בנין דוד א רלד

אם הי' עליו עוד ספק היסט הזב שוב הי' לכו לטמא מספיקא. ודו"ק: לב) אמנם כ"ל דאע"ג דשמן קרוש אינו לא אוכל ולא משקה מ"מ בקדשים דקיימ"ל תבה"ק משוי אף עץ לאוכלא פשיטא דלא גרע משקה קרוש [וזה קשה גם על מש"כ בנפש יהונתן לת' קו' הרא"ם דהשמן שבפך הי' שמן שלא הביא שליש דכשר למכירה ואמק"ט כמש"כ הרמז"ל בפ"א מה' טו"א ה"ה וק' דלא יגרע מעץ בעלמא דמק"ט בקדשים] וא"כ הדק"ל דכשאירעה הספק בהיכל שפיר ספיקו טמא והנ"ל דהכה בתשו' מהר"ץ סי' כ"ט הק' לפי"מ דקיימ"ל דבכל ס"ט צריך שיהי' בו דעת לישאל אם נטמא או לאו ולזעירי [כדה ה'] צריך דוקא שהמק"ט יהי' בו דעת לישאל ומוקי הא דמעת לעת שבנדה מטמא המטה כשחברותי' נושאות אותה במטה, א"כ קשה איך יפרנס זעירי הנס חנוכה שטימאו כל השמנים מספק שמא נגעו בה והרי השמנים שהם המקבלי טומאה אבד"ל, ותי' כיון דגם לזעירי אם המק"ט הוא ביד אדם הוה כיבד"ל כמבואר בנדה שם א"כ אנו מסופקין גם ע"ז דשמא הרימו העכו"ם השמנים וטימאו אותם וכל ספיקות שאתה יכול להרבות ברשה"י טמא עכ"ד, והנה בר"ש רפ"ד דטהרות כ' דזורק ל"ה כבאה בידי אדם רק הו"ל כדבר שאבד"ל כיון דבשעת לידת הספק נפסק כח האדם ואיני נוגע לא בהטומאה ולא בטהרה, ועיין רמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"יט מה' שאה"ט ה"ח ומתו' קו' הרא"ם להנ"ל דיש ספק אם המנורה מטמא או לא א"כ הוה ספק בדבר שאבד"ל דלא המנורה ולא השמן אבד"ל ואי"ל כיון דשופך לתוכו הו"ל כידו והוא יבד"ל ז"א דכשהגיע למנורה כבר נפסק כחו ול"ה כידו ודו"ק: לג) ועפי"ד הרמ"ץ אמרתי עד"פ ליישב קו' המפו' מאי הועילו בהא דמצאו פך חתום בקרקע שידעו בבירור שלא נגעו בו הא הכניסו ועבדו שם ע"ז ולריב"ב ע"ז מטמא באוהל א"כ נטמא הפך באוהל ואי"ל שהי' מוקף צמיד פתיל דהא משקה קודש אין ניצולין בצמיד פתיל עכ"ק וכ"ל דהנה לכאו' יש להעיר לר"ש (מנחות קא) דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים כגון ערלה וכה"כ ומנחה שנעשה פיגול דאסה"נ הן לא מק"ט (וברא"י חולין ל"ו כ' דה"ה במשקין) ומבואר שם דלדידי' הקדש לא מק"ט רק בהי' לו שעה"כ לקב"ט קודם שנעשה קודש אבל הקדישו במחובר שוב אינו מק"ט א"כ קשה למ"ד טו"מ ל"ד שכ' באות א' דלא מק"ט רק משעת ההקדש א"כ קודם ההקדש ל"ה לו שעה"כ דלא הי' ראוי לקב"ט מצד שהוא משקין משעת ההקדש הרי נאסר בהנאה אך י"ל לפי"ד התוס' שם דלכן עולה מטמא