בנין דוד א רלח

שבפך הי' שמן שלא הביא שליש ולא הי' באפשרי לקבל טומאה והא דהי' צריך להיות השמן חתום בחותמו של כה"ג לאו משום חשש טומאה רק שבזה הי' יודעין שלא החליפו את השמן בשמן אחר שמק"ט ע"ש ולפי"ז י"ל דרק שאר שמנים הי' מקודשין קדושת הגוף ולכן נטמאו משום חבה"ק אבל זה השמן לא הי' מקודש בכ"ש ול"ה באפשרי שיקבל טומאה והא דהי' צריך להיות הפך חתום זה רק לראי' שלא החליפו את השמן ושפיר לא כפסל בליבה: נ) וכ"ק אאמו"ר עט"ר שליט"א אמר ליישב קו' הנ"ל דהמנורה נטמא בעשייתה דהנה בתפ"י פכ"ד דכלים מ"ד כ' דכלי שאסור בהכאה לא מיחשב כלי תשמישו של אדם ואינו מק"ט וכן העלה במרכבת יוסף בסי' כ"ב ע"ש ותמה בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' י' מפסחים פ' וכמה דוכתי דכל"ש מקבלין טומאה אף דאסורים בהכאה, ויש לתרץ לפי"מ דקיימ"ל אכילת מזבח שמה אכילה בחולין פ"א ואין חילוק בין אכילת אדם לאכילת מזבח כדאי' [בזבחים כ"ח] ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכ' מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח ע"ש ובבכורות י"ב ותוס' מכחות ק"א דעולה חשוב אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים דאכילת מזבח שוה לאכילת אדם ועיין במעיני הישועה בתי' כח שהעיר בהא לאכלה ולא לשרפה הא אין חילוק בין אכילת אדם לאכילת מזבח ולפי"ז י"ל דכמו דאכילת מזבח שוה לאכילת אדם כן תשמיש מזבח שוה לתשמיש אדם ע"כ שפיר מקבל טומאה והבן. אמכם ז"ב דכמו דכלי תשמיש של אדם אינו מק"ט רק אם אין צריך עוד שום תיקון שיהי' ראוי לתשמיש כן כלי תשמיש המזבח אינו מק"ט רק כשהוא ראוי לשמש את המזבח בלי שום תיקון ולפי"ז יש לחדש דכלים של משה שמשיחתן מקדשן ולא עבודתן וקודם משיחתן אף שיש עליהם קדושת דמים אין ראוים לעבודה שוב יהי' הדין שלא יקבלו טומאה מאחר שהם אסורים בהנאה מחמת קדו"ד שיש בהם שיצאו מכלל תשמיש הדיוט ולכלל תשמיש מזבח לא באו עדיין דהא מחוסר עוד משיחה ולהניח בו דבר שקדוש קדו"ד ג"כ א"ר הואיל והוזמן לקדושה חמורה דעבודה דלפנים ומה"ט כ' האחרונים דבחיכוך איכא משום מב"פ בשבת ע"ש מעתה לפימש"כ בשו"מ מהדו"ק ח"ג סי' מ"ב דניהו דלדורות עבודתן מחנכתן היינו משום דהתורה אמרה שאף שלא יהי' להם שמן המשחה יהי' עבודתן מחנכתן אבל כל שנזדמן להם שמן המשחה פשיטא דל"ה עבודתן מחנחתן ולפי"ד הש"ך ז"ל דבימי חשמונאי מצאו שמן המשחה ל"ה אז העבודה מחנך ומיישב בזה ד' רש"י [ע"ז נ"ב] ד"ה הקדשנו שחזרו ומשחו בשמן המשחה דאז ל"ה העבודה מחנך ע"ש א"כ א"ש קו' הרא"ם דל"ה התכורה מקבל טומאה בעשייתה קודם שנמשח כיון שיש עלי' ק"ד ונאסר להדיוט ולגבו' אינו ראוי קודם שנמשח ודו"ק היטב עכ"ד, ודפח"ח,: כא) והנה בציונים לתורה כלל ב' העלה דאע"ג דשתי' בכלל אכילה גם במזבח דהא המחשב לזרוק דמו למחר וכן לשפוך שירים למחר הוי פיגול ע' [זבחים י"ג ע"ב] דהוי בכלל ואם האכל יאכל וכו' מ"מ שתי' דמים בודאי ל"ה בכלל אכילת מזבח לפי המבואר בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רפ"ד ורפ"ה דשתי' דמים אינו בכלל אכילה וכדאמרי' בעירובין כ"ו ע"ב] דנודר מן המזון מותר במים ע"ש ול"ע אכילת מזבח מאכילת אדם ע"ש, ואמרתי לפ"ז לתרץ קו' דו"ז הגה"ק משיכאווע ז"ל בדברי יחזקאל שתמה על מש"כ בידי משה על שיר השירים דכמו דאסור להנות ממעשה כיסים כ"כ אינו רשאי להקריב על גבי המזבח ע"ד שאמרו רז"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל ע"ש והק' מפשט הכתוב בשמואל ב' כ"ג שלא רצה דוד לשתות המים שהביאו הג' גבורים במסירת נפשם ויסך אותם לה' הרי דהי מותר לגבו' עכ"ק ועפ"י הנ"ל י"ל לפימש"כ בזרע אברהם סי' כ' דפסול ממשקה ישראל הוא רק במקום אכילת מזבח אבל היכא דל"ה א"מ לא בעינן מן המותר בפיך ע"ש א"כ במים דלא נקרא אכילת מזבח שוב לא פסול ממשקה ישראל מעתה מיושב שפיר קו' דו"ז הג"הק ז"ל דבמים שפיר הי' שרי לנסך לה' ואי"ל דאסור משום ממשק"י דל"ש במים פסול דממשק"י והבן: כב) ועפי"ז י"ל קו' המפו' על ד' הידי משה דא"כ מה הועילו בהשמן שניתוסף ע"י נס הא נאסר משום ממשקה ישראל ומה שתירצו דנתרבה טיפין טיפין ונתבטל ברוב קשה לפי"ד ר' משולם במרדכי סוף חולין גבי יבמה שרקקה דם שדבר הבא לעולם על ידי תערובות ל"ב [ובשלמא למש"כ בנוב"י מ"ת סי' כ"ד דהיכא שהמבטל כבר קנה לו הויה בפ"ע אז דמי לגיגית שאפי' דשיל"מ בטיל עי' במרדכי סוף פ"ק דשבת ובמ"א סי' ש"כ סק"ה וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב אתי שפיר אבל להפ' שחולקים קשה] ולהנ"ל א"ש לפימש"כ לעיל באות י"ב דבאותן ח' ימים ל"ה להמכורה דין מזבח כיון דל"ה מעכב מידי שוב שפיר לזה שייך פסול דממשקה ישראל והבן: עד כאן הקונטרס שמן למאור אשר העלה נכדי תלמידי חביבי שליט"א הנ"ל והדברים נחמדים מאוד תלי"ת: