בנין דוד א רלו

שאלה א"כ א"א לומר דלכן יטמא אחרים מפאת דאית לי' שאלה דהא אי יטמא אחרים שוב לא יהי' לו שאלה אמנם לפי"ד התוס' [פסחים כ"ו] דכשחוזר חלילה האיסור בההיתר אזלי' לחומרא א"כ ה"נ שפיר מטמא המנורה דאי לא יטמא שוב לא יהי' כתותי' מיש ומיושב לפי"ז קו' התוס' הא כטמא בהיסט לפימש"כ האחרונים דבאיסור דרבנן אזלי' להקל בהיתר כרוך ודו"ק: מ) ועפי"ד הגה"ק מאסטראווצע יש ליישב קו' הפנ"י דמהיכן לקחו שמן לצורך חביתין שהי' צריך בכל יום ולהנ"ל א"ש דבשלמא המנורה שפיר הי' יכול לקבל טומאה אבל המזבח שהוא בנין ונחשבת כקרקע ואינו מקבל טומאה שוב שפיר הי' המזבח מפקיעו, והבן: מא) באופן אחר י"ל קו' הפנ"י דמאין לקחו שמן לצורך חביתין דהנה בשו"ת בתי כהונה הק' הא עזרה הוא רשה"ר וספק טומאה ברשה"ר טהור ונראה ליישב עפי"ד הנ"ל באות ל"א דהי' מהראוי דגם המנורה יטמא להשמן אך הא דאינו מק"ט הוא משום דס"ט ברשה"ר טהור ע"ש וא"כ כשיתנו השמן למנורה יהי' עלי' ב' ספיקות ובכה"ג מטמינן אף ברשה"ר ע' בתשו' בי"צ או"ח סי' א' ויו"ד סי' קמ"ה ואמרי יושר סי' ע"ב ועיין בשב שמעתתא פ"ד דס"ט ברשה"ר טהור מטעם סד"א לקולא א"כ לפי"ד הרי"ט אלגאזי פ"ב דבכורות ונוב"י מה"ת יו"ד סי' ל"ח דבשני ספיקות מודה הרמב"ם ז"ל דאזלינן לחומרא א"כ ה"נ לענין ס"ט ברשה"ר והבן וזה נכון לענין השמן דמנורה אבל בשמן למנחות שפיר הי' יכולין להדליקו לצורך מנחות כיון דהמזבח לא יטמאנו שוב לא ישאר רק ספק א' וזה טהור והבן: מב) עי"ל קו' הפנ"י, דבאמת הק' בבי"צ ועמודי אור למ"ד טו"מ ל"ד לאיזה צורך הי' הנס ותי' דחבה"ק משוי לאוכלא ועדיין קשה להשיטות דחבה"ק דרבנן וע' נוב"י סי' ד' א"כ אכתי ל"ה רק דרבנן אך י"ל דבאמת הק' הרא"ם הא נטמאה המנורה והי' מטמא להשמן ואף דהמנורה הוי כלי עץ העשוי לנחת מ"מ מק"ט מכח חבה"ק אך י"ל לפי הנ"ל דחבה"ק הוי רק מדרבנן ולדרבנן לא חששו וע' בחתן סופר סי' ע' א"כ מיושב קו' הנ"ל לפי הנודע שי' הלח"מ דתרי איסורי דרבנן הוי כדאו' א"כ הכא דיש ב' טומאת טומאת היונים וטומאת המנורה שוב הוי כדאו' והבן וכ"ז במנורה אבל מזבח דאינו מק"ט שוב הוי רק חד דרבנן והבן ובעיקר תי' הבית יצחק ועמודי אור דנטמא מחמת חיבת הקודש, יש להעיר לפי"ד הפנ"י [פסחים ט"ז] דל"ש חיבה"ק רק באכילת מזבח דומיא דעצים ולבונה ומנורה אין דינו כמזבח לכמה שיטות: מג) עי"ל קו' הפנ"י, דכבר הק' באות ל"ד דהי' להם עצה לישאל על ההקדש ויפקע הטומאה ותי' דפקע קדושתו וליתא בשאלה אכן באמת י"ל דאף אם עלה ירד מ"מ לא פקע הקדושה מיני' לפימש"כ בתשו' חבצלת השרון סי' מ"ה דלכן לא הדליקו בטומאה אף דט"ד בציבור משום דהי' טמאי מתים ול"ה הכ"ג יכול ללבוש הציץ והוי כנשבר וגם סברא הוא דבטומאה אינו מרצה דאין קטיגר כעשה סניגור ע"ש א"כ לאחר שנטהרו הי' יכולין להדליק אף בשמן הטמא א"כ בוודאי דלא פקע הקדושה מינייהו והדק"ל אכן בפשיטות י"ל לשי' הטו"א בר"ה כ"ח דבקרבן ציבור ל"מ שאלה דלית להו בעלים מיוחדים ע"ש ושמן למנורה הרי בא מתרומת הלשכה כמו פרה אדומה בפ"ב דשקלים מדכתיב ויקחו אליך כיין רמב"ן פ' אמור א"כ שפיר ל"ה יכולין לישאל על השמן וכ"ז בשמן דמנורה אבל השמן דמנחות כיון דהי' של כ"ג והי' קרבן יחיד שוב שפיר הי' יכולין ליטהר ע"י שאלה והבן: מד) ולפימש"כ באות ט' דהפך הי' של כ"ג א"כ י"ל דגם בהפך הי' מהני שאלה ויהי' מיושב לפי"ז קו' התוס' דנטמא בהיסט וגם קו' המפו' דנטמא באוהל דבקודש אינו מציל צמיד פתיל די"ל שהי' נשאלין עלי' ונעשה טהור ומיושב בפשיטות גם קו' דנפסל בלינה דהי' קדוש קדוה"ג מדהוצרך להיות חתום בחותמו של כ"ג ולהנ"ל י"ל דל"ה עלי' פסיל לינה דנפקע ע"י שאלה כיון שהי' של כ"ג וע"ז גופא הי' צריך להיות חתום בחותמו של כ"ג לידע שזה של כ"ג ומהני שאלה והבן: מה) ואמינא עוד ליישב הא דהשמן שבפך לא נפסל בלינה מאחר דהי' קדוש בקדוה"ג עפי"ד התוס' [מנחות ח' ופ"ח] דאחר שנתקדש בכ"ש גנאי הדבר ליתן לכלי חול ועי' בשו"ת הרי בשמים מ"ת סי' ל"ב דאע"ג שכ' התוס' דל"ש זה רק בדבר הקרב על גבי המזבח לא אתי לאפוקי רק מי כיור דסוטה שהי' משקין אותה בשער ניקנור דל"ה בעזרה כלל ע"ש א"כ מסתבר דגם הפך שהי' מונח בו השמן הי' כ"ש ונודע מש"כ בפנ"י פ' נשא ופ' צו דבמונח בכ"ש לא כפסל בלינה כמו שלחן בזבחים פ"ז דאפי' הי' עלי' ימים רבים לא נפסל בלינה וה"ט