגמטריא פ"ו ואם שוברים תיבת לנו המחצה הוא מ"ג וזש"א שברו לנו ויהי' מספר מ"ג ומעט אוכל היינו אות הקטן מתיבת אוכל הוא א' וביחד הם מספר מ"ד כמספר הל"ו נרות עם ח' שמשים עכדפח"ח, וזש"א שברו לנו מעט אוכל דרמז להם להדליק מ"ד כרות דחטאו השבטים במכירת יוסף והוה יותר מאילו הורגו כנ"ל, לכן שפיר אמר יוסף כי אתי יאכלו האנשים סעודת חנוכה דס"ל דגם בחנוכה בעינן סעודה כפורים כנ"ל: כד) עי"ל לפי הנ"ל דבמה שאמר יאע"ה שברו לכו וכו' רצה לרמז להם להדליק מ"ד נרות לתקן חטא מכירת יוסף, ועכצ"ל דלא הי' לשון הרע בזה שאמר יוסף שאוכלין אבמה"ח והם אכלו בן פקועה לאחר שנשחטה אמו דלישראל שרי' דבשחיטה תלי' מלתא דהא לב"כ אסור ולחומרא הי' להאבות דין ב"כ ואסור להם בן פקועה והי' הצדק עם יוסף ע"כ חטאו השבטים במכורתו כמבואר בפר"ד ע"ש, והנה באו"ת ז"ל הקשה על כפל הלשון וטבח טבח וכ' לת' דאיתא במדרש דהי' אז יום השבת והקדמונים ז"ל הקשו איך שמרו האבות את השבת הא לחומרא הי' להם דין ב"נ וב"נ ששבת חייב מיתה, וכ' לת' דשחטו בכל שבת בן פקועה וממנ"פ יפה עשו דאם יש להם דין ישראל הרי כבר הוא כשחוט דמי ואינה מלאכה ואם יש להם דין ב"כ הרי לא הי' מועיל שחיטת האם א"כ הוה השחיטה מלאכה ולא שבתו בשבת ולכן אמר וטבח טבח שישחוט בן פקועה שהוא כבר כשחוט ע"י שחיטת אמו ודפח"ח, וזש"א שברו לבו וכו' דרמז להם להדליק מ"ד נרות לתקן החטא של מכירת יוסף דהצדק הי' עם יוסף דבן פקועה לישראל מותר ולב"נ אסור כנ"ל, ולכן שפיר אמר וטבח טבח לשחוט בן פקועה דלישראל כשחוט דמי וממנ"פ יפה עשה דאם דינו כישראל הרי שבת ממלאכה ואם דינו כב"נ הרי עשה מלאכה ולא שבת בשבת: כה) עולי"פ הפ' וירא יוסף אתם את בנימין וכו' כי אתי יאכלו, דהנה י"ל שהי' הויכוח בין יעקב ליהודה דיעקב חשש שמא יקראנו לבנימין אסון דשכר מצבה"ע ליכא להגן עליו מצות כיבוד אב ויהודה סבר דשכר מצבה"ע איכא ויגון מצות כיבוד אב על בנימין שלא יקראנו אסון כמו שאמרו חז"ל בחולין [ קמ"ב ע"א] עיי"ש והסכים יאע"ה לשיטת יהודה, ומבואר באלשיך ז"ל דה"ט דשכר מצוה בה"ע איכא דשכירות משתלמת מתחלה ועד סוף ונודע דברי המפורשים דאי אמרינן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ולא נתקדשה רחל בשכר עבודה דהוה כמקדש במלוה ולאה נתקדשה תחלה בהיתר ואח"כ רחל והי' עלי' באיסור ב' אחיות [עי' פ' וישב אות ט' מזה] ונודע דברי הקדמונים דהא דדנו השבטים את יוסף למיתה דסברו דגדול המחטיא יותר מההורגו ע"כ מותר להרוג את יוסף שלא יצא ירבעם ממנו שעתיד להחטיא את הרבים ואע"ג דאין דנין על העתיד מ"מ כיון דיוסף בא מביאה אסורה איסור ב' אחיות בכה"ג דנין על העתיד כמו בבן סורר ומורה שדנין ע"ש העתיד כיון שבא מיפת תואר, ומבואר לעיל דאי אמרינן דגדול המחטיא את האדם מההורגי צריכין גם בחנוכה לעשות סעודה וזש"א וירא יוסף אתם את בנימין דהסכים אביו לדברי יהודה לשלחו דשכר מצבה"ע איכא דישנה לשכירות מתוע"ס ולכן שפיר דנו השבטים את יוסף למיתה על שם העתיד כיון דבא מביאה פסולה דגדול המחטיא יותר מההורגו כנ"ל, ולכן אמר כי אתי יאכלו האנשים סעודת חנוכה דגם בחנוכה צריכים לעשות סעודה, ודו"ק ונחמדים הדברים בס"ד: כו) במדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שלקח מן ההפקר ולא מן הגזל ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה שהוא על הפתחים וכ"ל דהתוס' סוכה [ט' ע"א] מקשים למ"ל קרא להוציא את הגזול הא הוה מצהבב"ע ע"ש, והמפורשים כ' לת' א) לפי"ד היראים דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