טו"א לר"ש הואיל דאכילת מזבת ג"כ שמי' אכילה א"כ לשי' האב"נ דמנורה דין מזבח עלי' שפיר מק"ט השמן אך לכאו' ל"ד לעולה דשם אם עלה לא ירד ע"כ שפיר חשוב א"מ אף אי ק"ט אבל בשמן למנורה לפי"ד האו"ת ז"ל דאין המנורה מפקיעו משום דברגע הראשונה יטמא השמן להמנורה כנ"ל אות י' א"כ שוב לא יק"ט אכן י"ל כיון דאי לא יק"ט שוב יהי' בכלל אכילת מזבח ע"כ שפיר מק"ט כעין ד' התוס' (ב"מ ל' ופסחים כ"ו ורא"ש פ"ב דפרה) דלכן עלה עלי' זכר פסולה אע"ג דלא ניחא לי' דאי לא יפסול יהי' ניחא לי' [וכה"ג כ' ז' הב"ט ריש דין אשה שאמרה ט"א ושו"ת שירי טהרה מקואות סי' ז' ובית שלמה סי' ס"ו לענין צינור דלא ניחא לי' בהגומות שלא יפסלו המקוה ומנ"ת מ' ד' בב' שהעידו שראו את החודש וקטנים שע"י עדותם של הב' כעשו בני י"ג שכה באו והזימים וע"ע ת' שם ארי' ע"ט ואות"ל בסוף הספר ומכח"א ח"א סי' א' כ"ב מ"ב וח"ב סי' ס"ח ועוד בכמ"ק וע"ש שהביא בשם ת"א מקורו מירוש' פט"ו דיבמות ה"ז וכן העיר מהירוש' בדע"ת סי' כ"ג אות כ"ג ועע"ש בפ' אות י"ד וסי' ד' והדברים עתיקין] וה"ה הכא שפיר מק"ט דאם לא יק"ט שפיר יהי' אכילת מזבח ולפמש"כ גדולי האחרונים דדין היתר כריך בעקבי האיסור תלי' אי סד"א לחו' א"כ בספק טומאה היכא דאבד"ל דספיקו טהור שוב גם בהיתר כרוך יהי' טהור והשתא א"ש קו' המפו' הנ"ל דכיון דהפך הי' טמון בקרקע וידעו בבירור שלא שלטו בו ידי זרים ול"ה אפשר להפך להיות ביד"א שוב לענין טומאת אוהל דאינו בנגיעה רק טומאה דממילא הוה ספק בדבר שאבד"ל וספיקו טהור, ודו"ק היטב: לד) והנה כעת ראיתי דמה שכתבתי לעיל בריש הקונטרס ליישב קושייתי מלכה ותי' דהמנ' יפקיעו, לכאו' זה נסתר ממש"כ רש"י ז[בחים פ"ב] דאע"ג דעלו לא ירדו מ"מ ארצוי לא מרצי וצריך להביא קרבן אחר ובטה"ק פ' המזבח מקדש דבפסול דעלו ליי אין הבשר נאכל א"כ לכאו' א"א לקיים בו מצות המנורה וזה תימא גם על עיקר קו' הגה"ק אב"נ ז"ל וליישב זה נ"ל דכיון דאם עלה ל"י שוב ממילא הי' יכולין לקיים גם העיקר מצוה ושפיר הי', מרצה ונקדים ליישב מה שהקשיתי ע"ד העמודי אור וב"י דטומאת השמנים הי' מחמת חבה"ק ולכאו' קשה להירושלמי סוף פ"ק דפסחים דתרומה פסולה ששאלו עלי' פקע הטומאה למפרע דכיון דאינו תרומה אזיל גם הטומאה שבאה לה מפאת קדושתו ועי' בתוס' סוטה ו' ובפתיחה להמשב"ת ובי"צ סי' ק"ט א"כ קשה דהי' להם עצה לישאל על ההקדש ויפרח הטומאה שהי' עלי' מחמת