בנין דוד א רלז

דמחבת ומרחשת ל"ה צריך ליבון ע"ש וכ"כ בשו"ת מהרא"ש סי' ו' א"כ א"ש דהשמן שבפך לא כפסל בלינה כיון דהי' מונח בכ"ש והבן: מו) וראיתי בת' הגרמ"ז נ"י בגא"י סי' ד' שמצדד דכ"ש מציל גם מפסול יוצא ומבאר בזה ד' הרמז"ל דאם הוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן ע"ש וגם התוספתא פי"א דמנחות דאפי' בשאר ימות השנה מוציאין אותו חוץ לעזרה ואין בכך כלום ע"ש והרי תופסל ביוצא וע"כ דכ"ש מציל גם מפסול יוצא אמנם בתוס' סוכה כ' לא משמע כן ועי' במל"מ פי"א מה' משכב ומושב הי"א וחסדי דוד להתוספתא ונראה בזה לתרץ קו' המפו' על תי' הב"י דמיד נתמלא הפך בליל א' דלמה הי' צריכין לידע מיד בליל א' שיהי' להם להדליק גם ביום ב' ונ"ל דנודע קו' הרא"ם הא טומאה הותרה בציבור ותי' דשמן הוא ממכשירי הדלקה ולא הותרה בציבור והק' זקיני החכ"צ ז"ל בסי' פ"ז וכי אסור לאדם לעשות שמן בטומאה לצורך המקדש וכ"ת ההבאה למקדש אסור והא אמר שמואל בסוף עירובין להמכניס שרץ למקדש פטור ובהגהות השו"מ ז"ל מתרץ דאנן לא קיימ"ל כשמואל וכמש"כ הרמב"ם בפ"ג מה' ביאמ"ק ה' ט"ז דאסור להכניס שרץ למקדש ע"ש והנה על מד"א ביומא כ"ד דהטבה הוי עבודת פנים כ' הגר"מ זעמבא כ"י דזה דוקא בהטבה דבכל יום שכבר נתחנכה המנורה בקדושתה. אז הוי ההטבה עבודה אבל בעת החינוך דמפורש [במנחות כ'] דאין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת ז' נרותי' שוב אז בהטבה לא הי' עדיין קדושה כלל דליכא חובת הטבה להחשב עבודת פנים עכ"ד והנה כבר הבאתי קו' הא"ב הא מנורה מפקיע טומאה וכ' בבנין צבי סי' ל' דצורך הנס הי' על ההתחלה שגם הוא יהי' בטהרה והמזבח אינו מפקיע רק משמשלה האור ע"ש ומעתה ביום ראשון הי' יכולין להדליק גם בשמן הטמא מטעם טומאה הותרה בציבור וההדלקה וההטבה הי' יכול להיות בחוץ וביוצא לא נפסל דהי' בכלי שרת וא"כ ליכא משים מכניס שרץ למקדש ורק אח"כ בהנחה שצריך להיות לפני ה' בהיכל הרי אז כבר פקע טומאתו דכבר משלה בהן האור וא"כ לולי הנס שהי' תיכף על ליל ב' לא הי' מדליקין בליל א' בשמן טהור רק בשמן טמא דבליל א' ליכא איסור משא"כ בליל ב' ולכן הוצרך להיות הכם כיכר בליל א' שיהי' יכולין להדליק גם ביום א' בשמן טהור ודו"ק: מז) והנה לפי"מ דאי' [במנחות פ"ח] דהשמן קודם נתינתו להתנורה הי' נתקדש בשני כלים א) שלשה ומחצה ב) חצי לוג וכ' בשו"ת הר"ב מ"ת סי' ל"ב דבכלים אלו של שלשה ומחצה שהי' מוכנים ועומדים בלשכה שמניא כל השנה לצורך הדלקת המנורה ל"ש בהו פסול לינה שמצותה כך הוא וכדאי' [בשבועות י"א] שאני קטורת הואיל וצורתה בכל השנה כולה ואח"כ כשהי' משימין אותה להכ"ש דחצי לוג אז מיפסלה בלינה כמו קטורת לאחר קידוש כף עכ"ד א"כ מתו' קו' הנ"ל די"ל דהשמנים הי' מקודם במדת שלשה ומחצה ושפיר איכא חבה"ק כיון דנעשה קדוה"ג ואפ"ה לא כפסל בלינה כיון דל"ה בהחצי לוג כמש"כ הגאון הנ"ל, ודו"ק: מח) אמנם באמת יש להעיר על דברי ההר"ב דל"ד כלל השמן לקטורת דבשלמא קטורת דהלל"מ לפטם שס"ח מנים בתחלת השנה כמש"כ בס' היראים סי' של"ד שפיר י"ל דלא נפסל בלינה כיון דמצותו בכך וא"א בענין אחר ע' תוס' [יבמות ד' ע"א] משא"כ שמן היכן רמיזא באורייתא דצריך לשהותו זמן רב אחרי שנתקדשה בהשלשה ומחצה באופן שיופסל בלינה וע' בדרכי יושר [מנחות צ"ה] ובתשו' מהרש"ם ח"ב סי' י"ד שכ' ג"כ דאם אפשר לאפות השתה"ל ולחה"פ בע"ש שפיר שייך לינה וליה מצותו בכך וע' גם הר"ב ח"א סי ז' ולענ"ד י"ל דמטעם אחר ל"ש פסול לינה אחר שנתקדש בהשלשה ומחצה לפי"מ דאיתא [במנחות ע"ט] אמר זעירי אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח ופרש"י ז"ל דאין הנסכים מתקדשים ליפסל בלינה אלא בשחיטת הזבח אפי' נתקדשו בכלי שרת ובתוס' [מנחות ט'] כ' לענין פסול יוצא דשתה"ל לא מיפסלי ביוצא בקידוש תנור לחודי' משום דבתנור לא נגמר עדיין כל הקדושה דהרי הכבשים מקדשין הלחם אח"כ ודמיא לפסול לינה דאמר זעירי דלא מיפסלי קודם שחיטת הזבח ע"ש וזה י"ל ג"כ בכוונת הריטב"א [חולין ב'] דבקדושת סכין לחודי' אינו כפסל ביוצא והכוונה לפי"מ דאי' [בסוטה י"ד] ונותנה בכ"ש למ"ל הא קדשה חדא זימנא וחשב מידי דהוה אדם דם אע"ג דקדשי סכין בצואר בהמה הדר מקדיש לי' בכ"ש הכי נמי ל"ש ע"ש וכיון דבסכין לא נגמר כל הקדושה לא מהני לענין יוצא כמו בשתה"ל א"כ השמן שנתקדש בהשלשה ומחצה כיון דלא נגמר עדיין כל הקדושה שהרי עדיין צריך שיתקדש בהחצי לוג שפיר י"ל דלא נפסל בלינה עד שיתקדש בהחצ"ל וא"כ י"ל דאותן השמנים ל"ה מקודשין רק בהשלשה ומחצה ודו"ק: מט) ולפימש"כ בנפש יהונתן פ' מקץ לתרץ קו' הרא"ם הא הכהנים הי' טמאי מתים א"כ נטמא גם המנורה בעשייתה ותי' דהשמן