בנין דוד א כד

הכפולים הם כלפי ב' מדות תושב"כ ותושבע"פ דגם התורה שבע"פ הוא כתורה שבכ' ועי' בכזה"ק מזה והנה אחז"ל שהקב"ה כפה את ההר לקבה"ת ובתוס' הקשו הא אמרו נו"נ וכ' לתרץ דמבואר במדר"ת כח דנו"נ אמרו על התורה שבכ' והכפי' היתה לקבל גם התורה שבע"פ שהוא כתורה שבכ' ולפי"ז מובן הס' ולכל היד החזקה ובציוני זה כפיית ההר כנ"ל דהכפי' הי' על התורה שבע"פ שהוא כתורה שבכ' ולכן בא בראשי' ברא אלקים. דסו"ת הוא אמת חותמו של הקב"ה דמנצפ"ך הללממ"ס כנ"ל והטעם דהמה כנגד תורה שבכ', ושבע"פ שהי' כפיית ההר לתושבע"פ והבן: לד) בראשית ברא אלקים וכו' במדרש א"ר סימן בשם ריב"ל מנצפ"ך צופים אמרום הלכה למשה מסני וצ"ב ונ"ל דאיתא בבעה"ט בראשי' ברא א' ס"ת אמת ע"ש דאמת הוא חותמו של הקב"ה משו"ה התחילה תוה"ק בחתימתו של הקב"ה כמבואר לעיל באות ל"ג והנה הטעם דחותמו של הקב"ה הוא אמת מובן עפי"ד הגה"ק הנורא מוהר"ש מאוסטרפלע ז"ל, לפרש המדרש פליאה מפני מה שלשה שמות בפשטא ואחד במהפך מפני שחותמו של הקב"ה אמת דהכוונה על ד' מילואי הויה ב"ה שהם נקראים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, והנה ג' שמות הם כפשוטו המספר הגדול קודם ואח"כ מספר הקטן דהיינו ע' קודם ואח"כ ב' וכן אינך אבל שם הרביעי הנקרא שם ב"ן מספר המיעוט היינו הבי"ת קודם ואח"כ מספר המרובה היינו הנו"ן ואמר המדרש הטעם מפני שחותמו של השי"ת אמת מפני שתיבת אמת הוא במס"ק ט' והנה ט' אם תכפול כ"פ יהי' בכל פעם ט' דב"פ ט' הוא ח"י ג"כ בחס"ק ט' וכן ג"פ ט' הו' כ"ז הו' ג"כ במ"ק ט' וכן עד לעולם [ובז"פ הגה"ק הבנ"י ז"ל שפת "אמת" תכון לעד ודפח"ח] והנה אלו הג' שמות ע"ב ס"ג ת"ה, ג"כ כל אחד במ"ק ט' אבל שם הרביעי שם ב"ן המ"ק הו' ז' ע"כ קורין אותו בשם ב"ן, דידוע דהאותיו' מנצפ"ך המה לאחר אות ת' א"כ ך' הוא ת"ק, מ' הו' ת"ר, כ' הוא ת"ש, ממילא כשאנחנו אומרים ב"ן בנו"ן פשוטה הוא מספר ת"ש מספר ז' ועם הב' הוא מספר ט' כמו תיבת אמת חותמו של השי"ת שהוא מספר ט' אבל אם הי' אומרים שם ב"ן בשם כ"ב, א"כ הנו"ן כפופה הוא ה' ועם הב' עולה ז' לא מספר ט' וז"פ מפני מה שלשה שמות בפשטא ואחד במהפך מפני שחותמו של הקב"ה אמת, ומשו"ה נקרא שם ב"ן שיהי' המספר ט' עכ"ד הנפלאים. וכ"ז נכון א"נ דאותיות מנצפ"ך הללממ"ס א"כ הד' שמות הק' מספרם של כל או"א כמספר אמת לכן חותמו של הקב"ה אמת ולפי"ז מובן דברי המדרש בראשית ברא אלקים אר"ס בשם ריב"ל מנצפ"ך צופים אמרום הללמ"ס, היינו מדחזינן דס"ת הוא אמת דהוא חותמי של הקבר"ה שמספרו טי"ת, יען שכל ד' שמות הקדושים המה מספר כ', א"כ כשמע מזה דמנצפ"ך הל"מ מסני דאל"כ לא הי' מספר שם ב"ן מספר ט' ודו"ק היטב: לה) בראשית ברא וכו' במדרש הדד"כ כי גדול אתה וכו' אלקים לבדך אתה לבדך בראת את העולם וצ"ב, ונקדים לבאר אלה מקראי קודש הכתובים בפ' משפטים ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שלש רגלים תחוג לי בשנה וגו' וקחשיב סדר המועדים ואח"כ כאמר וחג האסיף בצאת השנה, והכה ברש"י. בשם המכילתא תשמרו ליתן כל מצות עשה באזהרה כי השמר פן ואל אינו אלא ל"ת ושם אלהים אחרים לא תזכירו, איתא במד' ע"ז אפי' בשיתף לא ישמע על פיך בסנהדרין [סג] דרש לה מהו לא ישמע על פיך שלש רגלים וגו' דרשינן מיני' בש"ס חגיגה [ד' ע"א] דחיגר וסומא פטורין מן הראי' דכ' רגלים פרט למי שאינו יכול לעלות ברגליו, וחג האסיף בצאת השנה דקדקו מפרשי התורה מדוע כאן כתיב בצאת השנה ובפ' תשא כ' תקופת השנה [ע' ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב] ונ"ל לבאר המשך הענינים זאח"ז באופן כאות בעזהש"י דהנה מבואר בש"ס סנהדרין [סג עא] דחטא העגל הי' שעבדו בשיתף דכתיב אשר העלוך משמע תרתי ע"ש, ובאמת טעו בזה דגם בשיתף אסור והנה יש מקום לומר דבאו לכלל טעות עפ"י מה דאיתא במדרש דהמלאכים לא נבראו ביום א' שמא יאמרו שהי' ח"ו שותף להקבר"ה במעשה בראשית וליכא איסור שיתף ע"ש ואיתא במדרש דהיצה"ר נברא ביום א' והקשו דא"כ שוב יאמרו שח"ו שותף הי' במעשה בראשית וכ' השמנה לחמו והנחי"ע לתרץ דאם נימא דטוב שנברא משלא נברא א"כ בריאת העולם הי' טובה א"א לטעות דהיצה"ר הי' שותף דהיצה"ר הוא המלה"מ כדאמרינן במס' ב"ב [טז ע"א] והוא איכו רוצה בתיקון העולם אלא בהשחתת העולם שלא יהי' נברא העולם ע"ש. א"כ י"ל דהדור המדבר סברו דטוב שלא נברא משנברא לכן חשבו שהיצה"ר הי' שותף למעשב"ר ובאו לכלל טעות לעבוד בשית' אולם ידועים המה ד' ז' המהרש"א ז"ל במס' מכות [כ"ג] לפרש הא דאיתא במס' עירובין [יג עב] נמנו וגמרו כח לו לאדם שלא נברא משנברא ופי' הוא ז"ל שבאו לכלל מנין העשין והלאוין ונמצאו הלאוין מרובין על העשין ונמצא הוה ע"י הבריאה קרוב להפסד ורחוק משכר עי"ז גמרו דכח לא שלא נבראו משנברא ע"ש בארוכה והדברים עתיקין, א"כ לפי דברי