בנין דוד א רלה

חבה"ק ונראה לפי"מ דקיימ"ל אכלה כולה אין נשאלין עלי' דליתא לקדושה בעולם שיחול עלי' השאלה והנה נודע דברי המהרש"א [קידושין כ"ז] דפיגול נותר וטמא פקע מיני' איסור קודש ואיסור חדש חל עליו ובפנ"י תמה ממשנה שלימה דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד"ח [כריתות י"ג] חזינן דאף בנותר איכא מעילה ולא פקע מיני' שם קודש ותי' באו"ח דבכריתות מיירי באימורים דאם עלו לא ירדו ע"כ שפיר י"ל דלא פקע מיני' שם קודש משא"כ בבשר קדשים דעלה ירד וא"א לחזור עוד לקדושתו ע"כ שפיר פקע קדושתו ע"ש נמצא לפי"ז דכל היכי דעלה ירד ליתא שוב בשאלה כיון דפקע קדושתו ועי' בבי"צ יו"ד סי' קל"ד מעתה א"ש דלא הי' יכולין לישאל על השמן טמא כיון דהי' בו גם פסול דלינה ובשני פסולין פקעה הקדושה ושוב ליתא בשאלה ודו"ק, וכ"ז בשמן הטמא אבל שמן שבפך אף שג"כ נפסל בלינה מ"מ כיון דלא נטמא ול"ה עלי' רק פסול אחד שוב שפיר איתא בשאלה ויפקע הפסול לינה א"כ י"ל דבאמת הי' נשאלין עלי' ועי"כ הוכשר למנורה ודו"ק: לה) באופן אחר י"ל קו' הנ"ל הא הי' להם עצה לישאל על השמן דהנה לכאו' צ"ע איך אפ"ל דטומאת השמנים הי' מכח חבה"ק הא [בע"ז מ"ז] אי' דבאו בה פריצים וחללוהו ויצא הכל לחולין וא"כ מאי חבה"ק איכא אך באמת לק"מ לפי"ד הבי"צ באו"ח ק"ט דהשמן לא יצא לחולין כיון דהסברה דבביאת פריצים נתחללה הבית מטעם יאוש כדאי' [בחולין קל"ט] תרנגולת שמרדה פקעה קדושתה ובריטב"א כ' שהוא מטעם יאוש הגזבר וז"ד בקדושת בדה"ב אבל לא בשמן דאין לו פדיון מדאו' ה"ה דלא מהני יאוש ע"ש א"כ א"ש דקיבל השמן טומאה כיון דאין לו פדיון וכ"ז דוקא קודם קבה"ט אבל לאחר קב"ט כיון דקיימ"ל טמאין נפדין [במנחות ק"א] שוב שפיר יוצא לחולין ע"י ביאת פריצים וכ"כ שם בבי"צ לענינו דלכן ל"ה משקה במ"ד משום דהיאוש וטומאה באין כאחד ע"ש ומיושב קו' הנ"ל דשפיר ל"ה אפשר להם לישאל כיון דכעת כבר נעשה חולין ודו"ק: לו) ועפי"ז י"ל קו' האמת ליעקב על מש"כ המפו' ליישב קו' הפנ"י דנימא טומאה הותרה בציבור ותירצו דהי' חוששין לטומאת זבין ומצרועים ונדה או שרץ דלא הותרה בציבור וק' הא עבדו שם ע"ז ג"כ כדאי' בע"ז מ"ז וקיימ"ל כרבנן דרע"ק דע"ז מטמא באוהל כמת וגם בגדיהם הי' בחזקת מגע מתים כמש"כ הרא"ם א"כ נימא הואיל ואישתרי אישתרי כדאי' [זבחים ל"ב] ועפ"י הנ"ל י"ל למש"כ הרמב"ן דבקדשים גם ס"ט טמא א"כ י"ל דחששו שמא נטמא השמן בראשונה בטומאה דלא הותרה בציבור ומיד כשנטמא יצא לחולין ושוב לא מקבל כלל הטומאה השני' ול"ש הואיל ואישתרי דלא אישתרי מידי כיון דלא כטמא כלל, ודו"ק: לז) בא"א אמרתי ליישב קו' האמת ליעקב הנ"ל דהנה לכאו' יש להעיר דקדשים טמאין לא יקבלו עוד טומאה חדשה לשי' הרבה ראשונים דאף לקבלת טומאה צריך שיעור כביצה עיין תוס' [פסחים ל"ג] ושבת צ"א ותו"י [יומא פ'] ומל"מ פי"ג מה' כלים ה"ט ושעה"מ פ"ו מה' ברכות והא קדשים טמאין לשרפה הם עומדים ונימא כתותי' מיכתת שיעורי' וע' תוס' [סוטה כ"ה] וישיע"ק או"ח סי' ק"ס אך י"ל למאי דמשני הש"ס במנחות ק"א] דלכן נותר ופרה מטמאין טומאת אוכלין ול"א כל העומד לשרוף כשרוף דמי משום דחבה"ק משוי להו לאוכלין א"כ ה"נ י"ל לענין שיעור דאהני חבה"ק דלא כותא כמ"ש והכה התוס' [חגיגה כג] כתבו דאין בכח חבה"ק לעשות ב' פעולות כגון להכשיר ולטמא ע"ש א"כ במשקין כיון דעיקר טומאתן אינו בא רק מחמת חבה"ק שוב אין בכת החבה"ק לעשות פעולה שיחשב לכשיעור ג"כ ומעתה מיושב ע"כ קו' האמת ליעקב די"ל שחששו שמא נטמא מקודם בהטומאה דלא הותרה בציבור ושוב כמ"ש ולא חל עליו כלל טומאה השני', ודו"ק: לח) ועלה בדעתי להעיר לפי"ז עמש"כ הגה"ק או"ת ז"ל דלכך ל"ש עלה לא ירד משום דהשמן מטמא להמנורה הא באמת הק' הפאר הלכה דקדשים טמאים לא יטמאו אחרים הואיל ועומדין לשרוף ולטמא אחרים לכ"ע צריך שיעור כביצה ותי' בהגהות מהר"מ מינץ סי' ה' דחבה"ק משוי להו כשיעור ע"ש וכ"ז באוכלין משא"כ במשקין דבעצם אין מקבלין טומאה רק חבה"ק משוי להו לאוכל שוב איך מהני חבה"ק לשוי' כשיעור ג"כ לפי"ד התוס' בחגיגה הנ"ל ובמק"א פלפלתי בזה לפרש מאי דמיבעיא לי' להש"ס אי חבה"ק מועיל למנות ראשון ושני היינו דבטומאה כזה שעיקרו אינו בא רק מחמת חבה"ק בזה שוב הדק"ל דנימא כתמ"ש ואכ"מ]: לט) ולכאו' י"ל דל"ש כתותי' מיכתת שיעורי' משום דיש לו היתר עי שאלה לשי' הרבה פוסקים דאף בקרבן ציבור ונתקדש בכ"ש מהני שאלה אך ז"א לפי הנ"ל באות ל"ג דאי עלה ירד לא מהני