בנין דוד א כג

השיטות דס"ל דהלכה כרשב"ג ולא כרשב"י עי' תוס' שם [סא ע"א] ד"ה ממגע, א"כ ס"ל דעכו"ם קרוין אדם ומותר לו ללמוד תורה וליכא ק"ו מפסח, לכן שפיר ס"ל להילקוט דמרע"ה לא בא לא"י יען ששיבר את הלוחות, והכה כבר הקשו הקדמונים לרשב"ג דק"ע מטמאין א"כ איך ירד הקב"ה למצרים הא כהן הוא, וא"כ יהי' נשמע דק"ע אינם מטמאין דאינם קרוין אדם ואסור לעכו"ם ללמוד תורה א"כ איכא קו"ח ושפיר שיבר משה את הלוחות ומדוע לא בא לא"י [ובפשיטות י"ל הסמיכות וימת שם משה וכו' אשר עשה משה וכו' בראשית, ובמדרש וענותך תרבינו שמזכיר מעשיו ואח"כ שמו משום ענוה ע"ש, דהכה מבואר באך פ"ת ז"ל פ' כח דה"ט שלא בא משה לא"י, מפני שכל זמן היותו במדבר בדור דעה הי' לו מדת הענוה לחשוב שהוא הפחות מכולם, לא כן אם יבוא לא"י ויראה שזה פונה לכרמו וזה לזיתו יפול ח"ו ממדת הענוה שהי' לו עכ"ד, [ולפי"ז יל"פ המדרש פ' ואתחנן, שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה כתבתי עליך שחכם אתה, ואתה רוצה לכנס לא"י, דהנה כתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, וראיתי לפרש כי האותיות לב לימיני, היינו הא' קודם הבי"ת וכ' קודם הלמ"ד, הוא תיבת אך, והאותיות לשמאלו של לב אחר הבי"ת הגימ"ל, ואחר הלמ"ד הוא ס', היינו תיבת גם, ואחז"ל דאך הוא למעט מרומז על הענוה וגם לרבות מרומז על גאוה, וז"פ לב, חכם בוחר האותיות לימינו היינו הענוה, והכסיל בוחר האותיות גאוה שהוא לשמאלו עכ"ד, וזהו שאמר הקב"ה כתבתי עליך שחכם אתה דבחרת הענוה א"כ איך אתה רוצה לכנס לא"י דשם לא תהי' יכול להשאר בענוה שלך בראותך כי זה פונה לכרמו וזה לזיתו כנ"ל והבן] ויש לומר ג"כ דה"ט ששיבר מרע"ה את הלוחות מעשי ידי הקב"ה, כי מאת השי"ת היתה זאת למען לא יפול ממדת הענוה, בראותו שבנ"י חטאו בעגל, כי גם הוא חטא ששיבר את הלוחות, וזה הסמיכות וימת שם משה שלא בא לא"י למען ישאר במדת הענוה וה"ט ג"כ אשר עשה משה לעיני כ"י ואחז"ל ששיבר הלוחות, למען ישאר בענוה שהוא חביבה אצל השי"ת, והראי' בראשית ברא א' שמזכיר מעשיו ואח"כ שמו יען שהשי"ת אוהב את הענוה, והבן.] אמנם הדבר נכון דהא כ' לתרץ עפי"ד המדרש פ' בא משל למה הדבר דומה לכהן שנפלה לו תרומה בבה"ק וכו', כך אמר הקב"ה האיך אעשה אציל את ישראל ממצרים הא אין בית אשר אין שם מת, לא אטמא עצמי נמצא ישראל אבדים, וישראל נקראים תרומה שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה, אלא אטמא עצמי ואח"כ אטהר ע"ש, א"כ י"ל דס"ל להילקוט דמשה חטא במה ששיבר הלוחות דליכא קו"ח מפסח דעכו"ם יכול לעסוק בתורה דקרוין אדם, ובאמת ק"ע מטמאין באהל, והא דנכנס הקבר"ה למצרים יען דישראל המה כתרומה ושלא לאבד התרומה אמר הקבר"ה אטמא עצמי ואח"כ אטהר, ולפי"ז א"ש הסמיכות וימת משה בארץ מואב כי לא בא לא"י, הגם ולא קם וכו' אפ"ה לא בא לא"י, דחטא בזה אשר עשה משה לעיני כ"י ואחז"ל ששיבר את הלוחות דליכא קו"ח מפסח דעכו"ם קרוין אדם ויכול לעסוק בתורה וה"ה דק"ע מטמאין, ואי דיקשה לך איך ירד הקב"ה למצרים, ולזאת אתי הסמיכות בראשית ברא וכו' בשביל ישראל שנקראי' ראשית, שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה, ולמען הציל התרומה שפיר ירד הקב"ה למצרים כדברי המדרש הנ"ל, והבן ונכון בס"ד: לב) עוי"ל הסמיכות אשר וכו' בראשית, דאחז"ל אשר עשה משה ששיבר את הלוחות, והכה הקשו הא כתיב לא תעשון כן לה' א' והיא אזהרה למוחק את השם, א"כ איך שיבר משה הלוחות הא ע"י שבירתן יתפרדו השמות והוא ח"ו כמו מוחק את השם, וכתב בפתח האוהל לתרץ עפי"ד הש"ך עה"ת דהאותיות של תוה"ק המה רוחנים ויש בהם חיות והמה כמו הנשמה שבאדם, והאותיות פרחו מעצמם מהלוחות, ואח"כ שיבר אותם ע"ש, שכ' להביא ראי' דהאותיות חיות הכה, דהא חזינן דקודם בריאת העולם הי' להם להאותיות וויכוח עם השי"ת באיזה מהם יתחיל התוה"ק וכפל חלקה של הבי"ת בנעימים להתחיל בה, כמבואר בזוה"ק דעלתה אות ב' ואמרה לי' רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי מברכאן לך לעילא ותתא, ואמר לה הקב"ה הא ודאי בך אברי עלמא ע"ש. ולפי"ז מובן הסמיכות אשר עשה משה ששיבר את הלוחות, כי האותיות יש להם חיות ופרחו מהלוחות, והראי' דיש להם חיות להאותיות דבראשית ברא וכו' דהתחילה תוה"ק בבי"ת דאמרה הב' להתחיל בה, דבה מברכין להקב"ה לעילא ותתא והבן: לג) עוי"ל הסמיכות ולכל היד החזקה וכו' בראשית ברא א', עפי"ד המדרש בראשי' וכו' אריב"ל מנצפ"ך הל"מ מסני, וכ' בילקוט הדרוש לפרש עפי"ד המדרש בראשי' ברא א' הדד"כ ראש דברך אמת והיינו דסו"ת בראשית ברא א' הוא אמת חותמו של הקב"ה משום דא' הוא ראשון ומ"ם הוא אמצעי, ותי"ו הוא אחרון לרמז שהשי"ת הוא הי' הוה ויהי' ולכאורה המ"ם אינו אמצעי בין הכ"ב אותיות, אמנם כיון שגם אותיות מנצפ"ך המה הלמ"מ א"כ יש כ"ז אותיות והת' הכפולה הוא הי"ד והוא האמצעי, ומזה כשמע דמנצפ"ך הלכה לממ"ס עכדפח"ח והכה איתא בזוה"ק דמנצפ"ך